אופטימיות זה תרגול.
אני בדיוק מסיימת לימודי הדרכת יוגה. ויש בקשה מקסימה ביוגה שלקחתי משם: להיות בעל-טבעי שלנו, כדי להתפתח. כי כשאנחנו בטבעי שלנו אנחנו כאילו ברגרסיה. אם אני רוצה ללכת קדימה אני צריכה להיות בעל-טבעי שלי - לעשות מה שאני הכי לא רגילה לעשות או ללכת הכי רחוק מהאוטומט שלי או לפחות לזהות את האוטומט שלי, וללכת רגע להתרווח ממנו כדי למצוא איזשהו חופש.
כלומר להתעלות מעל הטבע שלנו שהוא לשקוע.
כן, המוח תמיד ייקח אותך למטה. המחשבה הטבעית שלנו היא תמיד הכי מפחידה, הכי מסוכנת, הכי הדבר הכי נורא שיכול לקרות, ולקחת את המקום הזה למקום העל-טבעי זה רגע לפצח את המנגנון הזה שאת כל כך רגילה לחשוב אותו. זה דורש תרגול והתמדה ומאמץ ותשומת לב.
יש שיגידו שזה דורש ניתוק.
מאוד קל להגדיר את מי שקצת חי את העולם הזה של ההתפתחות או אנשים שהם נקרא לזה “רוחניים” כמנותקים. “מה, כל הזמן את חושבת חיובי? כל הזמן את חושבת אופטימי?”, ואני מדברת על לבחור את הפרשנות לדברים. לא תמיד אני מצליחה ליישם את זה עליי, אבל אני כל הזמן אומרת שהחופש הכי גדול שלנו בחיים זו האפשרות לבחור. את יכולה לבחור לפחד, את יכולה לבחור להתבאס, אבל אני יכולה גם לבחור לנשום רגע ולהגיד אוקיי, תחליטי לאן את לוקחת את זה. הרבה פעמים זה מאוד מפחיד לקחת אחריות, לקחת רגע את המושכות האלה. אז מה זה אומר שאני מנותקת? שאני בוחרת לראות דברים בצורה שגורמת לי לנשום יותר טוב. אם כן, אז אני בוחרת להיות מנותקת. אני מרגישה שזה להיות מחוברת לעצמך - לשאול את עצמי שאלות או למצוא את הפרשנויות שאני רוצה להסתכל עליהן כרגע ולנהל את הסיטואציה.
אני לא מחליקה בגרון של כל אחד.
אני מקבלת תגובות על זה שהשמחה והחיוביות שלי לא נתפסות כאמיתיות. הרבה אנשים מופעלים מזה לא לטובה, אומרים לי, 'יאללה, מתיש, כמה שמחה אפשר להיות? כל ההאפי האפי ג'וי ג'וי שלך'. אני מבינה שזה לא בא טוב למי שזה פוגש אותו במקום לא טוב. לפעמים רק עצם ההבנה שאת יכולה להסתכל על אותו דבר בדרך אחרת - זה בפני עצמו מעצבן אנשים.
אז אם ירדו לך עוקבים זה על רקע שמחת-יתר?
כנראה שכן. אני גם מדברת על זה בהרצאה שלי. כשאת קמה בבוקר לא תמיד בא לך לשמוע שאפשר אחרת, שאת יכולה לבחור גם בטוב.
החמיצות זה אזור נוחות.
זה הכי קל לנו וזה בסדר. אבל אני מראה שאפשר אחרת.
אבל היום מאוד קשה. הקושי חונק. המדינה בטראומה. אולי יש משהו כמעט מתריס כשרואים אותך רוקדת, אולי זה נותן תחושה שאת במגדל השן.
אני מצליחה להבין את זה, ואני אומרת נכון, קשוח, חרא לחיות ככה, אבל אלה החיים שלנו. רוצים לנסות להרגיש משהו אחר? קחו צעד רגע אליי ואנסה להראות לכם מה עובד לי. אני מניחה שמלא אנשים פשוט מסירים עוקב. סבבה, אני כאן כדי להרבות באור. חושך יש מלא.
את היי בנטורל?
היי בנטורל אחותי. ככה אני בוחרת לחיות.
להתפתחות אישית יש מחירים.
למשל מרחקים שנוצרים ממי שהיית רגילה להיות, ממערכות יחסים קודמות, למשל חברויות - שאצלי זה הכי בחוץ.
אייטמים רבים פורסמו על ההתרחקות ממי שהיו הבסטיז, בהן ליקי רוזנברג ושביט ויזל.
יש משהו מאוד מפחיד בלקבל שינוי, ונראה לי שזו הייתה איזו הסכמה לקבל את השינוי הזה שאני עוברת. נפרדתי מכל מיני דברים בחיים שלי, מכל מיני הרגלים שהיו לי, ודווקא במערכות יחסים הכי קשה לקבל את זה שיש משהו שלפעמים לא יסתנכרן כמו שצריך, שפתאום הרגשתי שאנחנו לא רואות דברים אותו דבר. זה אחד הדברים הכי קשוחים שעברתי אי פעם. תוסיפי לזה גם את איך שזה נראה מבחוץ. פתאום היה שם מהפך של 180 מעלות, כי הסכמתי אחרי דם, יזע ודמעות להיות אחת עם כל מיני תחושות שלא נתתי להן הרבה מקום. אמרתי 'לא משנה' או 'הכל טוב' או 'בשביל חברות צריך אחת שתיים שלוש'. היה איזה רגע של התפוצצות שהיה צריך לקרות כדי שאני אוכל בכלל להסתכל על המקום הזה. הדבר שהכי ניחם אותי זה ששום דבר לא סופי, ושום דבר לא מוחלט. עכשיו זה ככה, מחר זה יכול להשתנות. וכשדברים אולי ישתנו או יחזרו, זה יהיה הכי נכון למי שאת ומה שאת מביאה היום.
4 צפייה בגלריה
מימין: שביט ויזל, לירן כוהנר, ליקי רוזנברג, שלומית מלכה ודר זוזובסקי
(צילום: מתוך אינסטגרם)
הקוד קופון זה כיף ואחלה פרנסה, אבל הכל הוביל אותי לשליחות אחרת.
ההתעוררות הזו התחילה לפני שמונה שנים. לא היה לי מושג שקורס שאני הולכת לעבור אצל מעיין בן ציון, שהיא המנטורית של חיי, יפתח לי את הצ'אקרות. הנשמה שלי רקדה. למדתי שם כל מיני דברים על המוח, על המנגנון הפנימי. לא הבנתי איך לא ידעתי את הדברים האלה לפני. ואז ילדתי את הגדולה שלי, שיה, ואז קורונה. ובקורונה פתאום הרגשתי באלמנט שלי, כי פתאום הבאתי את עצמי, את היצירתיות שלי, התחלתי ליצור, התחלתי לדבר, הייתה לי שם התפוצצות של החיים. פתאום דיברתי לא רק על אופנה, פתאום הבאתי תכנים אחרים מהבפנוכו. לא היה לי אכפת שירדו לי על זה עוקבים.
אז את בעצם עושה קואוצ'ינג?
לא. אני מרגישה שלהגיד אימון או קואוצ'ינג זה לא מדויק. אני מרגישה שאני מצליחה להראות עוד זווית על החיים. הרבה נשים שמגיעות לריטריטים שאני עושה מחליפות משקפיים. יש נשים שיוצאות ממערכת יחסים אלימה של 15 שנים כי הן הסכימו להסתכל על החיים באופן אחר. אלו לא דברים שאי פעם חשבתי שאגע בהם. יצירת תוכן ודוגמנות ומשחק זה מהמם, אבל אני מרגישה שהכל קרה כדי שאגיע לדבר הזה. ומי ידע שיש לי את היכולת להסתכל בעיניים של מישהי אחרת, לגעת בלב שלה ולהגיד דברים שהם לפעמים שינוי טכני ולפעמים באמת מזיזים משהו אצלה? וזו דוגמה דרמטית, אבל יש הרבה נשים שפשוט הבינו שהן יכולות לבחור לחיות ביותר תשוקה בחיים או ביותר חיוניות. בסוף להיות ערה זו בחירה.
חתיכת שיפט מקוד קופון למברשת שיניים חשמלית - שאגב קניתי בזכותך - להצלת אישה ממערכת יחסים אלימה.
את יודעת, לפעמים נשים כותבות לי, 'מה את משתפת את זה שאת רוקדת בבוקר עם הבנות שלך, יאללה, איזו בלתי', אבל לצד זה אני מקבלת גם תגובות של 'החלטתי שגם אני פותחת ככה את הבוקר, זה הציל לי את הבוקר'. אז ברגע הזה - I dropped the mic. אז אני עדיין מעלה קוד קופון וזה כיף וזו אחלה פרנסה. אבל שליחות חיי זה זה. זה נשמות של בני אדם. ויש משהו נורא בודד לעבוד ברשתות. ופתאום כשהתחלתי לעבוד עם נשים הייתי צמאה להרגיש אותן, לחבק. לא היה לי משרד אף פעם, המשרד היה חדר השינה שלי, האמבטיה שלי, ופתאום התחלתי לחיות את זה בחיים האמיתיים.
"ההתרחקות מהחברות זה אחד הדברים הכי קשוחים שעברתי אי פעם. תוסיפי לזה גם את איך שזה נראה מבחוץ. היה שם מהפך של 180 מעלות, כי הסכמתי להיות אחת עם כל מיני תחושות שקודם לא נתתי להן הרבה מקום. היה איזה רגע של התפוצצות שהיה צריך לקרות"
שני התחומים האלה - משפיענות רשת ונקרא לזה ניו אייג' - הם שני תחומים שיש כלפיהם המון זלזול וציניות. איך את מתמודדת עם זה?
אף פעם לא הרגשתי עם זה לא בנוח. גבות כן התרוממו, אבל אף פעם לא הייתי במקום שמסתכל מהצד ואומר 'יואו, איך מדברים על התחום הזה'. מי שעוקב אחריי שנים ראה את המסע הזה מול העיניים שלו. ראו את הלימודים שלי, את הסמינרים שעשיתי בחו"ל, ובסוף אני חיה ונושמת את הדלק הזה של הנשים שמגיעות לריטריטים שאני עושה ומסתכלות לי בעיניים, אני מסתכלת להן בעיניים ואנחנו יודעות מה אנחנו עוברות. 50, 60, 70 נשים בסוף שבוע אחד שרובן לא מכירות אחת את השנייה. את יודעת כמה באות לבד ויוצאות מאזור הנוחות? בסוף בזה אני מתמקדת, וברור שקשה לא להיות מופעלת במה שקורה מסביב, וזה לא תמיד מצליח לי, אבל אני עובדת על זה. אני מטופלת כבר שבע שנים פעם בשבוע ומרגישה שאני קוצרת את הפירות.
איפה האזורים שאת עדיין מרגישה שאת לא מוחזקת?
מאתגר לי במלא מקומות. יש לי עוד מלא דפוסים ומלא אמונות של ילדה שלא הייתה אומרת הכל, הכי שומרת על הדברים ומעגלת אותם כדי שעדיין יאהבו אותה. אני עדיין חיה את זה בהרבה מקומות. ואני בלגניסטית, בחורה של הדקה ה-90, לא מאורגנת, עובדת מהבטן. יש לזה מלא יתרונות, אבל אין לי שום תוכנית עסקית, אין לי שום תוכניות, לא יודעת מתי הריטריט הבא, לא יודעת איפה אני רוצה להיות בעוד כמה שנים. זה קשוח, בטח לגיא שרוצה לנהל תזרים קדימה.
אבל עכשיו את מביאה תזרים.
נכון. התזרים מגיע מהבטן. האינטואיציה שלי תמיד צודקת.
"הרבה נשים שמגיעות לריטריטים שאני עושה מחליפות משקפיים. יש נשים שיוצאות ממערכת יחסים אלימה של 15 שנים כי הן הסכימו להסתכל על החיים באופן אחר. אלו לא דברים שאי פעם חשבתי שאגע בהם"
גיא גיאור הוא המתנה שלי בחיים.
הוא איש נדיר, בן זוג נדיר וחבר נדיר. אנחנו 12 שנים יחד, פלוס שלוש בנות. כבר כשהכרנו הרגשתי שעולם הערכים שלנו דומה. הבנתי שהוא האחד כשראיתי אותו בארוחת שישי עם המשפחה שלו. איך הוא עם ההורים שלו, עם האחייניות שלו. הזוגיות זה הדבר שהכי חשוב לו בעולם, ואת זה הוא לימד אותי מהיום הראשון. זה הבן אדם שאיתי. וברור שזוגיות זה תקופות ולא הכל וואו, ויש מלא ויכוחים, התחלנו טיפול זוגי לא מתוך מקום של מצוקה אלא מתוך מקום שרוצה לשמור על הדבר הזה, והפסקנו כמו סתומים מפאת חוסר זמן. הסיבה שגיא לא רוצה שנביא ילד רביעי זה כי הוא אומר שהוא לא רוצה לפספס את הזוגיות בשנים האלה.
כי את רוצה עוד ילד?
כן!
מה עם תחביבים? חיות?
יש לי! אבל אני מאוד אוהבת תינוקות. אוהבת אותם קטנטנים. גיא רוצה שנטוס ושנטייל ושנחווה את הזוגיות וניהנה מהילדות, הוא בן 45, הוא מיצה, אני מבינה אותו מאוד. אבל אני כן הייתי רוצה עוד שניים.
במשך תקופה ארוכה גיא סלד ממה שאני עושה.
ממש היה אנטי. ארבע שנים אחורה הוא בכלל לא אהב את זה, לא הבין מה אני עושה, לא אהב שאני מצלמת אותו ורצה את השקט שלו. אני מבינה ומכבדת את זה, זו גם אחת הסיבות לכך שאנחנו לא חושפים את הילדות. זה לא שאני מעלימה אותן, אבל זה רגע לתת את הכבוד לזה ואת הכבוד לגיא. ואז הוא הבין שזה חלק מהיצירה שלי, נפל לו האסימון. הוא התחיל לקבל מלא תגובות מאנשים והתחילה להתבהר לו התמונה. והוא גם ראה שאני עושה כסף, אז בכלל. ומאז השיפט הזה שהוא עשה הוא המעריץ הכי גדול שלי. לפעמים מצלמים אותו כשהוא מגיע להרצאות שלי ואני שלולית.
האימהות לא פשוטה כפי שחשבתי.
זה תפקיד חיי ובוא'נה, זה קשה ותמיד יש לי איפה להשתפר. לאחרונה אני מבינה שלא סתם אומרים שכשהילדות גדלות הבעיות גדלות. פתאום אני מבינה כמה תינוקות זה קל. האתגרים היום הופכים להיות כאלה שדורשים התמודדויות. שיה, למשל, מאוד-מאוד רגישה, ולפעמים אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. מרגישה שאני צריכה להעניק לה עוד כלים רגשיים. או שלפעמים אני שומעת כל מיני משפטים מהאמצעית שלי, ארי, שמטלטלים את עולמי. פתאום אני אומרת רגע, לאן הדבר הזה הולך להתפתח? כשהן היו קטנות הרגשתי שאני יודעת לתקתק את זה, ודווקא עכשיו אני מוצאת שאני צריכה לרכוש עוד כלים. אני אומרת לעצמי רגע, אני אומרת לה את הדבר הנכון? אני נותנת לה את הדבר שהיא צריכה לקבל ממני כרגע?
את מרגישה שאת אמא טובה?
כן. יש לי מלא פאלטות, אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות. אני רוצה להצליח בזה וגם ללמד את הבנות שלי מה זו הגשמה.
כמעט ונפגענו מטיל.
זה קרה בינואר 2024. היינו בסקירה ראשונה של ההיריון עם אמי, הקטנה שלנו, יצאנו משם בשתי מכוניות נפרדות כי כל אחד הגיע ממקום אחר. עמדנו באיזה פקק ואז הייתה אזעקה. המרחב המוגן היחיד היה תחנת דלק בצד הכביש. יצאתי מהרכב והלכתי לממ”ד של תחנת הדלק. עוברות חמש דקות ואני שומעת בום חזק. מישהו צועק ‘נפל טיל על רכב של מישהו’. ואני רואה את גיא עומד ליד הג’יפ, מתקרבת אליו לאט ורואה את הבנאדם לבן. אני קולטת שהרסיס של הטיל נפל סנטימטר ממנו. לוקח רגע לגוף לעכל את הדבר הזה, ותוך שלוש שניות הוא היה מוקף בברהנו טגניה ועוד כתבים. גיא כל כך תפקודי בסיטואציות שכשהרכב היה חצי מרוסק הוא נסע איתו למוסך. כמובן שהוא עשה אחרי זה ברכת הגומל.
אף פעם לא הרגשתי מלכת יופי.
גם כשזכיתי בתואר מלכת היופי לא הרגשתי הדבר הכי יפה. באמת. תמיד החמיאו לי ואמרו לי שאני נראית טוב, אבל מבפנים לא חשבתי על עצמי ככזו. אני מרגישה שהתברכתי במקום ששומר על ענווה, וזה הציל אותי. בואי, היום אני עפה על איך שאני נראית, אני שומרת על עצמי, מתאמנת, עובדת בזה. כיף לי להרגיש טוב, כיף לי להרגיש סקסית עם עצמי וסקסית ליד בעלי. אבל אף פעם לא אמרתי "זה מה שפותח לי דלתות". הכי מחמיא לי בעולם שמחמיאים לי על איך שאני נראית, אבל אף פעם לא נתתי לדבר הזה להוביל.
