אצל עדי נוימן ‑ פעם דוגמנית-על וחלק מאימפריית WeWork בניו-יורק שייסד אחיה אדם, והיום מורה לקבלה במיאמי ‑ אין עונשים לילדים. במקום זה, יש "השלכות של מעשים”, ואין גם גירושים.
"בקורונה עברתי מניו-יורק לישראל ואחרי 7 באוקטובר חזרנו לארצות-הברית, הילדים ואני. ובארץ נשאר אבי, בעלי לשעבר - אנחנו לא משתמשים במילה גרוש. גם בעלי לשעבר זה קצת מוזר לומר, אני מעדיפה את 'אב ילדיי'. רק שאמריקאים, כשאת אומרת להם אב ילדיי, לא יודעים אולי מה לחשוב אבל גם לא ישאלו שאלות. הם מבינים אוטומטית שזה גבול המידע שביקשת לחלוק. בארץ, כשאת אומרת אב ילדיי אנשים נעשים סקרנים ומתחילים לשאול אלף שאלות, 'אה, לא הייתם נשואים אף פעם?' 'כן הייתם נשואים? אז למה את לא אומרת פשוט גרוש?' בקיצור, הוא לא גרוש, כי הוא לא מגורש מהחיים שלי, ובטח לא משל הילדים, ואני לא מגורשת מהחיים שלו, ואמא שלו אפילו מבקרת את סבתא שלי בת ה-92, אז אף אחד לא מגורש משום מקום".
אחרי שהתגוררה בניו-יורק 19 שנים, נוימן (43) עברה לאחרונה למיאמי יחד עם הילדים ניקה (10) ודוד (8). מהדירה השמשית שהיא מתראיינת בה, היא מנצלת את הזמן גם למרוח קרמים ולעסות את שרירי הפנים. בהמשך היא עוברת לשרבוט ומילוי בטושים של דפי צביעה. יש לה עכשיו שיער ורוד ואותה כריזמה ממגנטת שבניינטיז הביאה אותה לדגמן לקלווין קליין וויקטוריה'ס סיקרט, ובשנים האחרונות משכה לרשתות שלה ולסלון ביתה את מי שרצה לשמוע את הגרסה האלטרנטיבית שלה לפרשת השבוע, או תובנות ממסעות רוחניים שהיא לוקחת לקצה.
חלק מהקהל הרך בשנים הוא תלמידים בבית הספר החדש של הגיסה רבקה, אשתו של אדם נוימן ובת דודתה של גווינת' פאלטרו. אתר בית הספר חושף מבנה של ריזורט כמו בבאלי, מחופה בעץ יוקרתי וצמחייה טרופית, חדר מוזיקה עם גיטרות חשמליות, מרחב ליוגה תחת בונגלו מוקפד וגינת ירק משורטטת.
"בשנה שעברה גיסתי רבקה פתחה מחדש את בית הספר שלה, שבהתחלה היה בית ספר בניו-יורק בשם WeGrow והיום נקרא SOLFL, שזה Student of Life for Life. בשנה שעברה היו כאן 32 תלמידים, כולל ששת הילדים של אדם ורבקה ושני הילדים שלי. השנה אנחנו כבר 84 תלמידים, ולשנה הבאה יש רשימת המתנה. בבית הספר הקודם, בימי WeGrow, גדלנו מ-150 ל-250 בשנה אחת, והפעם רבקה רוצה לעשות את זה לאט יותר. זה מוצר קצת שונה, גם כי זו פעם ראשונה שהיא מקימה בית ספר יהודי בהגדרתו".
מה זה אומר "יהודי בהגדרתו"?
"זה בעצם Torah Earth School, בית ספר של תורה ואדמה. הקונספט הוא חצי מהיום התעסקות ב'ארץ', עם מורים מונטוסוריים שמהם לומדים את המקצועות הבסיסיים כמו חשבון וכתיבה, ויש מורים שהם מחב"ד. לא מדובר בבית ספר דתי, כן? הם לא לומדים תורה במשך שעות ומפרשים גמרא ודברים כאלה, אבל כן מאוד חשוב להעניק לילדים זהות יהודית בארץ שבה זה לא מובן מאליו שאתה יהודי, ובטח ובטח בזמנים האלה. לפני עשר שנים, כשגרתי בניו-יורק, זה לא עניין אף אחד אם אתה יהודי או לא. כמובן שפגשתי מדי פעם מישהו שזה הפריע לו, אבל באופן עקרוני זה לא היה נושא לשיחה, ועכשיו אי-אפשר להיכנס לחדר ולהגיד 'אני ישראלית' בלי שזה יעורר ויכוח".
6 צפייה בגלריה
סטיילינג :אייל חג׳בי, איפור שיער :ליאור גרין, הפקה: יעל רוזנר, עיבוד תמונה: מיכל ישראלי
(צילום: רון קדמי)
מה תפקידך בכוח?
"בבית הספר אני נוכחת ממש בקטנה, אני מלמדת בהתנדבות קבלה פעם בשבוע, שלוש שעות. השיעור שלי נקרא 'ספירלת הזמן' ומבוסס על פרשת השבוע. אני מלמדת את הילדים על האנרגיות שזמינות להם באותו שבוע ועל דברים שאולי כדאי להיזהר מהם, ומתבססת על הקבלה ועל הספרים של הרב שהוא המדריך הרוחני של בית הספר״.
בטיפול בקטמין בוחרים את המוזיקה מאוד בקפידה ואת שוכבת על מיטת מגנטים. כאמא, את ממש רואה תוצאות ברגע, במקומות כמו הסבלנות עם הילדים. שום דבר כבר לא יכול להוציא אותך מהשלווה שלך"
אז אילו אנרגיות היו זמינות השבוע וממה המלצת להיזהר?
״אתמול למשל היה שיעור על חודש אדר ודיברנו על שמחה. הסברתי לילדים שאנחנו לא יכולים להכריח את עצמנו להיות בשמחה, אבל שהם יכולים לגרום לעצמם להפסיק לדאוג ממה אמרתי, או ממה יהיה מחר, ולהפסיק לשפוט אחרים ואת עצמם. מי שיצליח להימנע מכל אלה, השמחה שלו תקרה מעצמה".
ומה עם הארץ?
"יש בכל יום 'בלוק' שבו מתעסקים בחקלאות לפי חוקי שמיטה ובחוקי כשרות, ואפילו מעשרים מתוך התבואה שהם מגדלים, כתרומה למקום בשכונה. בפברואר, חודש ט"ו בשבט, הם הלכו לחווה של עצי קוקוס. בסוף היום יש להם ׳תורה-בלוק׳, שזה אומר שכל כיתה לומדת על פרשת השבוע או משהו אנרגטי על התורה, ואחר כך 45 דקות לימודי עברית ו-45 דקות על זהות ישראלית. זה מאוד לייט, רק לתת להם רקע על ישראל, שום דבר פוליטי חס וחלילה, אבל כן להרגיש שייכות למקום עצמו. כל סדר היום נובע מבחירה וחשיבה, ולא מהישרדות. הכי שונה מהחינוך בישראל״.
נשמע כמו אוטופיה.
"משהו כזה. האם זה מכין אותם טוב לעולם בחוץ? לא יודעת, כי מי יודע איזה עולם יחכה להם?"
× × ×
הרבה לפני שהשם נוימן הפך בעקבות האח אדם לרפרנס תרבותי בינלאומי לחזון ומעוף שהתעלו להפרזה, ואגו-טריפ עסקי שהסתיים בהתרסקות מרהיבה, ואז התאוששות במהירות האור - עדי נוימן גדלה והתחנכה בקיבוץ ניר עם בעוטף עזה, שהותקף ב-7 באוקטובר. כבר כילדה, היא זוכרת נסיעות באוטובוס ממוגן לבית הספר בעוטף.
עבור הדור הבא של הנוימנים, שגדל בניו-יורק, האזעקות כבר הפכו לטראומה. "גרנו בישראל עד בערך שבועיים-שלושה אחרי 7 באוקטובר, ולבן שלי, דוד, שהיה אז בן חמש, היו תגובות מאוד חזקות לאזעקות. תמיד אומרים שתגובות כאלו קשורות להורים, אבל אני גדלתי בעוטף עזה בשנות ה-90 המוקדמות, ולא ממש התרגשתי מהאזעקות, אם כבר הייתה לי את הבעיה ההפוכה של לא להפנים מה זה באמת אומר. גם לאבי לא היו תגובות סטרס קיצוניות. אבל דוד ילד בפני עצמו והוא לא עף על זה. הוא נבהל מרעש של אופנועים שהזכירו לו אזעקה. כשאמרו לו לצייר בטיפול את ישראל הוא צייר אש ואנשים מתים, וכששאלו למה הוא אמר 'כי בישראל אנשים מתים כל הזמן'".
"גם כש–WeWork התפרק, זה שכולם כל כך התעניינו בזה היה בעיניי השלכה של כמה זה היה מדהים ושונה וחדש. באיזשהו אופן המשכנו הלאה הרבה לפני העולם, בעיקר כי אדם שם את זה מאחוריו והתחיל להתעסק בעתיד"
הם יצאו לחופשת התאווררות בארצות-הברית, שהתארכה והתארכה. "באנו לשבועיים ב-2023, לנקות את הראש, והכנסנו את הילדים לבית ספר אמריקאי. היה להם מאוד טוב שם, ובארץ עוד היה ממש טירוף בשלב הזה, אז איפשרו לכל המשפחות מישראל להישאר עד דצמבר. בדרך כלל לבתי ספר יהודיים כאלה יש רשימת המתנה של שנים, והחלטתי שאישאר בארצות-הברית עוד כמה חודשים ואבי יבוא לכאן כל חודש בערך, ואז נראה מה קורה. כשהגענו לישראל לקיץ לשלושה חודשים, זה הפך לסידור שנמשך כבר שלוש שנים ועובד לכולם - רוב השנה בארצות-הברית וקיץ בישראל".
הגירושים מאבי יחיאל, שחקן העבר של נבחרת ישראל בכדורגל, הפועל פתח-תקווה ומכבי תל-אביב, הגיעו לפני שנתיים, אחרי 12 שנות נישואים. ״היה לנו מזל, כי אבי ואני מאוד טובים בחברות. אפילו הייתי אומרת בכנות מלאה שאנחנו כל כך טובים בלהיות במקום הזה, שנשארנו נשואים כמה שנים יותר מדי ולא שמנו לב שאנחנו כבר חברים ולא זוג. היהדות גרמה לי לנסות ולנסות ולנסות, ולקדש שלום בית, גם כשנבנתה ההבנה שזה לא עובד ופשוט לא נועדנו להיות אחד בחיים של השנייה״.
מה את רוצה עכשיו?
״אני מאמינה בזוגיות ומאוד רוצה אהבה גדולה, שומע, יקום? אני רוצה שותפות ולהרגיש שיש עוד מישהו שבא לעשות איתי את העבודה בזוגיות. הייתי נשואה 12 שנים, ואני מרגישה שכבר ראיתי מה קורה מאחורי הקלעים של הנישואים, אני כבר יודעת שזה לא קשת בענן וחבצלות ושדה חיטה. אני מגיעה מפוכחת, ואני לא מוותרת יותר על להרגיש מהותית בחוויית היומיום של בן הזוג".
אז עכשיו את המבוגר האחראי לשני ילדים ברוב השנה.
"נכון, וגם בגלל שאני כאילו לא עובדת בשנתיים האחרונות, אז זו פעם ראשונה בחיים שלי שאין לי נני. תמיד עבדתי ולא הייתי שם פיזית כדי לקחת אותם לחוגים ולהוציא מבית הספר".
הפרקים הקודמים של WeWork שהקים האח, אדם נוימן ‑ חברת מתחמי העבודה שהתפשטה לעשרות אלפי לוקיישנים, נגעה בעשור הקודם בשווי של 47 מיליארד דולר ואז צללה להערת עסק חי ‑ כללו, בין היתר: סדרה עלילתית בשם WeCrashed, כשג׳ארד לטו מגלם את אדם ואן האת'וויי את אשתו רבקה, סרטים דוקומנטריים, ביוגרפיות ואלפי כתבות מגזין עמוסות בפרטים על ניהול שהתנתק מן הקרקע. "הפרק ב-WeWork היה מטורף גם בזמן שזה קרה ולא רק בדיעבד", היא מסכמת. "למרות שאני אף פעם לא עבדתי ב-WeWork, בעצם. אבי, בן זוגי לשעבר, עבד שם כ'האד אוף וולנס' - לא יודעת איך לקרוא לזה בעברית - ואני עבדתי בפמילי אופיס, שזה המשרד שניהל את ההשקעות הפרטיות של אדם ורבקה, ורק ישב בתוך WeWork".
שמה זה אומר בעצם?
"את יודעת, אנחנו קיבוצניקים. עשינו מה שצריך, ישבתי אפילו בשולחן הקבלה של הבניין הראשון שנפתח במשך חודש שלם, כי לא היה מי שיעשה את זה. או אם הגיעו משקיעים של אדם מחו"ל והוא נמצא בדיוק בפגישה, אז לכי תסתובבי איתם שעתיים. גם הנחיתי את טקסי הפרסים של WeWork שחילקנו בו יותר מ-22 מיליון דולר. אז השאלה מה היה תפקידי בכוח? עשיתי הכל בעשור הזה, ותוך כדי לא עבדתי שם באמת. וכאילו כל השנים שאדם היה ב-WeWork, עמדנו, הסתכלנו על זה מהצד ואמרתי וואו, אני לא מאמינה שזה מה שהוא עושה כרגע, כאילו הוא ממש משפיע ברמה מאוד גבוהה על המון-המון אנשים, הוא עובד מאוד-מאוד קשה כדי לנסות לגרום לזה לקרות, ויש תוצאות מטורפות למעשים שלו״.
תוצאות שלא היו הנפקה כמתוכנן, אלא קריסה מתוקשרת.
״נפעמנו מכמה זה היה מדהים כל הזמן, וגם כשהעסק התפרק, זה שכל העולם כל כך התעניין בזה, היה בעיניי השלכה ישירה של כמה מה שאדם עשה באמת היה כזה מדהים וקיצוני ושונה וחדש, ואנשים לא יכלו להפסיק להתעסק בזה, אפילו כשזה כבר לא היה קיים. אבל אני חושבת שבאיזשהו אופן אנחנו דווקא המשכנו הלאה אחרי זה הרבה לפני העולם, בעיקר כי אדם, את יודעת, היה מאוד בתוך זה, ואז שם את זה מאחוריו והתחיל להתעסק בעתיד. אני גם לא ראיתי את כל מה שעשו על WeWork, ניסיתי לראות את הסדרה אחרי שכל כך הרבה אנשים דיברו עליה, ולא הצלחתי. ומה אני אגיד, זה כיף לעשות דברים שמרגשים אנשים. בכל פעם שנכנסת לבניין של WeWork בניו-יורק, הרגשת את האנרגיה באוויר, כאילו, זה לא סתם התפוצץ והצליח בכזאת רמה".
"אבי ואני מאוד טובים בחברות. הייתי אומרת בכנות מלאה שנשארנו נשואים כמה שנים יותר מדי, ולא שמנו לב שאנחנו חברים ולא זוג. לקח זמן להגיע להבנה שזה לא עובד, ופשוט לא נועדנו להיות אחד בחיים של השנייה"
עם מה את יצאת מ-WeWork?
"בסוף לא היה אקזיט ונגמר הכסף בשלב האחרון, אבל בשנים לפני זה החברה גדלה וערך המניות גדל, ויכולנו למכור קצת מהן ולשים כספים בצד".
× × ×
בשנה האחרונה, נוימן מציעה לקחת גם אתכם למסע גילוי עצמי, שלא לומר טריפ. ואם לא בברנינג מן או בקבלה סנטר, אז בספוטיפיי, בדרך למשרד. בפודקאסט שלה, Spirituality with Adi Neumann מבית All in, היא מפרקת באנגלית את הרוחניות המודרנית עם מומחים, רבנים וגורואים, ופותחת את ארגז הכלים האישי שצברה משנים ארוכות של לימודי קבלה.
חלק מהאמצעים שנוימן מציעה לחיבור עצמי פוקחי עיניים וקלים ליישום גם לסאחים שרוצים לסטות טיפה מהמרוץ, ואחרים יכולים להישמע הארדקור. כי הם באמת כאלה. באחד הפרקים לדוגמה, היא מארחת את הפסיכיאטר ד״ר אנדרו לוינסון, שמציע לגלות את הצד התרפויטי של קטמין. "ניסיתי קטמין בעצמי וגם ניסיתי עם אנדרו - את הקטמין הרפואי. קטמין היום נחשב לאחת התרופות המאוד מבטיחות בתחום של טיפול בפוסט-טראומה, בדיכאון ובחוויות של התאוששות והחלמה. יש מצב מאובחן שנקרא long term chronic stress disorder, מתח כרוני לאורך זמן. ב-40-50 השנים האחרונות זה יותר שכיח גם אצל בני נוער, ובני נוער שנמצאים בסטרס מתמשך, המוח שלהם מפיק כל מיני הורמונים וחומרים כימיים כאלה ואחרים שהמטרה שלהם היא להוריד ולווסת את רמת המתח. הבעיה היא שזה קורה בשנים שבהן המוח היה אמור להיות עסוק ביצירת הקשרים בין הנוירונים, שאמורים להוביל אותם לשלב הבא של ההתפתחות, אבל במקום זה הוא כל הזמן עסוק בוויסות. הסברה לגבי הקטמין היא שיש לו את היכולת לחווט מחדש את הקשרים בין הנוירונים באונה הקדמית, ולהשפיע על דפוסי התנהגות".
איך נראית הצריכה, או הטיפול?
"מומלץ על סדרה של שישה טיפולים, בערך שעתיים כל אחד, וחלק מאמינים שצריך לעשות את כולם בטווח של שבועיים. אני עשיתי את זה עם זריקה בטוסיק, אצל אנדרו, ויש אנשים שעושים את זה כהזרקה לווריד. העניין עם הזריקה הוא שהקטמין פשוט עולה יותר מהר".
יש בזה אלמנט של טריפ? מה מרגישים?
"חד וחלק וסימן קריאה. הוא בוחר מראש את המוזיקה מאוד בקפידה, את שוכבת על מיטה של מגנטים ‑ מיטה שמכינים לאסטרונאוטים מתלמדים, כשהם מתאוששים מהאימונים, והוא מאמין שהיא מעוררת את השדה המגנטי של הגוף. יש אנשים שמדליקים קטורת בחדר, ויש כאלה שישימו טראנס. העניין, בסופו של דבר, הוא ללכת למקום בראש שבו את לא באמת שולטת על המחשבות, ולתת למוח למצוא את הנקודות שלו כי אולי יש משהו לחקור שם״.
ואם את סתם מתפזרת במחשבות, או ששום דבר משמעותי או משנה חיים לא עולה?
״אנדרו נמצא בחדר ולא מדבר, אבל אם פתאום בא לך לדבר, אז הוא ינסה להגיד לך בעדינות שהוא חושב שאת צריכה להתרכז במסרים שהמוח רוצה לתת לך. הוא בעצם בא לעזרת חבר. הטיפול מאוד מעניין וכאמא זה מדהים, כי את רואה את התוצאות ברגע, במקומות כמו הסבלנות עם הילדים. את ממש רואה כמה שבועות ישר אחרי הטיפול איך שום דבר לא יכול להוציא אותך מהשלווה שלך״.
אז איך עובד קיי על הורים שמאבדים את זה?
״אם פעם ברגעים שבהם הייתי מגיעה לקצה, חוסר הסבלנות היה קופץ אקספוננציאלית, והייתי יכולה להרים את הקול או לתת עונשים - או מה שאני קוראת לו 'השלכות', כי אני לא נותנת עונשים - היום זה במתינות, על השהיה".
איך נולד הפודקאסט?
"אני מלמדת הרבה בבית, אבל רציתי להגיע ליותר קהל. בשנתיים האחרונות למדתי המון דברים שרציתי להעביר הלאה. אני מאוד אוהבת ללמד, אבל אף פעם לא עצרתי כדי ללמוד באמת כמו שצריך באוניברסיטה. התחלתי לעבוד בגיל 14 בדוגמנות ובגיל 16 עברתי לניו-יורק, וכשהייתי בת 19 אדם כבר גר איתי ואני מימנתי את הקולג' שלו ומגורים ואוכל לשנינו, אז הייתה לי ממש אחריות כלכלית על מבוגר אחר".
לא השקעה רעה כל כך.
"להשקיע באדם זו ההשקעה הכלכלית הכי חכמה שעשיתי בחיים שלי, וזה באמת נתן, ברוך השם, את התוצאות שהיינו רוצים. אבל בסוף, לא היה לי זמן לעצור את החיים כדי ללמוד.
"אני מרגישה שיש ביהדות כל כך הרבה עזרה ותמיכה. העובדה שאחרי 12 שנות דוגמנות לא פיתחתי הפרעת אכילה או התמכרות קשה לסמים, זה משהו שאני זוקפת מאה אחוז לחוויות היהודיות שהיו לי"
“אחרי הדוגמנות עברתי לעבוד בפמילי אופיס של אדם, ואחרי זה עבדתי בסטארטאפים. פתאום מצאתי את עצמי בשנה האחרונה במין חופש שלא היה לי מעולם. השנתיים האחרונות היו כמו הקולג' שלי. התחלתי ללמוד מאוד-מאוד ברצינות. גם יהדות, גם קבלה, גם איורוודה וקריאת הילות וקריאת גלגולים, בעיקר כי זה מאוד סיקרן אותי. עשיתי כמה קריאות לי ולחברים שהשאירו בי ובהם חותם רציני, אבל הבנתי שלא לזה אקדיש את החיים שלי. השקעתי בעצמי ובתהליך שלי, גם עם תאי לחץ ויוגה. והרבה טקסים, של איוואסקה וסאונד".
לפני שהקולג׳ הספיריטואליסטי של נוימן התחיל, היא עזרה לגברים חרדים להתרחב אל מעבר לכולל, והובילה מיזם לשילוב חרדים בחברות הייטק, כשהיא בתפקיד המנכ״לית והפנים של החברה. “רשות החדשנות כבר אישרה שהתוכנית ייצרה הכנסה יפה ממיסים למדינה. מדובר בעובדים שמרוויחים 28 אלף שקל בחודש ומעלה, וגם כמה שמרוויחים 40 אלף שקל וצפונה”.
המעבר מעבר לים והתפוצצות הבועה בתחום סימנו לה דרך אחרת. "עזבתי כי ראיתי שאני לא עושה חסד, לא עם עצמי ולא עם העובדים, כשאני קמה לזום בחמש בבוקר פה. להוביל חברה הצריך הרבה השקעה, ובינתיים זה לא קיים את עצמו עסקית״.
זה כן נתן לה מבט על הדת מהצד הפחות פוטוגני שלה. ״הבנתי שכשדיברתי על הקבלה והתחברתי לכל הדברים היפים ביהדות, הייתה לי זכות להיות נאיבית, ולא הייתי צריכה להתעמת יום-יום עם הדברים החשוכים שגם קורים בה. אני מרצה לחילוניות תל-אביביות איזה מהמם זה ללכת למקווה, והן מספרות שהן נכנסו מתחת למים וראו אורות צהובים וסגולים, ואז את הולכת בבני-ברק ורואה ילדות בנות 12 מטפלות בשמונת האחים שלהן ודוחפות עגלה בצהריים, ואיפה אמא ואבא שלהן. מה זה אומר על הבחירה שלי לפמפם יהדות ככה בחו"ל?"
ובכל זאת את עולה באינסטגרם עם פרשת השבוע, בגרסה משלך.
"אני מרגישה שיש ביהדות כל כך הרבה עזרה ותמיכה. תודה לאל, נולדתי עם הברכה הזאת של המראה החיצוני שלי, שאני לא יכולה לקחת עליה קרדיט, ועם משהו בסימטריה בפנים שאולי עושה לאנשים תחושת נינוחות שגורמת להם להקשיב. אבל העובדה שעברתי 12 שנות דוגמנות בלי לפתח הפרעת אכילה או התמכרות קשה לסמים, זה משהו שאני זוקפת מאה אחוז לחוויות היהודיות שהיו לי".
איפה את והדוגמנות היום?
"הדוגמנות כבר לא ממש חלק מחוויית החיים שלי, עכשיו אני מול מצלמה כי לאנשים אכפת ממה שיש לי להגיד. זה מרגיש כמו גלגול חיים אחר, ובאמת שזכיתי לכמה גלגולי חיים ממש שלמים ומגניבים. קיבלתי את הזכות להיות דוגמנית, ואז להיות חלק מההרפתקה המשוגעת שהייתה WeWork, והשם יודע מה היה שם בכלל, אבל היה כיף ללכת לעבודה".
כמה פעמים ביום את מרגישה שאנשים ציניים כלפי מה שאת מביאה, וכלפייך?
"איך שאני נראית ומה שאני מייצגת משפחתית, במיוחד כשאנשים פוגשים אותי בסביבה עסקית, יכול לגרום להם לא להתחבר לצד הרוחני שלי, אבל הם בכל זאת רוצים להיות חברים של אחות של אדם נוימן, כי אולי מתישהו הם יצטרכו השקעה או ירצו לשלוח לו משהו בווטסאפ. אני מרגישה כשזה קורה, ועולה לי אולי הדחף להסביר את עצמי - אבל אז אני מבינה שזה רק האגו שמתעורר. מה, אני צריכה להסביר לו עכשיו שאני יהודייה רוחנית ולא דתית? שלא ישווה אותי לדתיים שהוא מכיר? אני רק רואה את עצמי מתחילה להסביר ואומרת לעצמי, 'עדי, עצרי'. אני מזכירה לעצמי שזו פריבילגיה שגם כשאנשים שיפוטיים כלפיי, הם עדיין מעדיפים להיות נחמדים".
