אוהב אותך, נשמתי.

כבר יותר מחמישה חודשים . מי אמר שהזמן מרפא את הפצעים?

לעיתים אני מביט לשמיים ורואה אותך ,הכוכב הזוהר מכולם. הכוכב אשר חקוק בליבנו לעד.

אוהבת אותך

אם רק היית יודעת כמה את חסרה לו,כמה הוא אוהב אותך ואינו יכול למצוא לך תחליף,לעןלם. אילו ידעת כמה אנו כולנו מתגעגעים אליך וחושבים עלייך כל יום . ואין יום עובר מבלי ששמך יעלה בראשי , בזכרוני. מקווה שאת כן יודעת וכן רואה ומסתכלת עלינו כאן למטה. אוהבים ומתגעגעים אליך.

שבוע שעבר חגגתי יום הולדת ובאמצע כל הבלאגן והרעש והנשיקות נזכרתי במסיבת יום הולדת בשנה הקודמת. אז הגעת עם נדב, ואיפה את עכשיו? עד השנה הבאה את תופיע אצלי הרבה, אבל אני מקווה שבמסיבה הבאה אחשוב עליך ורק אחייך, בלי דמעות. וכמו שהבטחתי לעצמי ולך כשכבר לא שמעת אותי, אני ממשיכה לעשות (את ה)חיים, משתדלת לקבל הכל ולתת הרבה ולאהוב המון

פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב משהו. זה עדיין כל כך קשה. עברו 8 חודשים ושלושה ימים והזמן עובר ועובר והכאב נשאר. יש כל כך הרבה פעמים שאני אומרת שהלוואי ויכולת לדבר איתי עכשיו ולהיות לצידי, אבל מיד אני מדמיינת שאת לידי ומנהלת אתך שיחה רגילה. אוהבת אותך המון, חושבת עלייך כל הזמן ותמיד תמיד איתך שלך קרן

אחותי, הרבה זמן לא כתבתי כאן. הייתי עסוקה, את יודעת, עם האתר. היית חושבת שעשינו עבודה טובה. זה משאיר אותך קצת איתנו. קצת מידי. אין יום שאני לא חושבת עלייך, דומעת עלייך, מתגעגעת אלייך. אני אוהבת אותך אחותי, אני אוהבת אותך.

עשיתם עבודה טובה מאד

מעולם לא נפגשנו, כל אחת מאיתנו חיה בעולם משלה עד שהגורל האכזר הפגיש בינינו, אני בשר ודם ואת מלאך ונשמתו המרחפת מעליי. הורייך הציגו אותך ואת סיפורך בפניי, סיפרו לי שנלחמת במחלה כבמלחמה, וביקשו את עזרתי בהקמת אתר לזכרך, אתר שיהיה יפה כמוך, מלא חיים, צבעוני. ליבי יצא לכאבכם והחלטתי לעזור ככל שאוכל. כמה חודשים עברתי איתכם יחד, נכנסתי אל עולמכם הכואב: ישבנו ביחד, צפינו בסרטים שלך, בחרנו תמונות , קראנו מכתבים והתחלנו בעבודה. אין מה לומר, את ברת מזל (היית ועדיין) על משפחתך האוהבת, ששאבתי ממנה כוח גם לעצמי, התמודדתי עם הפחד העצמי שלי מהמחלה הנוראית הזו, הזלתי דמעות בקראי את המכתבים המרגשים, ולמדתי ממך המון נעמה, באמת המון, פתאום רואים דברים אחרת, נכנסים לכאב האישי שלכם, זה מוזר. אני חושבת שאת מדהימה ומיוחדת. הייתי רוצה לפגוש אותך פעם, פנים מול פנים. אני בטוחה שפעם, למעלה, נעשה את זה ואני אתן לך חיבוק גדול - סתם ככה.

יוסי, אסתי, גילה ושלומי. האתר מדהים!!! מקווה לראותכם בקרוב

נעמונת שלי. עברתי שבועיים נוראיים וקשים ובקושי תפקדתי. זה היה משבר בלתי נמנע שהגיע לאחר שקרן ואני החלטנו להתחתן בספטמבר הקרוב. המשבר היה בלתי נמנע כי חסרונך הפך להיות הרבה יותר מוחשי. לתכנן את היום המרגש בחיי כשאת לא תהיי שם פיזית עורר בי סערת רוחות. אני יודע שאם היית כאן איתנו היית בוודאי הופכת את התקופה הקרובה שעד החתונה לדבר כל כך מרגש, אודות ליכולתך לחולל שמחה וריגושים עזים בדרך המיוחדת שלך. אך את לא כאן וזה חסר, חסר עכשיו יותר מתמיד. אני מתנחם מעט בעובדה שאת כבר ידעת על כוונותיי להתחתן עם קרן הרבה לפני כל האחרים והדבר הפך אותך לכל כך מאושרת למרות שמצבך היה כבר קשה מאוד. בעצם אינני יודע איך הייתי יכול להגיע להחלטה כזו קשה בלעדייך (להתחתן? אני?) ללא תגובתך ותמיכתך הנלהבת לצעד זה. נעמונת, אני מבטיח לך שהחתונה תהיה מאורע משמח ומרגש לכל המשפחה, על אף חסרונך. ובכך רק אוכל להגשים את חלומך וצוואתך הלא כתובה לחיים טובים ומאושרים. אני מודה לך כל כך שהספקת לסייע לי לקבל את ההחלטה החשובה בחיי, לשאת לאשה אדם מופלא ומדהים, את קרן. וברביעי בספטמבר, כשתהיי שם למעלה מלאך שלי ותצפי באושר בחתונה, תדעי שאת גם איתנו למעטה, בתוך ליבנו האוהב. תודה אחותי, אוהב, מתגעגע וזוכר לעד שלומי

מלטף את פנייך, משקיף לחלון ואת מחייכת מתוך החלום...

השבוע תפסתי את עצמי נוסעת לכיוון הבית שהיה פעם שלך בתל אביב. הרצון לראותך חיה ומוחשית היה חזק ממני, הרגשתי שאני מאבדת שליטה. לאחר מספר דקות פתאום ראיתי כנגד עיני בבואה שלך מחייכת ואפילו הצחוק שלך נשמע כל כך אמיתי. החלל הגדול שנותר בלכתך פער חור עמוק בליבי ובנשמתי. חסרה לי, יותר ממה שמילים יוכלו לתאר, החברות בינינו - הפתיחות, הכנות, האהבה וההבנה. אוהבת אותך נשמתי סיון

כמעט חלפה לה שנה ואנו אוהבים ומתגעגעים ובלב כלום לא השתנה.

ואת חסרה. מאוד. זוכרת תמיד.

נעמה היקרה אני מסתכל על השעון ומסרב להאמין שעברה כבר שנה. אם רק היית יודעת, ואני מקווה שאת רואה שם מלמעלה, איך המשפחה היקרה והמדהימה שלך הנציחה את זכרך באתר כל כך מרגש, היית משחררת בוודאי את החיוך המפורסם שלך, סמלך המסחרי. מתגעגע, עודד.

נעמה שלי, עברה שנה. שנה ארורה. לו רק היית יודעת כמה מעגלים, הולכים וגדלים, סובבים את עזיבתך, מותך, אינך... עברה שנה ונראה כאילו בכל רגע שעובר הכל קשה יותר, כואב יותר, מדמם ומדמם עוד ועוד. כנראה שמותך הוא מסוג הפצעים שאינו מגליד. הפצע גדול יותר, אפל יותר, כואב יותר. לעיתים נראה לי שאני לא יכולה יותר להמשיך הלאה, שתמן כוחותיי, ויש רק רצון להכנע ולשקוע מטה מטה.

ברצוני לספר לכם שהיום, במקרה בעת שחיפשתי רעיונות למילות פרידה מידיד, מצאתי גם את האתר שלכם. בלי להרגיש איך הזמן עובר, שוטטתי, התרגשתי והתרשמתי ממידת ההשקעה בו! האתר מנציח את זכרה בצורה מאד מכובדת הממחישה- עד כמה אהבתם, אוהבים אותה וכואבים את האבדן. חיזקו ואימצו, משתתף בצערכם יוסי

מזל טוב

חולם ומתגעגע

לא שוכחים אותך מקווה כי טוב לך למעלה הכי טוב שרק אפשר כמו שמגיע לך.

אין מילים לתאר את הכח הנדרש מהמשפחה הקרובה והחברים. אתם עושים את פעולת ההנצחה בצורה מעוררת התפעלות, וגורמים לי התרגשות רבה, על אף העובדה שלא הכרתי את נעמונת באופן אישי.

אחותי, הוא בא לשיר בשבילך. בטח דילגת שם למעלה מענן לענן מרוב התרגשות כשהוא שר, בשבילך, לכבודך את השיר שכל כך אהבת. יכולתי לראות אותך ממש מחייכת...

לא שוכחים ומאוד מתגעגעים

אאאה עכשיו הבנתי למה מישהוכ תב לי בבלוג... כמה חבל