זוכרים את נעמה

לא בקלות לקח המוות את נעמה. שנה שלמה עברה לידו, נאבקה בו, הבטיחה לעצמה ולסביבה שיהיה בסדר, שהיא תנצח. גם כשהבינה את חומרת מצבה לא העלתה על דעתה לוותר לו, בטח לא לפני שתחגוג את יום הולדתה ה- 25.
בחמישי אחר הצהרים, הרף-עין לפני אותו יום הולדת, נעמה התעייפה. המוות, שארב שם שנה, הביס אותה. בשישי, בצל הכרמל, נפרדנו ממנה בפעם האחרונה. המון אוהבים היו לנעמה, ורבים מהם הגיעו במיוחד להבטיח לה שיזכרו תמיד, שלא יאפשרו לקצב המופרע של הימים הנוראים האלה, בין רצח לפיגוע, לעמעם את אורה, להפחית מעט מהעוצמה, מהכאב.
חודשיים לפני ש-ynet עלה לאוויר היכרנו את נעמה לראשונה. ילדה-יפה-חיפה, גבוהה, מרשימה, עם שיער שחור וצחוק גדול. את משרת ההפקה בחדשות קיבלה בקלות, ובאותה נינוחות גם ביצעה את משמרות העבודה האינטנסיביות בלילות, בסופי השבוע ובחגים.
הקידום היה בלתי נמנע: המוטיבציה, הגישה והכישורים הביאו אותה למרכזו של דסק החדשות, וכבר כמעט סיימה את פרק החפיפה, כאשר התחילו פתאום כאבי הראש. "אל תהיי פולניה", ייעץ לה הרופא בבית החולים, ושלח אותה הביתה עם אקמול. לא הרבה אחר כך התברר שמשהו מאוד רע מכאיב לנעמה את הראש, ואין לו שום קשר עם פולניות.
המשפחה המופלאה נרתמה מייד, ובתוך ימים לא היה מומחה ראוי בתחום, שהמקרה של נעמה לא הגיע לידיעתו. אנחנו ליווינו מהצד, מתעדכנים באמצעות החברים היותר-קרובים אליה במערכת. חודשים ארוכים סבלה בדיקות, תרופות וטיפולים, איבדה תיאבון, שיער ולפעמים גם את החשק להתמודד, אבל לא איבדה תקווה. בעזרת ההורים, יוסי ואסתי, האחים, שלומי וגילה, והחבר, נדב, ששום דבר לא הזיז אותו ממנה, עברה גם את זה.
ויום אחד החליטה שדי, היא חייבת לחזור לעבודה. חבשה את הקרחת הכואבת בבנדנה, לקחה מונית וביקשה "כל משימה". את חודשיה האחרונים ב-ynet בילתה בהזנת מסלולי טיולים למאגר של ערוץ התיירות, מקפידה לבצע את המשימה המורכבת בזהירות, בלי להתבלבל.
בשבוע שעבר, חמישה ימים אחרי שעברה ניתוח מורכב להסרת הגידול במוחה, היא עוד חילקה הוראות לחברים ("את צריכה תיק חדש", "תקנו מתנה" וכו'), אך מצבה כבר הדרדר במהירות. לבה פעם, רצה לחיות, אבל כל יתר המערכות קרסו. בחמישי נעמה נרדמה אל מותה.

ואנחנו נתגעגע ונזכור.