מתגעגע וחושב כל הזמן

נעמה היקרה השבוע לפני ארבע שנים בדיוק התחלנו לעבוד ב-ynet, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על החיוך שהיה לך שמצאנו עבודה שקשורה בלימודים. מקווה שאת מחייכת שם למעלה מתגעגע

עודד, רגשת אותי מאד. שוב.

שנתיים עברו, אחותי וכלום כבר לא אותו דבר ואף פעם לא יהיה. אני אוהבת אותך אחותי. בכל יום שעובר את חסרה לי כמו אויר לנשימה

הייתה אזכרה שלך אתמול. לא מפסיק לנו הכאב. הוא רק הולך ומתעצם ואין איפה להניח אותו מרוב שהוא גדול וכאב וכואב. היית מתגאה אתמול באבישג. היא עמדה שם מול הקבר שלך וליד כל האנשים שהתאספו שם לכבודך, לזכרך... היא הקריאה לך מכתב שהיא כתבה. בעצמה. לא התביישה, לא חששה פשוט אמרה כמה היא אוהבת אותך וכמה היא מתגעגעת וכמה את חסרה.... אני אוהבת אותך נעמה כל כך וכך גם אבישג וניצן שכמעט בכל יום אנחנו מדברות עלייך וצוחקות ובוכות....

מרגש לראות עד כמה כולם זוכרים ואוהבים אותך, שמרי על עצמך שם למעלה ודעי שאנו כאן למטה זוכרים אותך לעולמי עולמים

איך "חוגגים" יומולדת של גיל 27 למי שכל כך חסר לנו. בלתי נמנע התאריך של ה - 15 ביולי, יום הולדתך. שמחים? כן, מתנה ענקית הגיעה לעולם ביום הזה. עצובים? איך אפשר שלא? אני מקווה שאת חוגגת שם למעלה, נהנית ושמחה. אני מתגעגת אלייך וכן, אני נורא מבולבלת כי קשה לי לסדר את החסר הענק הזה. אחותי, את חסרה כל כך. אני אוהבת אותך כל יום. כל היום.

היום... .מזל טוב ממי... רוצה להגיד לך מזל-טוב. להרים לך טלפון, לחגוג איתך. אוהבת אותך המון. מתגעגעת בכל גופי ונשמתי. את חסרה לי כל כך.

אני כ"כ מאושר לראות שאת מסדרת ודואגת לאהוביך כאן למטה

מכול הדברים הכי נורא שהיא איבדה שיער ועברה הרבה בדיקותץ איזה מחריד ואאווו איזה אמיצה.

לא נשכח אותך אוהבים ומתגעגעים

המון זמן עבר מאז כתבתי כאן. לא יודעת למה. מוצאת את עצמי חושבת עלייך המון בזמן האחרון. כ"כ מתגעגעת. את כ"כ חסרה לי בכל רגע ורגע ורגע ורגע

אוהבים אותך ומתגעגעים.

מאד הצטערתי על מותה של נעמה מיזלס (ז"ל) ורציתי להביע את המער הכבד המקן בי. כאשר קראתי את הכתבה על חייה בכיתי נורא ופחדתי להרדם. נעמה, שימרי על כולנו מלמעלה, את היית ממש אמיצה, עד שהמחלה ניצחה אותך. למרות שבחיים לא שמעתי עלייך עד עכשיו, אני נורא מצטערת על המקרה. יהי זכרך ברוך. נעמה להמן

קשה לחשוב שאת, נעמה, שנאבקת בעוז במחלה- היית המפסידה. קשה להבין שנעמה מיזלס, הלוחמת, עלתה השמיימה. איך יכול להיות שדווקא את? למה תפילותינו לא נענו? כל כך קשה לומר- לבטא את המשפט- יהי זכרך ברוך לעולם לא נשכח אותך לעולם לעולם ועד

מיוחד. יהי זכרך ברוך.

וזה כ"כ כ"כ כואב. לא מרפה ולא נרפא האין הזה. מכה ומכה ללא הפסקה

את במקום הרבה יותר נעים, בטוח, שקט, אמיתי, רגע שליו ושפוי מאיתנו. את כבר לא מפחדת מתי תמותי או מתי תקבלי מכה חזקה. אבל מי שנשאר עם הכאב זו המשפחה האומללה. תנחמיי הכנים!! ת.נ.צ.ב.ה

מחר שוב ליל הסדר. איכשהו תמיד, החג הזה, דוקא החג הזה, עושה לי את אותם פרפורים של "איפה את?" שמכל הלילות, דוקא אז - את הכי חסרה.

עוד מעט שבע שנים. הרעות? הטובות? יכול להיות יותר טוב או פחות טוב? שאלה טובה.....

כל פעם מחדש, אני נזכרת, איך היינו משתכרות יחד בליל הסדר. כוס אחרי כוס. ארבע? פחחחח (אגב, ביטוי חדש אז את בטח לא מכירה). הרבה יותר! מתישהו היינו מפסיקות.

היינו גונבות את תבשיל התחליף לגפילטה פיש, זה שיוכי היתה עושה לשונאיי הדג הפולני ומחסלות בשקט. עד שמישהו היה שם לב. 3/4 כבר היה מחוסל, יחד עם ארבע הכוסות :)

אחותי אהובתי, לפעמים עוברים ימים שלמים שאני לא חושבת עלייך. לפעמים ימים שלמים, אינני מפסיקה.

ערב פסח, תשס"ט - ואת אינך ואת אינך......

אוהבת אותך כל כך.........

בטח היינו מזמינות בבייביסיטר ויוצאות לשתות... אבל את לא כאן אפילו בשביל לאחל לך מזל טוב, ואת כל-כך כל-כך חסרה תמיד. מתגעגעת אלייך אהובה טלי

ולא לאבדה

שהיא- למנוחה

ואנו- לאנחה"

(מן המקורות)