כתבה מרגשת ועצובה

צוחקים איתך ובוכים איתך. גם אני זוכרת את מפעל ההזנה וכבר דיברתי עם המחנכת של בני הקטן על אפשרות שנעשה משהו בבית הספר...אני הולכת לשלוח את הכתבה הזאת לכל ועד ההורים שיזיזו את עצמם. תודה שלך אנה...ומה שלום האוהד המושבע וכסוף השיער? מקווה שהכל בסדר! שלך מירית

שלום אנה, קראתי את הכתבה עם דמעות בעיניים. עצוב שהגענו למצב כזה. עצוב עוד יותר שבמצב כזה ממשלת ישראל בוחרת להתפרק על רקע טפשות פוליטית. יש לפעול להחזיר את מפעל ההזנה. אני אומנם עובד בתחום ההייטק, אבל משכורתי לא בת שש ספרות, אבל בכל זאת אשמח לתרום מדי חודש לנושא ואני משוכנע שעוד רבים כמוני יסכימו.

כל הכבוד על הכתבה!!!!!!!!!! אני אשמח לעזור לכל מפעל שיוקם באזור מגורי (באר שבע) לפחות פעם בשבוע. צרו קשר דרך המדור

הוי אנה שלחת אותי כמה שנים אחורה. גם בבי"ס שלי היה מטבח ובו היו נשים מבוגרות שהתנדבו ללמד אותנו שעור בישול . כמה אהבנו את השעור ועוד יותר את האוכל שאת מתארת. גדולה את! חבל באמת שאין היום את שהיה פעם.

אנה, תמיד מעניין לקרוא מהארץ מה חושבים. אבל היסטוריה לא תלך אחורה אף פעם. גם ילדים של היום זה אחרת. יש רעיון אולי יותר טוב. לעשות הסכמה עם מפעלים מצליחם שישלחו כמו ארוחות לעובדים גם לילדים. כמו פרוייקט חברתי. זה נקי ממיסים, ונותן למפעל שם טוב בסיבבה שלו. וזה ללכת קדימה לא אחורה.

אלא גם אדם עם מצפון ענק.

כתבה עצובה מדהימה . אנה כל הכבוד לך. אני גם הפכתי להיות מעריצה.

מי אמר שאין אהבה ברשימה הזאת? יש כאן את האהבה החשובה ביותר - אהבת אדם.

אנה, את פשוט כותבת יפה. עם טונות של רגש. אני לא יודע איפה היית עד עכשיו אבל טוב שהגעת. הנושא יותר מראוי. אין דבר מדכא יותר מלראות ילדים רעבים. כולנו צריכים להתארגן ולסייע בעניין הזה. ןהערה ל YNET - עזבו אותכם מאוכל. תנו לבחורה הזאת טור חופשי לכתוב על מה שהיא רוצה. יש לכם יהלום ביד.

איזה יופי שיש אותך!

זו ללא הספק הכתבה היפה ביותר שהפרסמה ב ynet מאז הקמתו. מרגשת, חשובה, אקטואלית. מורידה דמעות.

אני מנגב את הדמעות ומחליט לעשות. כבר תקופה שהבת הקטנה שלי הולכת לגן עם 3 סנדביצ'ים עבור 2 ילדים שאין להם , אבל זה לא מספיק. אני מתכוון להרים את הכפפה וליזום עם חברים נוספים מערכת דומה למפעל ההזנה בעירי. בנתיים כולם יכולים לפנות לעמותות שונות ולנסות לסייע במצרכים ובחלוקה. אתם צריכים לראות ילד קטן,שלהוריו אין , שקיבל נעליים חדשות ...

לא יודעת אם את זוכרת אותי אבל נדמה לי שהיינו יחד בבית ספר ואני זוכרת את "המסעדה" באולם התעמלות מאז אני מחפשת מתכון ללביבות גבינה המטוגנות המלוחות שהיו שם ואין וכל פעם כשאני עושה מרק אפונה אני נזכרת........

כמה עצוב לקרוא דברים כה עצובים ולדעת שגם אחרי כמעט 40 שנה הם עדיין קיימים, כאן, בישראל מדינת ההיי טק. כאן בישראל עם מתכונים לטרטר סלמון ואויסטרים. כמה עצוב, ככה נכון.

משום מה כולם חושבים שמה שחשוב פה זה בטחון ושלום ושלום ובטחון. אז תצאו מהאשליה הזאת. לא יהיו פה לעולם שלום או בטחון, אבל אין סיבה שיהיה רעב. ואין סיבה שיהיו פערים כל כך גדולים. ושנאה. הגיע הזמן לשים את הדברים החשובים באמת על השולחן ורצוי על שולחן האוכל. ולמערכת וואי נט: הכתבה הזאת של אנה, מקומה במדורי האקטואליה והכלכלה, החדשות המדיניות והחדשות חוץ, בכותרת הראשית של כל עיתון ושל כל מפלגה. ואנה: את מעולה כרגיל ואת הגולש תפו"א חיפשתי בנרות שנים רבות :-).

לצערי גם אני הגעתי למצב שבו אני הולכת לסופר ומחשבת כל שקל לאן ילך, האם חשוב יותר לקנות לילדים חלב / לחם או שכדאי לקנות שקית של אורז ואז נוכל להכין ארוחת צהרים לתפארת. תודה לאל אני עוד יכולה איכשהוא עדיין לתמרן, ואיני זקוקה לנדבות. אבל אני יודעת שיש אנשים שמצבם גרוע בהרבה משלי ולכן אני תמיד שמחה לתרום משהוא אפילו קטן, שיוכל לשמח מישהוא במצב קשה. אני רוצה עוד לציין שאין ולא יהיה אף פעם לב רחב כמו הלב שלנו של עם ישראל, והלוואי ונוכל תמיד לתרום.

מאד התרגשתי כשקראתי את כתבתה של אנה ומאד הזדהיתי, זה הזכיר לי את שנת 1988 כשאני הייתי תלמיד תיכון ואבי בדיוק פוטר לאחר 30 שנה ממקום העבודה הגדול עם המשכורת הקטנה. ידעתי שלא היה כסף בבית אבל פתאום, היו הרבה פירות וירקות, אלו שבדיעבד נודע לי, זרק הסופר השכונתי. ועם זאת, אני לא תורם מוצרי מזון ובמיוחד לא לעגלות הגדולות שברחוב עם הזעקה "אבל אמא, הבטחת עוף לשבת", וזאת מלא מעט סיבות. הראשונה שבהם שמתייחסת לעגלה או יותר נכון למגזר שעומד מאחוריה, שמחוייב על ידי מנהיגיו לאכול עוף חלק שעולה 14-15 ש"ח לקילו לעומת 8-9 ש"ח שעולה הרגיל. ההפרש לאיפה? לאותם מנהיגים שנותנים את ההכשר ומחייבים את החיוב, לכרסם התופחת איני דואג. השנייה היא שמדינת ישראל היא היא הכתובת לכך (כפי שהזכירה אנה- משרד החינוך, לא?) ורק אם ישראל הממסדית השבעה והמושחתת תתעשת, ישתנה סדר העדיפויות הקלוקל במדינה וזה כפי שלמדנו יקרה רק אם זעקת ההמונים הרעבים והמושפלים תהיה מספיק חזקה. השלישית היא כספי המסים שלי, הם אלו שצריכים להיות מועברים לנזקקים באמת, לא לכיסי הקבלנים הבונים כבישים עוקפים ממקום שכוח אל אחד למשנהו, לא לבניית בתי-כנסת ומקוואות בכל פינה ובטח שלא לעדות בטלנים ודברנים ללא תוחלת החיים טוב מדי על חשבוני.

פעם בחודש - כשאתם עורכים קניות בסופר המקומי, תקנו חומרים המספיקים לארוחת ערב אחת למשפחה, לכמות של סנדבי'צים, מזון לתינוקות וחיתולים. תקציבו לכך 100 ש"ח לחודש. לא הרבה. ותקפיצו לפתחון לב, או לאחד מהמוסדות הדומים לו. לא הרבה טרחה, אבל הרבה התרגשות כשחושבים על "אנה" הקטנה האקטואלית, שבעזרתכם יהיה לה מה לקחת לבית הספר. כך אני נוהגת מדי פעם, במיוחד בחגים. אם רבים מכם ינהגו כך - במקום לחכות ששרת החינוך תעשה משהו - פחות דמעות תשפכנה.

אין לי מושג מי את גברת וגנר... ואני כמעט ולא נכנס ל-"אוכל" ב- YNET. אין זמן, את יודעת... אבל אני חייב להודות לך. שמזמן לא התרגשתי כך וכן, בכיתי. בכיתי ועל זה אני מודה לך. אם הייתי צריך להתרגש היום, את עשית לי את היום. ותרמת לי רבות. בחיים לא עברתי רעב ואני משתדל לעזור כמה שאני יכול. אבל היום קבלתי ממך שיעור לחיים. כי היום משהו השתנה בי. אשתדל להמשיך לתרום בשקט ובצנעה, ומעכשיו אשתדל עוד יותר. אני מבטיח. מתכונים אלה חייבים להיכנס בדף הראשון בעיתון. אולי זה ישפיע כפי שזה השפיע עלי. שוב תודה לך גברת וגנר.

אם אני גרה בצפון ת"א זה לא אומר שיש לי..... גם אני מרגישה היום את המיתון ומאוד קשה לי. חושבת הרבה איך לעזור לכאלה שמצבם גרוע יותר משלי אך לפי דעתי אין כאלו בסביבתי.... כתבה משגעת...... וכל הכבוד לך אנה שהוצאת את זה לכל עם ישראל.....

לא יודע איך את נראית או בת כמה את ומה שיפה זה שזה לא ממש חשוב.... איך אפשר שלא להתאהב בך אחרי כתבה כזאת? תמשיכי, תמשיכי!

אנא, אל תפסיקי, את נפלאה ומקסימה

כבר מזמן הרגשנו , אנו הקוראים הותיקים שמלווים את הטור הזה בקביעות שמדובר פה במשהו שהוא הרבה יותר מטור אוכל. עכשיו זה כבר ניכר באופן בולט גם בתוכן. כל הכבוד, אין מילים.

גם אני הזלתי דמעות במהלך קריאת הכתבה צריך לעזור-ועכשיו יותר מתמיד אולי אפשר לפתוח חשבון בנק ושכל מי שירצה יתרום?