ואולי הם הבאים בתור. אפשר להבין אותם ואת התיסכולים. צריך לחשוב כמה פעמים לפני שמתגרשים ולפחות פעם אחת לפני שמתחתנים.

והאבא בא פעם בשבוע או חודש זה לא הורה . הורה זה משרה מלאה . לפתור בעיות ובמיוחד בגיל ההתבגרות. אבא או אמא אורח(ת) זה לא זה.

כאילו חוקר אחד יושב שם ו"תופר" את כל המחקרים.לכן כל המחקרים בynet מובילים לאותה מסקנה של משפחה פטריארכלית.

עדיף להתחתן מאהבה ולא עם מישהי שמתאימה לך אבל שאתה לא מרגיש כלום כלפיה. אם אתה אוהב מישהי אתה עוד יכול לעבוד על הקשיים ביניכם.

כפי שרבים אחרים כתבו כאן, עדיף גירושים מאשר להשאר כמשפחה "שלמה" שכל היום רבים ושונאים. בגלל מחקרים כאלה ודעות מיושנות זוגות רבים נשארים נשואים וכל הבית ובעיקר הילדים סובלים מכך. בתור ילדה להורים גרושים לא היה יום שלא שמחתי על כך שהורי התגרשו וקיבלתי את כל השקט והאהבה שבעולם ומרגישה שמשפחתי יותר בריאה מכל המשפחות ה"לא הרוסות" שהילדים מסתובבים עם הרבה תיסכולים. אולי כדאי שדווקא יעשו מחר על כל המשפחות האלה שנשארות ביחד "בגלל הילדים" ויראו איזה השפעה מזיקה יש לזה...

אני אתפלא.שרדתי בקושי 10 שנים וכל רגע היה סיוט.היום אני עם בת-זוג נפלאה ומתוקה והסיוט מגיע מכיוונים אחרים.זה עונש גדול לא לגדל את הילדים ויש מקרים שצד אחד הוא באמת קורבן.

מרים את הקול על אמא - אני נמס והבעיה נפתרת. אין כמו הקטנים האלו - אין!!! לכל מי שמדבר על ריבים ועל מה שזה עושה לילדים יש לי הצעה: הרי ממילא אנחנו תמיד מחנכים את הקטנטנים שלנו שלא צריך לריב ולא להרביץ ולבקש יפה "בבקשה" ולומר סליחה וכו' וכו' (אני מקווה שכולנו). אז תשמעו - אני ביקשתי מבתי שכל פעם שיש ריב במשפחה ננסה לפתור אותו בהבנה שצריך להתחשב באחר, ותמיד צריך שולם ונשיקה. ואז - כשאני או אשתי מתעצבנים (אנו זוג מאושר בטירוף עם ילדים - אבל גם אנחנו חוטפים לפעמים את הקריזה ומוציאים קיטור) הקטנה הזו נוזפת בנו - "אבא אתה בעצמך אמרת שלא צריך לכעוס אם זה לא בכוונה וכו' וכו' - או איזה חוכמה אחרת בסגנון הזה. ובבת אחת הכל נגמר - כי מה לעשות שהיא צודקת, ומה לעשות שאין עליה? ומה לעשות שאפילו אם חזרת מיום עבודה מטריף ואתה גמור מעייפות, עדיין חובתך היא לקלח ולשטוף וכו' וכו'? לא יודע איך אפשר לריב כשהילד ככה פונה אליך.

כילדה קטנה עד מתבגרת - נורא רציתי שהורי ייתגרשו - וזה לא היה "אין" ולא מקובל חברתית ולא דבר נפוץ במשפחה המורחבת - פשוט סבלתי קשות מהצרחות, מהויכוחים, מהמריבות ומההרגשה שזה תמיד אשמתי. אשמתי שהם רבים ואשמתי שבגללי (ואחי) הם נשארים ביחד. שנאתי להתעורר לצרחות שלהם, להרדם לצרחות שלהם ועוד לחטוף מנות יתרות של תסכולים מצידם, כי הם חיו בתסכול. היום הם עדיין ביחד - רבים מהבוקר עד הערב - אבל למדו לחיות ככה. אני את חיי נאלצתי לשקם בכוחות עצמי בידיעה שהם האחרונים שאוכל לפנות אליהם בעת צרה. מה עדיף?

את הסבל הנפשי שעברנו אנכי ובני משפחתי לא אאחל לאיש עלי אדמות. אין אנו באים מרקע של מצוקה כלשהיא, רחביה, ירושלים, מיטב ויותר מזה. אך כאשר קיימת אי התאמה כרונית בין ההורים, ובשל הלחץ הסביבתי,למען הילדים ועוד אוסף של דעות שעבר מקומן מן העולם, נגרם לכולנו נזק נפשי בל יתואר וחיינו הפכו בלתי נסבלים עד לאותו יום בו, כנער צעיר בן 14 הודעתי לאימי בנחרצות את רוצה, תשארי בטירוף הזה, אני גמרתי, ובאותו יום נסתיימו נישואי הורי. כמי שניסה להתעמק בנושא, הלא ברור כשמש בצהרים כי כמעט בלתי אפשרי לזוג לשמר את הכל ארבעים וחמישים שנה, ולמי שזה לא מתאים, הפתרון העדיף לבריאות הנפש של כל הסובבים היא לבחור במה שנקרא סיבוב שני, שהלא אין חכם כבעל הנסיון, ודי לחכימא.

אחד אחד מתאים לחוויות שלי כילד להורים גרושים, אפילו אם אחרים יגדירו את הגירושין בין הורי כ"גירושין טובים". למזלי יצאתי בסדר מכל הסיפור, אבל אני בטוח שיש אנשים שבמצבי היו מתמודדים פחות טוב.

מחקר אמיתי וצודק זה לא אומר שצריך להישאר למען הילדים אבל צריך לעשות הכל אבל הכל לפני שמתגרשים הנפשות העדינות של הילדים לא עומדות בזה ואין חיה כזו הילדים מסתגלים ועוברים את זה הפצע נשאר ומשפיע על חיינו בהמשך למדתי את זה על בשרי

הילדים להורים גרושים דיווחו כי הם חשו כאדם אחר בכל אחד מהבתים של הוריהם (לעומת 21% בלבד בקרב ילדים ממשפחות שלמות). ולמה במשפחות השלמות היו שני בתים (לכל אחד מההורים)? ניסוח שלא הבנתי... הכתבה נותנת הרגשה שאינה מבוססת על עובדות.לא מחדשת לא מעניינת לא אמינה. כאילו הכותב לא באמת ירד לעומק הנושא... וזה נושא חשוב עם המון השלכות-פספוס...

תשאיר פלא

בגדול כל זה נובע מגאווה עצמית של אדם גבר או אשה ץ.שלא רוצים ליסלוח וכו.תאמינו לי קצת להוריד את הכבוד להוריד את הראש מתי צריך. והכלל הכי חשוב "תמיד ליראות את החצי הכוס המלאה.וחברה ללמוד תורה זה הדבר שמראה לאדם בידיוק מיהו ומאיפה הוא בא.

אני כל הזמן מקטר כמה קשה לגדל בן קטן לעומת בת. אבל כולם אומרים לי לחכות לגיל ההתבגרות - אז אראה את הקושי. אנא ספר לי - זה באמת בלתי נסבל? אפשר לחנך? באיזה גיל מתחילה ההתבגרות היום? 10?

48 את צודקת ב 100 אחוזים לי ואישתי יש כל הזמן מריבות מאבקי כוח ושליטה היא לא נותנת לי לנוח כוס תה אפילו אני לא מקבל ממנה. איך איפשר להמשיך ולותר . מיואש מפמיניזם.

אני מסכים עם כל הנאמר בכתבה משתי סיבות: 1) מי שלא חווה גירושים לא מבין שהילדים חשים תחושת אובדן ואשמה בל יתוארו ממש כמו כאב יתמות של הילד. 2) אני בהחלט חושב שלעיתים האצבע קלה על ההדק שכן הזוגות לעיתים לא מנסים לתקן את הזוגיות שלהם מספיק. לכן גם אם יתחתנו בשנית מה שלא תוקן בפעם הראשונה יצוץ פעם נוספת בוריציה אחרת.

הבעיות בסיבוב השני הם גדולות ההתחשבנויות הכספיות הם סיוט אחד גדול ומתמשך וזה מקרין על הילדים וככל שהם גדולים יותר הקנאה והבעיותהינן גדולות מה קורה כשלבת זוגתך יש יותר ממון ממך ולה יש רק ילד אחד ולך שניים זה קורע את הילדים מקנאה וכמובן מתחילות מריבות שגם הן משפיעות על הילדים , הקנאה הזו משפיעה נפשית, וזה בנוסף לפגיעה בהם עם הגרושין עצמם. לפעמים עדיף אולי לסבול או להתפשר כמה שאפשר , ולהמשיך את הזוגיות

לא ברור מי יושב מאחרי הכתבות האלה, לעזאזל YNET , קצת לאסט סיזן, לא?

היום שגירושים הפכו למקובלים ולרוב הילדים יש היום חברים שהם ילדים להורים גרושים המצב הוא הרבה יותר טוב. קודם כל ההורים מתמודדים טוב יותר עם הגירושים ומשקיעים הרבה יותר ביצירת מסגרת הולמת לילדים במשפחה החדשה. יש הרבה סדנאות להורים וילדים וטיפול פסיכולוגי (משפחתי ופרטני) הרבה יותר מקובל. אין לי ספק שהרבה מהדברים שמתוארים בכתבה היו נכונים לגירושים לפני 20 ו-30 שנה ובעוד 20 שנה הילדים שלנו יאמרו אחרת... החברה היום כל כך שונה ממה שהייתה פעם

הקונפליקטים העצומים ביני לבין גרושתי.יש מצבים שאין ברירה ובוחרים את האפשרות הכי-פחות גרועה.

בזמן האחרון אני נתקלת ביותר מדי "מחקרים" אידיוטיים המתפרסמים באתר, וזה אחד הטפשיים ביותר. הבעיות של ילדים להורים גרושים לא בהכרח קשורות ל"גירושין". נדמה לי שברוב המקרים הגירושין הם סימפטום לבעיה מורכבת יותר בין בני הזוג, שהובילה, בין היתר, גם ל"דפיקות" (לכאורה) של הילדים. ככה יוצא שרוב הדפוקים הם ילדים להורים גרושים, כי רוב הגרושים התגרשו בגלל דפיקות זו או אחרת של עצמם. אם הרוב לא היו דפוקים, הם לא היו מתחתנים מלכתחילה. כמובן שיש סיבות נוספות לגירושין, שאינן נובעות מאשם, אלא שההתייחסות החברתית לתופעת הגירושין היא כל כך מעוותת, שגם שם מתרחש לעיתים תהליך של ערעור הילד. בני האדם אינם נאמנים מטבעם, ולכן טבעי לאפשר בחירה בין גירושין לפוליגמיה. פוליגמיה אסורה על פי חוק, גירושין "אסורים" לפי מחקרי ynet, ולכן נותר לכולנו לבגוד או להפוך לאנשים דכאוניים/נוירוטים וכיו"ב.

ל-30 מתערבת שאם ההורים שלך היו מתגרשים כשהיית בגיל צעיר לא היית חושבת כך. ילדים זקוקים לשני ההורים שלהם יחד תחת קורת גג אחת ובמצב של גרושין, במיוחד כשהילדים צעירים מאד (לא תינוקות), התחושה היא שכל העולם מתערער משום משפחה שהיא שלמה (לא מדברת על ילדים שנולדים למצב כזה) היא עבור הילד הגב, המשענת, החממה וכו'. כמובן שאני כותבת כבת להורים גרושים.

השם הנכון הוא "ילדים פרוקים". גירושין זה ההיפך מנישואין, כשאין ילדים. ההפך מהקמת משפחה זה: פ י ר ו ק ה מ ש פ ח ה. כשההורים במשפחה מחליטים לפרק אותה, הם עושים זאת על חשבון מי שהמשפחה הזאת חשובה להם יותר מכל: הילדים. אז תשננו: זוג חברים - יכולים להפרד; זוג נשוי - יכולים להתגרש; משפחה זה לא זוג! - היא יכולה להתפרק אם ההורים האגואיסטים מפרקים אותה, במקום לקחת אחריות ולקיים את המשפחה.

הבעיה היא בדיוק בגברים ונשים כמוך שחושבים קודם על טובתם האישית לפני טובת הילדים. מה לעשות אבל ילדים להורים גרושים יוצאים דפוקים בכל כך הרבה בחינות ויש עוד מאות ואלפי מחקרים שמוכיחים זאת. לכן גם אם הזוגיות לא מושלמת מוטב לסבול קצת (עד גבול מסוים) על מנת שהילדים לא יפגעו בצורה קשה. אני גאה להיות שייך למגזר הדתי לאומי בו אחוז הגירושים נמוך בהרבה למרות שבניגוד לקבוצות מסוימות בציבור החרדי הגירושים בו הם דבר לגיטימי.

אני כועסת עליהם מאוד שסבלנו משך השנים בבית עם מריבות. הייתי מעדיפה שיתגרשו. כשטוב להורה טוב לילד...