אני רואה שהאימייל לא צורף לתגובה, הנה הוא : aba5764@bezeqint.net שתי בקשות : 1. מדוע לא תתן את האימייל שלך ? 2.מה השם המלא שלך ושם אימך ?

היי דני. שולחת לך חיבוק.. ומקווה שתכתוב עוד כיוון שנהנתי לקרוא.

טופלתי במחלקה האונקולוגית בה טופלת וראיתי אותך מספר פעמים רב מגיע לטיפולים כאשר רעיתך תמיד לצידך.תמיד תומכת דואגת אוהבת ונלחמת יחד איתך על חייך. הביקורים במחלקה הם קשים מאוד ומתישים המראות אינם נעימים וצריכים כולם מבני המשפחה להתגייס לקרב הקשה הזה. משפחה נבחנת בשעת צרה ולא רק לבילויים ו מסיבות. לעיתים מדהים שדווקא חברים טובים הם יותר ממשפחה ובשעת צרה הם איתך לאורך הדרך ללא תנאי וללא לאות. חזק ואמץ. אהוב את הקרובים אליך.

כולנו נגיע מתישהו לשם ואני מאוד מזדהה עם הגישה שלך אותה אימצתי לעצמי בדיוק לפני שנתיים. למזלי החלמתי בינתיים, אבל את ההומור ואי הפחד ואם תרצה מידה של ציניות אימצתי לתמיד. גם בשיחות עם חברים/ות שחלו. כאילו, להנות ממה שיש כל זמן שאפשר לחייך כל זמן שאפשר ולאפשר לאנשים להתקרב ללא חשש. מאחלת לך כמה טוב שרק אפשר ואם המייל שלך יחליט לעבוד אשמח לקשקש

חבורה שכזאת הולכים בתלם, ואומרים "אמן" על כל מה שהוא אומר. על מה אתם משבחים אותו- שהוא לא מנסה לעשות מלחמת הישרדות בשיטות שאינן תרופות? יש אנשים שנעזרו בשיטות אחרות, מדיקור (ראו הרופא הסיני שריפא מלימפומה) ועד לצמחי מרפא ועירויי ויטמינים- ונרפאו מסרטן. אז מה אם הרפואה הקובננציונלית לא מרוויחה משיטות אלה ולכן קוטלת אותן בתירוצים שונים ("לא מדעי" למרות שיש מאות מחקרים למי שרק מסתכל במאגרי המחקרים). מדובר באדם שאפילו לא מנסה שום דבר אחר מלבד התרופות- זו מוגבלות, כניעה, חוסר תעוזה, חוסר שאפתנות, זה ראש קטן, זה לא מודל להערצה. מה כל כך ראוי להערצה? זה אדם כביכול אינטלגנטי (כלכלן) שלא טורח ללמוד על שיטות אחרות, לא טורח לקרוא עליהן ברצינות כי אם היה- הוא היה גם הולך ונעזר בהן. הוא פשוט נכנע ויש לו ראש לא פתוח, ששבוי בקונספציות שהנחילו לו הרופאים. לסיכום, זה אדם שלא צריך לקחת ממנו בכלל דוגמא. מי שלוקח ממנו דוגמא מפחית את סיכוייו לשרוד בסרטן, כי רוב האנשים לא שורדים ברפואה המקובלת, רק כשהם משלבים עם אלטרנטיבית.

כן נראה שזה מדבק ואנשים מתרחקים ולא רק ממך אלא גם מהקרובים אליך אז זה זמן לתת כוח גם להם כי אחרי שתלך הם ישארו לבד בלעדך ובלי החברים שסביבם. חזק ואמץ

כתוב : אפילו חרב מונחת על צווארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים. מאחל לך בריאות ורפואה שלמה והיו כבר ניסים, כל טוב

שלום רב נשמע מכתבך שאתה שלם ומוכן לבאות. עם זאת כשם שאתה רוצה שיקבלו אותך כמו שאתה,גם עלייך מוטלת אותה המשימה.הנח לציפיותך וקבל את סביבתך בסלחנות.אהוב ואל תשמור טינה כי זמנך לא מאפשר אחרת. ההתכוננות למוות מאוד מעניינת אותי וההתגברות על הפחד הבסיסי מהמוות. הרי לך משהוא לקרוא,שלום יואב

דני שלום יש בהחלט אפשרות בע"ה להבריא בלי טיפולים. באמצעות תזונה מיוחדת בלבד. זכיתי להכיר יהודי בשם ד"ר ערן אשחר מומחה להגיינה טבעית, שמצליח להוציא אנשים ממצבים "אבודים" . ממולץ מאוד להתייעץ איתו - טל: 0545-748176 יהי רצון ש ה' ישלח לך רפואה שלימה

אני לא מכיר אותך אבל פשוט ריגשת אותי בפשטות החשיבה אין לי מילים אתה פשוט ענק

שלום לך דני גם אני עברתי ניתוח המעי הגס, ואני ממשיך לקבל טיפולים כימוטרפים, אני לא יודע למה אתה מפסיק עם זה, כנראה שיש לך סיבה מספיק טובה... בכל מקרה אני מחזק את ידך תמשיך לחיות את חייך ותנצל כל רגע לקריאה, כתיבה, והאזנה למוסיקה, ואל תשים לב לכך מי כן בא לבקר, ומי לא בא, חבל על האנרגיה שלך, חזק ואמץ, הייתי רוצה לבקר אותך אם אתה מעוניין, תשלח לי אימייל .

אני מאוד מצטער על מחלתך אבל . . . . צורת הכתיבה שלך מאוד מקוממת. לא נשמע לי הגיוני שכל כך תבזה ברבים את אחיך ואחיותך. גם אם יש לך בלבך עליהם. צורת הכתיבה הזאת גורמת לי מחשבות שאולי המחלה הקשה שאתה עובר מוציאה אותך מהאיפוס. חבל , חבל , אחי היקר אל תתחשבן עם הקרובים אליך לעיניי כולם. גם כשחולים , את הכביסה המלוכלכת שומרים בבית , בשיחות אשיות , בטלפון וכו'. שיהיה לך רק טוב. שתהיה לך רפואה שלימה.אמן.

כמי שתריסר שנים "מכבדת" אילוצי מחלת אישי,שציניות משמשת אותי בשימושי היום יום- מחבקת אותך ובאמצעותך את קרוביך וברור לי שאף ליורשי לא אניח בבוא היום(כשיבוא) להיתעמר בעצמם/בי . תודה ששיתפת אותי בתחושותיך. אגב,הטרם בחרת מקום למישכנך הבא?(ממליצה מקום על צל וספסל לנוחיות מבקריך...) חיבוק

רוצה לחזק אותך ואת המשפחה המיוחדת שבטח יש לך. הפתיחות שלך נוגעת ללב רבים!

יכולות לעזור לך! ובמיוחד במקרה שלך שקשור במעיים ובעיכול! לך למטפל מוסמך ומומלץ, תעשה ניקויים עמוקים של מערכת העיכול, ובעיקר המעיים, תוך ה ש ג ח ה ר פ ו א י ת, בנוסף, ת ש נ ה את ה ת ז ו נ ה שלך!!! ותצא מהסרט הזה שבו אתה כל הזמן חושב וחי את המוות!!! תבחר בסרט אחר - בו אתה בריא ! וחי! לבריאות !!!

אני בת 40 ולפי כארבע שנים איבדתי את חברתי הטובה כשהיא בת 37 ממחלת סרטן המעי. ( למרות גילה הצעיר ). אני חייבת לומר לך שאני גאה בך על ההחלטה שלקחת על עצמך. אני חייכתי לא פעם בעת קריאת המאמר ורק אנשים מיוחדים יכולים להגיב , להחצין ולספר בצורה הומוריסטית זו על חייהם. אני מקווה שתאריך ימיך ללא פגיעה באיכות החיים.

הכתיבה שלך המרגשת מעידה על כי לא פסה התקווה ממך . בבקשה טול את התרופה כי האור בפתח ואולי מחר ממש ימצא מרפא למחלתך . אל תוותר אצרף אותך לתפילותי ואבקש עליך מבורא עולם שינוי גזר הדין .

מאחלת לך בריאות וכוחות. אתה לי משמש השראה להתמודדות אמיצה וכנה עם הנורא שבחיים. המלים:"חזק ואמץ" מקבלות משמעות עמוקה בזכותך.למעשה אני מתקשה למצוא את המילים הנכונות חנה

Hi I forgot to leave my e mail address earlier ---- Markateman@aol.com David

דני רגשת מאד במה שכתבת , הנך בעל חוש הומור ואומר דברים שאף אחד אינו מעיז לומר. נכון, הרבה עוברים לצד השני של הכביש כדי לא לפגוש, הרבה מתרחקים שמא המחלה "מדבקת",הרבה לא יודעים לתמוך ועסוקים בשטויות של החיים. לצערנו מי שחווה מחלה כזו או אסון אחר לומד שיש פרופורציות אחרות בחיים ולא עסוק בחומר ובגשמיות אלא בדברים החשובים אהבה, תמיכה,מילה חמה,נתינה,שיתוף וכדומה. תהיה בסביבה אוהבת, הרחק ממך אנשים שאינם תומכים , אינם כנים ואינם עושים דברים מכל הלב. חזק ואמץ!

אני לא יכולה לשפוט - אני לא חולה בסרטן, אף פעם לא הייתי בסרט הזה. אבל כן, יש לי מה לומר, הכרתי אנשי הקרובים לליבי שמתו מזה, ואני מכירה הרבה שגם לאחר מאבקים ארוכי טווח יצא מזה וחיים באושר כיום. הפתרון של לבחור בדרך הקלה והלא מתמודדת הוא פתרון שגויי ואף בעל השפעה רעה על ציבור החולים במחלה ועל הציבור בכלל. הזכות לחיים היא זכות טבועה ופרטית הניתנת לכל אזרח במדינה באשר הוא אזרח או אדם. מתוקף זכות זו ניתן להסיק כי קיימת גם הזכות לאדם להפסיק את חייו שלו כי: "רצונו - כבודו" וכי "גופו שלו והוא רשאי לבצע בו ככל העולה על רוחו" מכאן, שאדם החולה במחלה זכותו לבחור במוות. אך מהי ההשפעה על החברה? ניקח לדוגמא אדם בראשית חייו החולה במחלה. האם הגיוני לבוא ולעודד את אותו אדם, שכבר נמאס לו מהטיפולים, לבחור במוות? האם נוכל לעודד אמא לחמישה ילדים שלא עלינו חלתה במחלה, לבחור במוות? איזה מן השפעה יקבלו ילדיה שידעו שכאשר יש קושי מסויים קיימת האפשרות של "שוברים את הכילים ולא משחקים"? איך יוכלי ילדים לגדול באופן נורמלי בלי אמא?מה יהיה על בעלה אשר לא ידע איך להתמודד עם חמישה ילדים וללא עזרת אמם? ומה יקרה כאשר ילד בן 15 יחלה במחלה, וידע, שעל-אף שאינו בר החלטה, עוד שלוש שנים יוכל לבחור במוות. האם נעודד אותו למות? לבחור בפתרון הקל? על פי מנהלת האתר של האגודה למלחמה בסרטן. מדי שנה, מאובחנים בישראל כ-23,000 חולי סרטן חדשים. חיים בישראל כיום כ-120,000 איש ואישה אשר אובחנו כחולים במחלות הסרטן. חלק ניכר מהם, הבריאו. ניתן כיום לרפא כ-60% מכלל חולי הסרטן המאובחנים. כל זה אומר שבעצם, הסיכויים להתרפות גדולים מהסיכויים למות, אם כל אותם אנשים אשר חולים במחלה יבחרו בדרך הקלה לא רק שנגרום לאי רצון להתמודד עם המחלה אלא, שניצור משפחות חסרות, הרוסות, וכואבות, ונביא, במוקדם או במאוחר לאפוקליפסה של העולם ע"י בחירה של התושבים החיים בו. נכון, יש לשפוט כל מקרה לגופו, אך לפרסם את זה בנימה מעודדת זה יותר מאשר שגויי אלא עצוב ומעודד אנשם לחוסר התמודדות. לא לחינם נאמר בתנ"ך "ובחרת בחיים" ולא לחינם כתב אביב גפן בשירו "מליארד טועים" "זו לא חובה לחיות - זה זכות להיות חיים". לכבוד אותם תוהים (וטועים).

כבני אדם שלא חוו ארועים טראומטיים בחיהם, אנחנו לא יכולים לחיות כאילו אין מחר, זו לא אנושי. אנושי לחשוב על המחר, על עתיד ילדנו, על אבטחת עתידנו. אם היינו חיים כאילו אין מחר ומנצלים כל רגע, אזי היינו כבני שנה, תינוקות חסרי מושג זמן, ועסוקים ללא הרף בכל דקה ערה. כמי שחוותה מוות של אחות ממחלת הסרטן בטרם עת, ובאמת ניסתי לחשוב על למצות כל רגע, המציאות חוטאת לזה, ואנחנו מהר מאוד חוטאים לעצמנו בקבלת החיים כמובן מאליו. שבקלישאה חשובה זו אסיים, רק בריאות

אני לא יודעת אם קראת את המונולוג של דני בו הוא מסביר היטב את החלטתו. ההחלטה התקבלה לאחר מחשבה מעמיקה ולאחר יותר מ 3 שנים של קרבות קשים, 6 ניתוחים וטיפולים כימותרפיים לאורך כל התקופה. אדם יכול להבין רק אם הוא נמצא בנעליו של החולה. אין כאן כוונה לומר לאנשים לא לקבל טיפולים או לא להילחם על חייהם. כל מקרה לגופו , כל חולה לפי מצב מחלתו ולפי איכות חייו. מי יתן ולא תצטרכי לעולם לעמוד בפני החלטות קשות כאלה.

ל-233 רצוי שתקראי גם את המונולוג לפני שאת מגיבה בידענות רבה . חבל .

דני, תודה מעומק הלב על הטורים שאתה מפרסם. אבא שלי נפטר לפני כמעט 3 שנים מהמחלה הארורה הזו. ואני כל הזמן התרגזתי, מאיך שהאנשים סביבו כל כך נבוכים, עד שהם מתיחסים אליו רק כ"מכונה" - אכלת? שתית? ישנת..? וחוזר חלילה גם כשהוא היה כבר לא בהכרה (כחודשיים לפני מותו) המשכתי לדבר איתו, לספר לו, להשמיע לו רק בגלל התקווה הקטנה שנותרה לי שהוא שומע אותי. אני שולחת לך חיבוק גדול בבוא היום, תמסור דש לאבא שלי ותגיד שאני ממשיכה לדבר איתו כל הזמן. באהבה

דני,חשוב על זה,ברצינות!!!!

שלום וברכה לך, כמה שמח לראות שינתן עוד למצוא כתיבה איכותית ומכובדת. כף לדעת שינם עוד אנשים בעלי רגש עדינות ונעימות, רק שקולם נדם ואינו נישמע בפבים, במועדונים, ובכיבישים. תודה לך פנחס אשמח באם תיידע אותנו על מקומו של הבלוג שלך , בכדי להיות שותפים עמך בדרכך המכובדת, והמכבדת את כולנו. נועם

אבל דעתה של אשתך חשובה-ואני אישה -ולכן תחליטו שניכם. אגב, אני יודעת שאין מקום להשוואה אבל כשהודיעו בצבא שעומדים לפטר אותי משירות קבע, לאחר שנות שנות רבות כקצינה בכירה, טולטלתי משך תקופה ארוכה עברתי תהליך שדומה לאבל ולפרידה ממקום שהיה כל חיי. גם לי פחדו ללחוץ יד, פחדו לומר שלום והקצינות האחרות היו בוחרות ללכת בשבילים אחרים, רק לא לפגוש בי. אפילו מזל טוב לא אמרו על הולדת בני שנולד (ככלכלן אתה אולי תבין-פיטרו אותי בזמן הריון ואיזה הריון גיהינום שזה היה...). הלוואי וימצא מזור למחלת הסרטן ובכל מקרה מקווה שלא כואב לך יותר מדי...תמר