באמת באמת אפשר לצאת מזה
להיצמד לחיים. הרצון למות הוא מוחשי מאוד לרגעים אבל אתם באמת כן רוצים לחיות, כי החיים יכולים להשתפר ולהבריא ולצמוח
גם אני הייתי שם, במשקל שלושים ומשהו קילו
וזאת הייתה התקופה הכי כאובה ונוראית בחיי
אבל עם חיבור למקומות שבאמת מזינים את הנשמה
ותזונה מאוזנת, מחזירים לרגש הטבעי, ולאינסטינקטים הבריאים שהיו לנו בילדותנו
ואז גם המקום שמזין את הגוף נרפא
תודה לאל, היום הבראתי לגמרי... אל תוותרו!

זה גם יעלה להם את התאבון ואולי ככה הם יתחילו לאכול וגם את המצב רוח!!!!

מהכתבה חשים שאתה בחור מוכשר, רגיש ונבון מאד.
כאשר תוכל להעריך את המתנות הנפלאות שקיבלת,
כאשר תבין באמת שאתה כל כך נפלא בלי שום קשר לצורתך ה חיצונית,
כאשר תקבל את עצמך כמו שאתה, כל העולם יקבל אותך כפי שאתה.
הערך האמיתי שלך אינו גופך, אלא, נשמתך היפיפיה.
אהוב את עצמך ללא תנאי, הינך ראוי לכל האהבה שבעולם.
בחר בחיים! הם יהיו נפלאים אם כך תבחר לראות אותם. בהצלחה
ובחיבוק.

הילחם על חייך, עם היכולות, התבונה, והעוצמות שיש לך בתוכך , תפקידך הוא לשמש דוגמא ועזר לאחרים. חייך חשובים עד מאד לעצמך ולאחרים. אל תוותר עליהם!!! יש לך את כל העוצמות לנצח!
אתה נפלא וחשוב.

אני בטוח שלהרבה אכפת ממך גם אם לא נפגשו איתך מעולם.באמת.אני אחד מהם חבר.תאכל,תהנה מהחיים,תתחבר שוב לחברים,יהיה כיף לחיות.

 

זו מחלה ארורה שלקחה חיים של צעירים,ותר עליה.

אין זו גזירת שמיים, תכין לך סרגל - לא סרגל מאמצים כמו בטירונות, אלא סרגל העלאת כמות הקלוריות היומיות "תתחמן" את הגוף שלך אט-אט עד שיתרגל לארוחות נורמליות, שלב במקביל פעילות ספורטיבית, קבע לך יעדים, תשמור על משמעת עצמית גבוהה, תוך 3 חודשים עד חצי שנה תחזור לעצמך - או אז תחזור האופטימיות ללבך בידיעה שחייך ניצלו, וכך הבטחון העצמי והאופטימיות יחדשו את רצונך לחיות. אתה בסה"כ בן 24 וכל החיים היפים מחכים לך, לא חבל? תמצא בחורה, תקים משפחה - תתחיל לחיות גבר!!

את מי הוא מעניין?

חולה נפש (אנורקסיה מוגדרת כהפרעת אכילה ממקור נפשי), ויש אלפי חולי נפש בישראל שאף אחד לא מביא את סיפורם.

רוצה למות? שימות.

לא מעניין אף אחד.

כואב לי יותר לשמוע על הסבל והכאב שנגרמים למשפחה.

חולה שגורם לכל המשפחה להיות חולה בגללו.

אז אספי, או שתיקח את עצמך בידיים, לא למענך כי אם למען משפחתך היקרה.

או שתפטור את כולם מעונשך.

נשלח מהסלולארי שלי

משרד הבריאות כהפרעה שפוגעת בבוחן המציאות מוצא לאשפז בכפיה

אסף היקר

אני יודעת מה עובר עליך. גם אני הייתי שם פעם. היום אני בת 42 ולפני מעל 20 שנה הייתי אנורקסית. נכון שהמאבק תמיד יהיה שם אבל אתה תראה שזה הופך להרבה יותר קל. כשהחיים שבים אליך ואתה יכול לראות את מה שטוב בהם ומסוגל להשתתף בחיים ולא רק לצפות מהצד - חוזרים הכוחות וככל שהזמן עובר, המאבק קל יותר. תהיינה נפילות (אפילו לאחרונה עברתי תקופה קשה ובלי לשים לב ירדתי 8 ק"ג אבל בלי יסורי מצפון או ספירת קלוריות - רק חוסר תאבון קיצוני). אבל מתעשתים וחוזרת תאוות החיים ויש בה כח רב.

 

אתה לא יודע מה אתה מפסיד כי חלית בגיל צעיר ועוד לא חווית מספיק. תן לעצמך סיכוי. למות אפשר תמיד אבל לחיות זה רק עכשיו. מתחילים בקטן. מוצאים מה משמח אותך ועושים רק את זה. אוכלים משהו קטן ומאד טעים כל יום. מקבלים עזרה היכן שרק אפשר!!

 

גם אם לא אאריך ימים, אני רואה היום את הרגעים היפים והרבים שהיו לי ב- 22 השנים הבריאות ודי לי בכך. פגשתי המון אנשים טובים, אהבתי ונאהבתי, הייתי בחצי עולם, גידלתי בעלי חיים, הייתי חלק מפרוייקטים גדולים, יש לי עבודה מעניינת, חברים מקסימים ומשפחה וגם אכלתי דברים טעימים בלי יסורי מצפון חריגים. אין סיבה שתמות צעיר. אולי לא תחגוג יום הולדת 100, אבל מי צריך את זה?  

 

אני מאחלת לך שתמצא בתוך נפשך את המקום הקטן שרוצה לחיות ותאחז בו. אם סיפרת את הסיפור שלך ונחשפת - אני מאמינה שהמקום הזה קיים. אם היית רוצה למות - היית מת מזמן. יש בך כח להציל את עצמך. יש עשרות אלפי אנשים כמוני בישראל. אולי הרבה יותר.אלפים מהם היו במצב שלך ואף גרוע משלך. זו ההוכחה שאפשר לצאת מזה. אלה לא מקרים בודדים. רוב החולים לא מתים מאנורקסיה. תצטרף לסטטיסטיקה הזאת. יותר כיף פה.

לו מאוד קשה לצאת מזה.
איך הוא מממן את עצמו בתל אביב?
החיים כאן קשים גם לאנשים בריאים פחות או יותר, אם צריך עוד כוחות להילחם במחלה שהשאירה אותך עם נזקים כאלו, וגם לשלם שכ"ד ולהיכנס למינוסים אז מאוד קשה להתמודד.
אנשים כאלו אם לא אנורקסיה אז כנראה יפנו להתמכרות אחרת כשהזמנים קשים מאוד,
גם אני מאוד רזה, אבל באופן טבעי, זה לא ממש משנה, מן הסתם רוב האנשים חושבים שזה מסמים או מחלה, וגם תופסים אותך כחלש.

מנסים לנחם אותי כשאומרים אבל אתה גבוה ורזה שזה עדיף מההיפך, אבל בקיצוניות כזו זה לא ממש נכון:
מעל מטר שמונים, שוקל 60 ק"ג... לפעמים אני ממש נגעל מעצמי:) אם אני אוכל הרבה אז זה פשוט יוצא די מהר, לא בונה שרירים. גם לא משנה שאני עוסק הרבה בעבודה פיזית, מה לעשות?
הכי מעצבן זה הקיץ בארץ שאז אני חייב להיות עם חולצה קצרה ומכנסיים קצרים ורואים כמה אני רזה, כמה שאני לא אוכל דברים משמינים זה לא עוזר

אתה חולה , לכל אלה שכותבים לך תפסיק אתה לא יכול להפסיק כי המוח מעוות לגמרי. עצם העובדה שאתה מכיר בזאת שאתה מאוד מאוד חולה , ההכרה תגרום לך להבין שאתה צריך לפנות לכל מי שרק יכול לעזור לך . מהפנטים , אנשים שילמדו אותך לחשוב בצורה שונה ולחבור לאנשים חולים המחלות אחרות ונלחמים על חייהם ולא מוותרים. זה יכניס אותך לפרופורציה, כן לך להתנדב במקומות האלה ותראה איך אתה שבאת לחזק יוצא מחוזק

נשלח מהסלולארי שלי

אסף אני איתך מאחל לך מקרב לב שתבחר בחיים. שתתחבר לטוב ולשפע בעולם לצלילים לצבעים לטעמים למרקמים למגע לריחות לאהבה לתשוקה לנחמה לשימחה. שתתמכר לתאווה וליצירה לחדווה. נשיקות. תאכל

מוות בהרעבה עצמית נחשב לדבר נאצל בתרבויות מסוימות. רק בתרבות המערבית הקלינולוגית זה נהפך למחלה.

 

אתה תצא מזה כמו גדול. מכירה אנשים שהיו במצבך אך החליטו ,עשו מאמץ, קיבלו עזרה מדהימה ויש גם עזרה ללא כסף. ידוע לי על מקום כזה בירושלים ברחוב הנביאים. תהייה חזק ותשאף לחיות. בהצלחה

חוויתי מקרוב מאד אנורקסיה של ילדה , קרובת משפחה. לא מדוייק לומר שאין אשפוז כפוי, יש ועוד איך יש, גם אם המשפחה מתנגדת,ולא רק , מנהל המחלקה מארגן למטופלות תרופות הרגעה בלי להתחשב במאומה,כדי שלא תהיה לו מהומה , ואם משהו לא מסתדר לו, הוא מאשפז בכפיה בבית חולים לחולי נפש בשילוב בית משפט ופסיכיאטור מחוזי, מבלי להודיע להורים , זריקות הרגעה, שינה, וטשטוש והבנות זרוקות על פופים, ההורים לא תמיד יודעים,ויש הרבה סיפורים שזה לא המקום לספר. מאנורקסיה יוצאים רק אם רוצים לצאת ואם לא אז חיים לידה ובצידה כל החיים, לכן כל הקשקושים בתגובות של אנשים שאין להם מושג מה זה, נובעים מחוסר ידיעה, נילי טל , כדאי לעשות כתבות על המחלקות ואז תראי הכל באור שונה, אבל תעשי זאת רק במסווה כי אם ידעו יארגנו הכל רגוע כדי לא להוציא את האמת  לאור, יותר נוח להם לטפל לכאורה ולקבל תקציבים שמנים, אבל השורה התחתונה? הכל תלוי במטופלת, אם היא רוצה היא תצא מזה, לבד, ותאמינו לי, ראיתי מקרוב ואני מקווה יום אחד לפרסם דברים שכתבתי,  וגם תעדתי ,כרגע אין לי עדיין מוטיבציה לעשות זאת.

ולחולים וחולות שקוראים כאן תגובות, די, תפסיקו, תחזרו לעצמכם, חייכם הופכים לגהינום, וגם חיי הקרובים לכם, כי משפחה שעוברת את חייה הופכים לסיוט.

נגעת לי ללב מאוד מאוד!
מי כמוני מבינה לליבך, גם אני הייתי שם, וזה היה כואב,מתיש וקשה מאוד
סבלתי מבת הדודה של אנה "בולימיה " קשה מאוד במשך 12 שנים מגיל 14 עד 26
וברוך השם חגגתי לפני חודש 10 שנים בריאות
התהליך הוא תהליך מאוד מטלטל ולא פשוט אבל זה אפשרי
הרבה אנשים לא מבינים אותך ולא יבינו "זר לא יבין זאת" אבל הדבר שלי הכי עזר ואני מאוד מאוד מאמינה בו זה טיפול של שיחות
הרי הבעיה שלך היא לא באוכל- זו הקליפה - תופעת הלואי של כאב פנימי עמוק מאוד
ור טיפול פרטני של איש מקצוע מנוסה יעזור
היו לי ימים שביקשתי למות ולא לקום יותר לעולם לא יכולתי לשאת את החור השחור שהיה לי בפנים,
אבל האמן לי שיש סיכוי ואחר כך אתה תרגיש ככ טוב תיהיה חופשי מדאגות
ותרגיש שימחה אמיתית...
ואולי גם תוכל להיות השראה ותוכל לתת עזרה גם לאחרים
אני שולחת לך את כל אהבתי על אף שאנחנו לא מכירים והפסיכולוגית שטיפלה בי היתה אומרת כל הזמן -ברגע שאתה מודע שיש לך בעיה כבר פתרת חצי

אני לא דתיה אבל יודעת "שישועות השם כהרף עין" ובטוחה שאם תאפשר גם לך יקרה הנס ותבריא
חיבוק גדול ממני

נב שמה של הפסיכולוגית שעזרה לי -דר דניאלה דנקנר
אני ממשיכה לטפל כל הזמן ולהתפתח ולימים גיליתי שזה היה מכונן ועזר לי מאוד:))

אסף חולה באנורקסיה, מחלת נפש קשה שבה הוא מדרדר והורס את גופו עד מוות. מבחירה? או שלא... אבל זאת עובדה.

ובחור צעיר בן גילו שכל כך רוצה לחיות נאבק במחלת הסרטן שנפלה עליו.

 

אתה חשוב, אין לך מושג עד כמה, ויש לך שליחות בעולם הזה. אתה בחור צעיר מוכשר ויפה - בבקשה תחייה, בבקשה!

היא טריגרית למהדרין.

אולי תוכלי ליצור עימו קשר על מנת לעזור לו. עצם זה שאסף הסכים להחשף, מעיד שהוא כן רוצה עזרה/תשומת לב והלוואי שניתן לעזור לו ולהצילו .

עם כל הקורנפלקסים שלהם והפגישות בקפה:)