הפועל ת"א: חינוך מיוחד

הדבר הכי משמעותי שקרה הקיץ בהפועל תל אביב לא היה שיבתו הביתה של יוסי אבוקסיס, אלא דווקא הבאתו של בן לוז לאותה משבצת שהותיר אבי תקווה, שבעצם הותיר אחיו הגדול, שלום תקווה. יותר מדי פעמים בעונה שעברה האדומים נזקקו נואשות להברקה. אבי תקווה ישב ביציע מכונס, מנומס ואכל את עצמו. אם בן לוז באמת יהפוך לאותו שחקן שקשטן חושב שהוא יהפוך, הפועל תרוץ קדימה. אם לא, היא תרוץ בין המקום השני לשלישי.

שחקן מפתח: שמעון גרשון

גרשון נסע בקיץ לאברטון, ודומה שאף אחד לא האמין שהוא אכן יהגר בסוף לצד הכחול של מרסיסייד. בכל אופן, אם גרשון רוצה גם בקיץ הבא לממש גחמה של פיני זהבי, הוא צריך להיות אי של יציבות באוקיינוס בו מתחוללות סופות בשם אילן בכר ויגאל אנטבי. כי לא משנה מי מאמן את הפועל, מי משחק בהפועל או מי אוהד את הפועל, היא תמיד תהיה קודם כל קבוצת הגנה.

תסריט אופטימי

הגנות קורסות לנוכח ההתקפה הכי קטלנית במזרח התיכון, הכוללת את שפני האנרג'ייזר: פיני בלילי וסרגיי קלשצ'נקו ואת הג'ירפה הדורסנית, מילאן אוסטרץ'. עמרי אפק, סלים טועמה, כפיר אודי ודומיהם חוזרים להפגין את הכושר של עונת האליפות, אבוקסיס מוכתר שוב למלך, והפועל מגלה שהיא בכלל לא צריכה הגנה. ימות המשיח בבלומפילד.

תסריט פסימי

קלימי סבן בוכה שהוא רוצה לחזור לנתניה. בן לוז מבלה ביציע, בלילי צובר אדום שלישי אחרי עשרה מחזורים, אברטון מתחרטת בסביבות ינואר ומזמינה את גרשון לחתום. ידיעות על כך שקשטן שוקל ללכת בסוף העונה מוכחשות על ידי מושיק "אדום עולה" תאומים, ויותר מדי פעמים חוזרת הכותרת של: "ואיזה מסכנים האוהדים". הקבוצה מסיימת במקום השלישי. אין גביע. אין אירופה. אין אליפות.