עירוני ראשל"צ: ובא לראשון גיורא

ראשון היא עיר ענקית, מתפתחת, אבל אין בה תרבות ספורט מינימלית, בעיקר אין בה תרבות כדורגל. היא תשרוד עוד עונה, עוד שתי עונות, אפילו עוד חמש, אבל עד שלא יתחילו לחשוב שם איך מנצלים את הפוטנציאל המבוזבז ומקימים קבוצה איכותית, קבוצה עם נוער, עם קהל, עם המשכיות, שום דבר לא יגרום לשינוי הרצוי, גם לא גיורא שפיגל.

שחקן מפתח: ניסן קפטה

אולי הדבר הכי קרוב לסמל שיש היום בעירוני ראשון לציון. כל פעם שהעניינים מתחילים להסתבך, מגיע הנסיך ניסן קפטה וכובש את השערים המכריעים שבדיעבד גורמים לראשון להעביר עוד עונה בליגה הבכירה. למרות מספר החתמות די מעניינות ומבטיחות, קפטה בסופו של דבר עשוי להיות ההבדל בין עונה דרמטית יותר לדרמטית פחות.

תסריט אופטימי

גיורא שפיגל מוכיח באמת שאף אחד במדינה לא יכול ללמד אותו כדורגל. הוא לוקח קבוצה שקטה, סימפטית, בלי כוכבים, גינונים וכותרות צעקניות בעיתונים, אל עבר הרי השקט, אל מחוזות של כדורגל אטרקטיבי, שלא לומר מודרני, שלא לומר אירופי. שלו מנשה, ריבאלדו של עיר היין, נבחר לתגלית העונה. מתחיל קמפיין עם סטיקרים על מכוניות: "די לקיפוח, ניסן קפטה לנבחרת ועכשיו".

תסריט פסימי

המצב מסתבך וגיורא מציע להפחית ממשכורתו ולהביא עזר כנגדו את שייע פייגנבוים. ערוץ הספורט מציב מצלמות בכל מקום. סרט המלחמה שנת 2002, לוקיישן – מתחם הסופרלנד. הפעם אין נשמה, אין דמעות, אין לציון גואל. חלילוביץ' השמין ולא פוגע, ניסן קפטה הופך לדוגמה החינוכית של שפיגל ומיובש על הספסל. סופו של עידן.