האיש שלא תשכחו לעולם

"ממתי מקום נעשה שלנו באמת? משהשרינו בו את שלושת זוגות הגרביים שלנו בקערת פלסטיק ורודה? משחיממנו לנו ספגטי על גזייה? משהשתמשנו בכל הקולבים השונים התלויים בארון? משהצמדנו על הקיר גלויה ישנה, שמוצג בה חזונה של אורסולה הקדושה מקרפצ'ו?" (ז'ורז' פרק מתוך "חלל וכו': מבחר מרחבים")

תהיה מסוג זה עומדת בבסיסו של סיפור אחד נפלא, פרי עטו של הסופר הבלגי-צרפתי-לא-יאמן הזה, ז'ורז' סימנון, שתורגם על ידי יהושע קנז ומציע אי של שפיות ספרותית בין כל המלל שמשתרר פה לאחרונה.
"האיש שצפה ברכבות" מכיל שני סיפורים, האחד, ששמו כשם הספר, והשני הוא "האיש הקטן מארחנגלסק". הראשון נכתב ב-1938 ובמרכזו פקיד משועמם המתגלה כרוצח קר רוח המנסה להפוך לאיש ללא שייכות, והשני, מ-1957, דן באיש אחר, עדין ויקר, שנחשד ברצח ומשתדל דווקא להישאר ולהשתייך לאנשהו. האחרון גם עלול להפוך לאחד הסיפורים שלא יניחו לכם לכל החיים.
סימנון, שאחראי על לא מעט רומנים רומנטיים סוג ב' - 200 (!) כאלה כתב רק בשנות העשרים (בשמות בדויים כמובן. בושה צריך שתהיה) - יודע כיצד לפצוע את העין בכל טכניקה שניתן להעלות על הדעת, עד שהקורא מוצא עצמו עמוק בתוך יצירת מופת. סימנון מנצל את כוחו במשיכות חבל מסוג זה, וכך מגולל האיש שידע לכתוב את סיפורו של האיש הקטן מארחנגלסק: ז'ונאס מילק הוא אספן בולים רוסי, יהודי, שמנמן, מוכר ספרים משומשים בשוק. לאחר שכבר התרגל במשך 38 שנה לחיות לבד, הוא מכניס לביתו כעוזרת בית את ז'ינה בת ה-22, הבחורה שמשגעת את השוק מהיום שבו למדה ללכת. אמה, אשה גדולה שריח כרשה עולה מידיה, חוששת מהבושות שזו עלולה לעשות ומעבירה את האחריות לז'ונאס: תחילה מציעה את בתה כמנקה, אחר כמבשלת (ארוחות הצהרים השקטות והנבוכות של השניים הם מהרגעים היפים שנתקלתי בהם) ולבסוף כאשה לכל דבר.
הסיפור נפתח עם בריחתה של ז'ינה, אך לא מדובר בעוד גרסת האשה הקטנה שמחפשת אהבה גדולה, אלא דווקא בסיפורו של גבר תמהוני שמתבייש לאהוב. ז'ונאס, שנבוך מהסתלקותה של אשתו, ממלמל, במקרה, מבלי לחשוב, שהיא, ז'ינה, נסעה לבורז', ופליטת פה זו, שמקורה בביישנות טהורה, מוליכה את תושבי השוק – אנשים שנולדו בלי טיפת בושה ואינם יכולים להעלות על הדעת שיש גבר (!) שקצת לא נעים לו - להניח שהוא מסתיר משהו, ולהאמין שאולי ז'ינה שלהם מצאה את מותה.
ז'ונאס, כמו כל מהגר מארחנגלסק שמכבד את עצמו, מקפל בגופו הקטן טרגדיה, שבמקרים רגילים יכולה להכיל עשרה אנשים בריאים: הוא נולד למשפחה עשירה ברוסיה המפוארת. שמונה משרתים, חמש אחיות, אב בעל צי ספינות דיג, ואם דשנה, אותה כינה האב "יונת דואר אמיתית". כשהיה בן ששה חודשים חלה, והאם נאלצה לעזוב עמו את מוסקבה דרומה, שם חם יותר. את חמשת אחיותיו השאירו מאחור, או אז פרצה המהפכה, ובסופו של דבר מצא עצמו הילד עם שני הוריו בפריס, הרחק מהמולדת ומהאחיות. האב, שנשבר מגעגועים, שב לבדוק מה קרה עם שארית המשפחה, ואילו אמו, כמו יונת דואר אמיתית, הלכה בעקבותיו, מותירה מאחור את הבן, כי "מוטב להיות בטוח שלפחות אחד יישאר". וכך הוא חי, האיש הקטן הזה, ללא ידיעה ברורה אם מישהו מבני משפחתו חי או מת, ומטרה אחת לפניו - מטרת חייהם של מהגרים מכל סוג שהוא - להישאר.

"אפשר, כמובן, לטפח הרגלים כאלה, ללכת תמיד לאותו קצב, להשאיר את הסלים במכולת, לקנות בהקפה בחנות, לקרוא לרוקחת בשמה הפרטי, להשאיר את החתול אצל מוכרת העיתונים, אבל ככל שנתאמץ לא יהיו אלה חיים, זה לא ישתווה אפילו לאשליה של חיים. זה ייצור חלל מוכר, זה ייצור מסלול." (ז'ורז' פרק על חיי השכונה, מתוך "חלל וכו': מבחר מרחבים")

כמו כל יונת דואר מארחנגלסק הוא תר אחר משפחות חלופיות, אחר חלל מוכר: סוחרי הבולים הפזורים בכל העולם מהווים עבורו אחים לכל דבר (אך מנגד מחכים לרגע בו יוכלו לרכוש ממנו בול נדיר במיוחד ולהוציאו מהמעגל); ואילו השוק - חנות הבשר של פסקל, בית הקפה של לה בוק והירקות של אנז'ל - משמש עבורו בית ומשפחה (אך גם הם מעוניינים לסלקו מחייהם). "האיש הקטן מארחנגלסק" הוא סיפורו של אותו חלל מוכר. חלל מוכר שמתפרק שעה שז'ונאס מוצא כי לעולם לא יוכל להשתייך אליו, מאחר שהוא מושתת על אלימות מן הסוג הגס ביותר: יחסיהם של ז'ינה ואחיה נוגעים בגילוי עריות; אחד לנטן רוצח את חתניו וחותך את גרונו; לה לוט בורחת מהבית ומשמשת כפילגש; ואילו על היעלמותה של ז'ינה איש אינו מזיל דמעה. כיצד, אם כך, יוכל להישאר האיש העדין הזה כשהוא למעשה נדרש להפליק לאשתו?
סימנון מעמיד, אם כך, את הדילמה הגדולה ביותר של העת האחרונה: האם עליו לנהוג כמו החבר'ה מהשוק, ולעשות מה שמצפים מבעל נבגד, כדי שאחר יוכלו לסלקו מביניהם, או מנגד, האם עליו להישאר מכונס, לספוג ולשתוק, ולהפוך תמהוני יותר ויותר? וכך אותו איש קטן שצריך להישאר, אותו איש שקרוביו עוזבים אותו, אותו אחד שמתבייש לאהוב ושאינו בורח לשום מקום, מוצא את הדרך השלישית והופך לאיש שלא תשכחו לעולם.
סימנון מכניס בדלת האחורית גיבור נוסף לרשימה הקצרה והבלתי אפשרית של קורעי הלב (אנה קרנינה נופלת על פסי הרכבת; הנס קסטורפ מסתובב בהרים; גרגור מתגלגל; הנסיך מישקין מתבלבל; דון קישוט מתפשט), גיבורים שמחזירים לבושה את שמה הטוב, שאינם מישירים מבט, שמגמגמים מעט, שמשקרים פה ושם ומקווים, לפחות פעם אחת ביום, שהאדמה תבלע אותם. גיבורים שמותירים אותנו נפעמים ופעורי פה, כי מה כבר אפשר לעשות אחר כך? לנקות את הבית? לעשות כביסה? להתקלח? לראות חדשות? ללכת לישון? בלתי אפשרי. גיבורים כאלו נשארים. הם לא מרפים כל כך מהר.