מה אריק רוצה?

המשפט הנפוץ ביותר כששרים בממשלת אריאל שרון מדברים על ראש הממשלה שלהם הוא "הוא טקטיקן מצויין, אבל אין לו אסטרטגיה". לצורך העניין, זה ממש לא משנה אם השר המדובר ממוקם ימינה או שמאלה משרון עצמו ( בהנחה שאנחנו יודעים איפה שרון ממוקם): האבחנה היא זהה בשני המקרים.
חצי שנה אחרי עלייתו של שרון לשלטון, ברור שהוא מנהל טוב בהרבה משני קודמיו. אפילו בצמרת צה"ל, מקור קבוע של טרוניות על כך שהדרג המדיני לא יודע לחתוך ולהעביר דברים (וחבורת אנשים שספגה משרון לא מעט אש, כולל לאחרונה), מציינים את יכולתו של שרון לנווט בתוך המערכת הסבוכה של ממשלת האחדות. דברים מאושרים ומעוברים על ידו בזריזות, ובניגוד לימי נתניהו וברק – גם ללא נפגעים אישית, שעלולים לסכן את הביצוע או את מעמדו.
את המשחק הפוליטי הוא מכיר על בוריו, ובינתיים פועל היטב בטקטיקת הבלימה הכפולה שלו – להשאיר את מפלגת העבודה כמה שיותר זמן בתוך הממשלה, למרות שהאינטרס המובהק שלה הוא להיות אופוזיציה, ומצד שני לבלום את בנימין נתניהו האורב לו מימין. גם לשרון ברור שבשני המקרים הוא משחק על זמן, אבל הוא משחק היטב.
כל אלה, יחד עם קואליציית הייאוש שהותיר לו ברק, והתחושה הכללית שישראל נתונה במלחמה על עצם קיומה ואחיזתה במזרח התיכון, מעמידים את שרון בעמדה מצויינת לנווט. וכאן נכנס החלק השני של המשפט: אין לו אסטרטגיה. ואם יש, איש פרט לו ואולי לבנו עמרי אינו מכיר אותה. היא בוודאי לא באה לידי ביטוי מילולי או ביצועי.
במלאת שנה לאינתיפאדה, אין לישראל עדיין מטרת מלחמה, מכיוון שראש הממשלה לא הציב מטרה שכזו. הוא מנהל את הטקטיקה הצה"לית, מתוך הסמכות האדירה שלו בענייני בטחון; אבל פרט ל"עמידה" המפורסמת, שכל לובש מדים חוזר עליה כמנטרה משומשת, לא ממש ברור איזה צורה אמור נצחונו של צה"ל ללבוש, כשיתנו לו סוף סוף לנצח.
רעיונות – טובים או לא – כמו ההפרדה החד-צדדית נדחים על הסף, מטעמים פוליטיים או מעשיים, אבל במקומם לא מועלים רעיונות חדשים. איש אינו מוכן לומר איך נראה החזון של שרון, לאו דווקא למצב הדברים הסופי אלא אפילו לשלב ביניים ארוך טווח.
יש אירוניה גדולה במצב העניינים הזה: דווקא שרון, שכשר בטחון היה המצביא הראשון והיחיד עד כה שהוציא את ישראל למלחמה יזומה שבסופה חזון מרחיק לכת, הוא שנמנע בעקשנות מלהציב מטרה, קרובה וצנועה ככל שתהיה, למלחמה הממושכת שהוא מנהל כראש ממשלה. ואולי זהו בדיוק לקח לבנון שלו: שבמקום שאתה מצייר מטרות, יהיה ויכוח. ובמקום שיהיה ויכוח, במדינה דמוקרטית כמו ישראל, יהיו עימות פנימי וכשלון ידוע מראש.
אבל בינתיים שרון מצטייר כמי שמחליק במורד מדרון, ולא עושה שום מאמץ לשנות את המגמה. בהעדר מנהיגות – הימנעותו של שרון מראיונות, שהצטיירה כטקטיקת בחירות מבריקה, נראית היום ככשל מנהיגותי - מחריפות תחושות חוסר הטעם והחשש, שלכשעצמן הן מכרסמות ביכולת העמידה. לשאלה "מה אריק רוצה" תהיה חייבת להיות תשובה במהלך השנה השנייה לאינתיפאדה. נכון להיום, איש אינו מוכן להמר מה תהיה התשובה הזו.