חיילי העכבר התעייפו?

שנה לפרוץ אינתיפיאדת אל אקצה ובעוד הארץ בוערת, המאבק באינטרנט הפך פחות אלים ויותר מילולי, מתוחכם וארסי, כפי שניתן לצפות ממדיום שמלים הן המסר האפקטיבי ביותר בו כיום.
המתקפה רבתי של גולשים ישראלים על אתרים ערביים ופלסטינים וערביים, שנמשכה בחודשים הראשונים של האינתיפאדה, שככה מזמן. רוב האתרים הישראלים ששימשו בסיס לאותן מתקפות נסגרו וחיילי העכבר האמיצים שהתעייפו הסיטו את התלהמותם לפורומי האקטואליה ברשת הישראלית ולאיזורי התגובות באתרי החדשות הגדולים.
"הגל העיקרי של מתקפות ומתקפות נגדיות על אתרים בהחלט נרגע", אומר דורון שקמוני, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי.
שקמוני מסביר שהתקפות אלה גרמו נזק רב לתשתית האינטרנט בישראל, שכן בלהיטותם לפגוע באתרי אינטרנט זרים במידע ולשתקם, פגעו והכבידו "הפטריוטים" הישראלים על תשתית הרשת הישראלית והציפו אותה במידע מיותר. חלק מאתרי הרשות הפלסטינית ישבו על שרתים ישראליים של ספקי אינטרנט בישראל. ההתקפות עליהם שיבשו גם את תעבורת המידע ברשת הישראלית.
הנקמה מהצד הערבי לא איחרה לבוא והיחס בין הנוקמים לתוקפים היה כיחס בין היהודים למוסלמים בעולם, לדברי שקמוני. התוצאה הייתה מתקפת גדולה על אתרי ממשל ישראלים, ספקי אינטרנט ואתרים אחרים שמסתיימים בסיומת il.
ספקי האינטרנט הישראלים, אתרי בנקים ואתרים גדולים אחרים נאלצו להשקיע לא מעט כסף בהתגוננות נגד המתקפות. אתרי הממשלה, שרובם מתארחים בחוות השרתים של פרויקט תהיל"ה, ספגו ניסיונות חדירה והצפה אך נחלצו מבלי להינזק באופן משמעותי. "אני מאמין שהמעורבים במתקפות משני הצדדים למדו שהתוצאה של המתקפות האלה היא שולית", אומר שקמוני.
כך או כך, נוצר מאזן אימה בין הגולשים הערבים לבין הישראליים. המצב הנוכחי ברשת קרוב להפסקת אש, בניגוד למצב בחוץ. המתקפות משני הצדדים לא פסקו לחלוטין אך פחתו במידה ניכרת. עם זאת, כמו בעולם הפיזי, המצב ברשת הוא נפיץ ועלול להשתנות כשאחד מהצדדים יחליט לחדש את המלחמה המקוונת - או לפתוח במלחמה ממשית מאוד.
פגישה בתוכנת המסרים המידיים "איי סי קיו" בין הנער אופיר רחום מאשקלון לבין הגולשת "סאלי" מובילה להירצחו, כאשר סאלי, אמנה מונא מביר נבאללה, פיתתה את רחום ז"ל לבוא עימה לרמאללה, שם רצחו אותו מחבלים.
"הם הצליחו להרוג את אופיר בגלל האינטרנט", אמר אז קרוב משפחתו של רחום והתקשורת כינתה זאת "רצח האינטרנט הלאומני הראשון", והתעלמה ברובה מגורמים כמו הכיבוש המתמשך, השנאה הלאומנית המבעבעת, האנשים שסיפקו בידי הרוצחים כלי נשק, והאחריות של הסביבה החברתית בהם גדלו, שהובילו לרצח בעוד האינטרנט משמש אמצעי סביל בלבד לביטויים הרצחני.

מלחמות הסקרים, התמונות וההצבעות

כאשר התייאשו הנצים מהניסיון למחוק ולהשמיד את אתרי האויב הם פנו לדעת הקהל הבינלאומית באינטרנט בניסיון להטותה לטובתם.
משום מה, גולשים בשני הצדדים סברו שצדקתם ההיסטורית החד משמעית תצא לאור אם רק יצביעו בהמוניהם בעד או נגד הקביעה כי ישראל משתמשת בכוח מוגזם בסקר שערך אתר "נטסקייפ".
גם תצלומו של הילד מוחמד א-דורה, עליו מנסה אביו לסוכך מפני אש הרובים לפני שנורה למוות, הפך למוקד מאבק בין ישראלים ופלסטינים, כאשר גדודי גולשים משני הצדדים נקראו לדגל בניסיון לעלות או להוריד את מיקום התצלום הזה במסגרת תחרות תצלומים שערך אתר MSNBC.
אתרי החדשות במערב דיווחו בתמהון משועשע על ילידי המזרח התיכון, שמכתתים עכבריהם לחרבות וטורחים להצביע בסקרים שממילא אינם מייצגים דבר ואיש מלבדם לא מייחס להם חשיבות יתרה.

התעמולה עולה מדרגה

עם הזמן, נעלמו אתרי התעמולה הלוחמניים מהרשת ונפתחו אתרי תעמולה מקצועיים של שני הצדדים, שזוכים למימון של ממשלות ותורמים עשירים.
אתרים אלה כמו "האינתיפאדה האלקטרונית" בצד הפלסטיני-ערבי או "דיווח הוגן" בצד היהודי-ישראלי (קישורים מימין לידיעה). הקללות וההשמצות פינו את מקומן לתעמולה מתוחכמת ומקצועית, אם כי לעתים ארסית ושקרית וכמובן, לעולם חד-צדדית.
במקביל, נפתחו אתרי הסברה חובבנים שייסדו ז'אנר אמנותי חדש - "דוגמנות שכול". דפים שלמים של אתרים משני הצדדים הציגו תצלומים של קורבנות טרור, נפגעים בפעולות איבה ואף הרוגים, ומן העבר השני, נפגעים פלסטינים מפעולות צה"ל.
המושג ביזיון המת זכה לקיבל משמעות מחודשת חדשה כאשר תמונתה של התינוקת שלהבת פס המנוחה הופצה בתיבות הדואר האלקטרוני ברחבי ישראל ובעולם, לצד בדיחות מקאבריות וסרטוני פלאש "משעשעים".
גולש בפורום הסקופים של רוטר ומאמר באתר "פוליטיקה עכשיו" חשפו בחודש אפריל תצלום שצולם לפני תצלום שהציג שוטרי מג"ב, הגוררים ילד פלסטיני מבועת שהרטיב את מכנסיו. בתצלום הקודם שנחשף - הילד מיידה אבנים אל השוטרים.
תמונות נוספות שפורסמו בתקשורת המערבית נחשפו ברשת הישראלית כחד צדדיות. עבור המשוכנעים הייתה זו הוכחה ניצחת לקו הפרו פלסטיני ששולט בתקשורת המערבית, אף כשמדובר בעיתון פרו ישראלי מובהק כמו הניו יורק טיימס. הסברים רציונליים יותר, שראו בכך נטייה טבעית של תקשורת לתאר בתמונה מייצגת עם שמתקומם בארצו נגד צבא כובש שכוחו עדיף בהרבה, נדחקו לצד.
המלה "הסברה" הפכה למנטרה גם באינטרנט, כאשר שני הצדדים יחד מקוננים על כישלונם בהסברה ומצביעים על מכונת התעמולה המשומנת של היריב.
במקביל נפתחו גם מוקדי סיוע מקוונים כמו אתר HelpingIsrael.com, שמתווך בין התנחלויות בשטחים לבין תורמים במערב של ציוד רפואי, בטחוני או אזרחי, פנסים, רכבים ממוגני ירי, משקפות, פנסים ושכפ"צים. מוקדי סיוע מקבילים נפתחו בצד הפלסטיני ואזרחי המערב נקראו לתרום ציוד רפואי ומזון לפצועים ולתושבים הרעבים של מחנות הפליטים.

הימין משתלט על הרשת הישראלית

במקביל, הוסלם השיח ברשת הישראלית. ביטויי המשטמה הפוליטיים הוחרפו ומשאלות מוות של גולשים לבני אדם במחנה הפוליטי הנגדי הפכו מראה של שיגרה, כמו גם מלים כמו "נאצי", "בוגד" "צריך לזרוק את חברי הכנסת הערבים מהכנסת", "האיסלאם היא דת של רוצחים", "שוב מפציצים מבנים ריקים"? וגם "לקבור אותו בעור של חזיר" המיתולוגי.
השפעת האינתיפאדה על ההרכב המפלגתי בישראל עוד תתברר בקלפי, אך לפחות על פי תגובות הגולשים לכתבות שמתפרסמות ב-ynet והודעות בקהילות באתרי האינטרנט הגדולים, קיים כיום רוב מכריע לימין בישראל.
על פי סקר שערך אתר "מעריב" בתחילת ספטמבר, 92 אחוז מהנשאלים סבורים שיש להוציא את התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק. בסקר שנערך ב-ynet באמצע יולי, 75 אחוז מהנשאלים סבורים שהמתנחלים מגלים איפוק מרשים עד עתה, לעומת 12 אחוזים שסבורים שיש ביניהם מיעוט מרשים אך הרוב שקט ו-14 אחוזים סבורים שהם גורמים להסלמה בשטח. על פי סקר שנערך בתחילת ספטמבר, 78 אחוזים מהנשאלים סברו כי אליק רון נהג כראוי בדיכוי ההפגנות במגזר הערבי בחודש אוקטובר.
לצד אתרי החדשות הגדולים, בולטים אתרי חדשות עצמאיים במהלך חודשי האינתיפאדה כמקורות מידע אלטרנטיביים. הבולטים שבהם הם אתר "יש"ע ניוז", פורום הסקופים והשמועות ברוטר נט, פורום "העניין שלנו" באתר "הייד פארק" ואתר "תיק דבקה" הקונספירטיבי משהו. אתרים אלה, כמו גם העיתונות הממוסדת בישראל, למדו להיעזר באתרי החדשות הערביים כמקורות מידע עדכניים.
במקביל, ערבים ישראליים החלו להפגין נוכחות בצ'טים ובפורומים בישראל ובניגוד לעבר הם גם מגיבים לכתבות שמתפרסמות בעברית באתרי החדשות הישראלים. בחודש אוגוסט נעצר גולש ערבי בן 21 מיפו בחודש אוגוסט, בחשד שהפיץ הודעות כוזבות על פיגועים בישראל ודברי נאצה נגד יהודים, בחשד לתמיכה בארגון טרור, קבלת דבר במרמה ובעבירות מחשבים.
בחודש יוני הושעתה מלימודים סטודנטית ערבייה ממכללת בבית ברל לאחר שסטודנט יהודי שהציץ מעבר לכתפה הבחין שהיא הביעה תמיכה בפיגוע בדולפינריום בצ'ט. שני המקרים מעמידים בסימן שאלה את גבולות חופש הביטוי ברשת הישראלית למרות ובגלל קיצוניותם.
מנגד, גולשים ישראלים מפגינים נוכחות בפורומים של אתרים ערביים כמו ערביה.קום.
תחילה של דו קיום ברשת? בהחלט לא, למרות שמנקודת מבט אופטימית גם דיאלוג רוויי שנאה עדיף על נתק מוחלט.
לרוב, הרשת הישראלית והרשת הערבית מקבילות ואינן נפגשות מלבד בנקודות חיכוך של מלחמות מידע או תעמולה צעקנית. העמדות הפלסטיניות הפרגמטיות אינן זוכות לביטוי ברשת הישראלית ומנגד מובלטים בה דברים של קיצוניים בחמאס ובג'יאהד האיסלאמי.
ההסברה הישראלית הרשמית דווקא זוכה לאוזן קשבת באתרי ההסברה הערביים, לא מאחר שהיא משכנעת אלא כדי להציגה כמופרכת בעיני גולשים מהמערב.

מלחמת המלים

המלה האחרונה במאבק בין הפלסטינים ליהודים באינטרנט היא מלחמת המלים. אתרי התעמולה של הצדדים השונים ממקדים מאמציהם בניסיון לשכנע את רשתות התקשורת הזרות לשנות את הטרמינולוגיה שלהן, מתוך אמונה שהדבר יביא לשינוי בדעת הקהל בעולם כלפיהם.
למשל, אתר "דיווח הוגן" התגאה החודש בכך ששיכנע את רשת סי אן אן להפסיק לכנות את גילה התנחלות יהודית ולהחליפו במושג "שכונה יהודית". אתר "מרכז התקשורת הפלסטיני" זעם על כך ופירסם מכתב פומבי ששלח לסי אן אן ובו כתב "אנחנו מבקשים להזכיר לכם שגילה, כמו התנחלויות ישראליות אחרות, נבנתה על שטח פלסטיני שנכבש ב-1967". סי אן אן לא השתכנעה. 0:1 לישראל.
בחודש שעבר, הורה הבי בי סי לכתביו להשתמש במונח "הרג נקודתי" להרג פעילים פלסטינים על ידי ישראל במקום המלה "התנקשויות". 0:2 לכוחותינו. אז אולי חיילי העכבר התעייפו, אבל הם בהחלט ממשיכים לצעוד. או לגלוש.