לראותה בלבד

"לא, אנחנו לא נייצר את מכונית הקופה הזו" מסביר לי איש שיחי מרנו, במבטא צרפתי כבד. "ובכלל, אין לנו כרגע שום כוונה לייצר גרסת קופה לוול-סאטיס, למרות שהדימיון אכן בולט". אז אולי המכונית הזו באה לבשר שרנו, לראשונה בעשורים האחרונים, תשתמש במנועי V8?" אני מקשה. "לא תודה" מחייך האיש של רנו "ה-V6 שיש לוול-סאטיס בהחלט מספיק עבורנו. אנחנו לא חושבים שיש דרישה לרנו כזו, ודאי שלא עם הנעה קדמית".
ובכלל, אתם ודאי שואלים עצמכם, איך צץ פתאום מנוע V8 על מדפי המפעל ברנו. והתשובה לשאלה זו די פשוטה; רנו חיטטה בארסנל של ניסן, או יותר נכון אינפיניטי (חטיבת היוקרה של היצרן היפני), ולקחה משם את מנוע ה-V8 הגדול. אותו מנוע שמשרת את ה-Q45 אגב, ספינת הדגל של המותג.

למה הם מתכוונים

קצת קשה לפעמים להבין למה מתכוונים יצרני הרכב עם מכוניות התצוגה שלהם, והטאליסמן היא דוגמא טובה לכך. מכונית הקופה המרהיבה הזו, עם דלתות כנפי השחף ומנוע חזק מאד, לא באה כאמור לגלות טפח מאזוטיקה יומרנית, אלא מספרת דווקא על דגם הרבה יותר תמים - המגאן הבאה. מגאן? כן, זמנה של הקומפקטית המצליחה של רנו קרב ואצל היצרן הצרפתי כבר מתכוננים להחלפתה.
והדרך בה קרובה הטאליסמן למגאן אינה דווקא חיצונית, אלא בעיקר נוגעת לעיצוב הפנים. מדובר בכיוון חדש ומינימליסטי להפתיע, לו יזכו גם דגמים עתידיים של היצרן. ברנו מכנים את עיצוב הפנים "סימפלקסיטי" (הנגזרת באופן מקורי משילוב של המילים "פשטות" ו"מורכבות"...) ומדברים בעצם על העברה של טכנולוגיה מסובכת ללחצנים פשוטים למגע ולתפעול.
"עיצוב המגע", כך הם מסבירים, אמור לספק אינפורמציה באמצעות הלחיצה והתחושה של התפעול. מעבר לכך מדברים ברנו על מבנה פשוט ונטול גימיקים של סביבת הנהג, עם חומרים רכים, לחצנים קלים, ומתגים נעימים במיוחד למגע. צריך לראות כדי להבין.
בכל מקרה, אם זה הכיוון, נראה שהמגאן הבאה תציג פנים מעניין בהחלט ותשפר את אחת מנקודות התורפה של הדגם הנוכחי.
אז נכון, על מצלמת וידאו לראייה לאחור ומערכת תאורה חדשנית אנחנו מוכנים באמת לוותר, ואלה אכן לא יגיעו למגאן. אולם זכרו טוב-טוב את הפנים הייחודי ואת חזית המכונית. כאשר תופיע הקומפקטית החדשה של רנו, וזה יקרה תוך פחות משנה, תיווכחו לדעת שרנו בסך הכל הכינה אותנו לעתיד.