"שמענו ברדיו את מי הרגנו"

שני מסוקי קרב ריחפו מול החלונות במשרד הפינתי, בקומה השניה של בנין המשרדים ברמאללה. איש באיזור הבניין לא יכול היה לראות את המסוקים המרחפים במרחק של קילומטרים לא מעטים. וגם אילו יכלו, לא היה איש מהם מצליח לצייר בדמיונו את הזוית הישרה שיצרו שני המסוקים עם פינת הבנין.
שני טילים רבי עוצמה ששיגרו המסוקים בו זמנית ציירו כעבור שניות אחדות את צלעותיה של אותה זוית. המסוקים המשיכו לרחף ביציבות מול החלונות, כשטיסייהם מכוונים את הטילים באמצעות מוט היגוי קטן עד שהטילים נראו נכנסים לתוך החלון. הטייסים דיווחו על פגיעה מדוייקת וזמן קצר לאחר מכן עזבו את האיזור, בדרכם חזרה לבסיסם, מבלי לדעת עדיין מיהו האדם שישב בתוך המשרד ונהרג מפגיעת הטילים. בדרך חזרה שמעו לראשונה ברדיו, על מותו של ראש החזית העממית, אבו עלי מוסטפא.

המטרות: בכירים פלסטינים ומטרות תשתית

טייסי מסוקי הקרב של חיל האויר הפכו בשנת העימות עם הפלסטינים לקבלני ביצוע עיקריים של ההתנקשויות הרבות שביצעה ישראל במפקדים ובפעילי שטח בולטים של הפלסטינים.
חסיין עביאת מבית לחם היה הפלסטיני הראשון שנהרג מפגיעת טילים שירו לעברו מסוקי אפאצ'י ישראלים בנובמבר 2000. אבו עלי, אחד האחרונים בינתיים, הוא מי שמילא את התפקיד הבכיר ביותר מבין הפלסטינים בהם התנקשה ישראל. בין לבין, ירו מסוקי חיל האויר, ב-12 פעולות התנקשות לפחות, בקולונל מסעוד איאד, איש כוח 17 בעזה, ומי שנחשב לראש התארגנות צבאית של חיזבאללה ברצועה; בג'מאל מנצור וג'מאל דמוני משכם, פעולה בה נהרגו גם 3 ילדים; בפעיל הג'יהאד מוחמד בשראת ושניים מעוזריו סמוך לג'נין; במהנדס החמאס עדנאן אל ע'ול בנחל עזה, אולם דווקא בנו, בילאל, נהרג.
בצד משימות ההתנקשות הנקודתיות תוקפים מסוקי חיל האויר בקצב של אחת לכמה שבועות מטרות תשתית פלסטיניות שונות בטילים נגד טנקים, ומשתתפים במרבית האירועים בשטחים, בחלקם בחיפוי, ובאחרים בסיוע לכוחות הקרקע. המסוקים מצויידים גם בתותחים – בקוטר 30 מילימטר במסוק אפאצ'י ו-20 מילימטר תלת קני במסוק קוברה – אולם הם אינם מורשים לירות בהם בדרך כלל בשל היותם פחות מדוייקים מן הטילים ומחשש לפגיעות סביבתיות.

בנק המטרות

לתקיפות התשתית, כמו גם למשימות הסיכול הממוקד, יוצאים הטייסים לאחר עיון ב"בנק המטרות" המפורסם, אותו אישרו שרי הקבינט והמטבחון. מדובר בכמה ספרים עבי כרס המלאים בתמונות של מאות ואלפי בניינים שונים בכל רחבי הרשות הפלסטינית. המטרות נבחרות מתוך אותו בנק על ידי אגף המבצעים במטכ"ל, בהתייעצות או על פי דרישה של השב"כ או אמ"ן, בשל קשר ישיר בינן לבין פיגוע ספציפי.
אם למשל נודע לשב"כ כי במבנה מסויים של כוח 17 הוכנה שורה של פיגועי ירי, תהיה לתקיפת הבניין חשיבות הרתעתית וסמלית. לעיתים, נבחרות מטרות של ארגון פלסטיני כלשהו בשל חשבון כזה או אחר שאנשיו פתחו עם ישראל בימים האחרונים. לחילופין, ארגון שאנשיו אינם משתתפים בפיגועים, או שראשו עומד בסיכומי התיאום הביטחוני, יזכה לחסינות יחסית לעומת הארגונים העמיתים. בפעמים אחרות יתקוף חיל האויר מבנה בשל אחריותו הכוללת של "בעל הנכס" על הביטחון באיזור, ולעיתים בשל חשיבותו היחסית או הסמלית של אותו מבנה.
טייסות המסק"ר (מסוקי קרב) - בחיל האויר משרתים מסוקי קוברה (צפע בשמם העברי) ואפאצ'י (פתן) - אינן מעורבות בבחירת המטרות, והטייסים מקבלים בדרך כלל פקודה הכוללת את מספר הספר בבנק המטרות, את העמוד, הכולל צילום ותיאור של המבנה מכמה כיוונים, את מסלול ההולכה לאותו מבנה, את הקומה ואת החלון שאליו יש לכוון.

חלון ההזדמנויות

תכנון של התנקשות באישיות פלסטינית, דורש הכנות מדוקדקות הרבה יותר, ולעיתים קרובות בלחץ זמן ניכר. הטייסים לומדים את המטרה – המדובר בדרך כלל במכונית או בחלון בתוך בניין – ומשננים את פרטיה. במהלך ההכנות עורכים הצוותים מודל של הפעולה, כדי למנוע תקלות או זוויות ירי שחושפות למשל התנחלות ישראלית או מוצב לתוך משפך הירי של הטילים, שעלולים, במקרה של החטאה, לטוס ישר לתוך חלון של משפחה ישראלית. הטייסים רואים את המטרה, אבל המטרה, שלעיתים קרובות היא אדם בעל כישורים מבצעיים לא מבוטלים אינו יודע שבמרחק של כמה קילומטרים ממקום המסתור שלו צופים בו טייסי המסוקים של חיל האויר מבעד לכוונות.
פרק הזמן שבו נפתח חלון ההזדמנויות – ובלשון הצבאית "נסגר המעגל המודיעיני" - סביב מטרה מסויימת יכול להימשך שבועות ארוכים או דקות ספורות בלבד. בהזדמנויות הקצרות נדרשים הטייסים להמריא ולטוס לאיזור מסויים כשבדרך מקבלים הטייסים את מיקומה המדוייק ואת תיאורה של מכונית שבה יש לפגוע. על פי פרסומים זרים מסוגל המזל"ט לסמן מטרה כזאת בקרן מיוחדת שאליה מתבייתים טילי ההלפייר מונחי הלייזר בהם חמושים מסוקי האפאצ'י. לעיתים, כמו בנסיון ההתנקשות הכושל בעדנאן אל-ע'ול ב-21 באוגוסט, היתה "סגירת המעגל" מורכבת עוד יותר וכללה גם תצפית של כוח קרקעי של צה"ל, ולמרות כל אמצעי המודיעין והתצפית לא הצליח צה"ל לזהות באיזו מכונית נוסע היעד ליירוט.
במקרים אחרים המטרה אינה בורחת והטייסים לומדים להכיר אותה באופן כמעט אינטימי. במקרה מסויים ריחפו מסוקי חיל האויר מול ביתה של אישיות מסויימת בשטחים שבועות ארוכים. הירי לעבר האיש היה אמור להתבצע כשהוא יוצא אל גג ביתו, אולם בכל פעם היה האיש, שכנראה מודע למצבו הלא פשוט, יוצא אל הגג כשהוא מלווה בילדיו הקטנים, והטייסים נמנעו מלשגר לעברו. גם במקרה זה, כמו בכל האחרים, לא ידעו הטייסים, כמו גם מפקדיהם, מי האיש שבו הם אמורים לפגוע.

"שומעים ברדיו את מי הרגנו"

"הטייסים לא יודעים את מי הם אמורים להרוג", מסביר טייס מסוקי קרב בחיל האויר. "אין לך שום צורך לדעת את הפרט הזה כדי להצליח במשימה. אתה מקבל מטרה של חלון, רכב, מבנה, ועליהם אתה יורה. על הזהות של המטרה שלך אתה לומד כמו כל עם ישראל, מן הרדיו. בטיסה חזרה לבסיס מעבירים את אחד ממכשירי הרדיו במסוק לתדר של תחנת רדיו ושומעים בקול ישראל או בגלי צה"ל את מי הרגנו. מה מרגישים? נכון להגדיר את זה כסיפוק. אתה לא שמח שהרגת בן אדם, אבל מלא סיפוק שעשית את המשימה שלך כמו שצריך".
אחד מבכירי חיל האויר אומר ל-ynet כי למרות הפעילות ההתקפית האינטנסיבית, שכוללת במקרה של טייסי מסוקי הקרב יירוטים רבים, "אין אצל צוותי האויר תחושות קשות או חוסר נכונות לצאת למשימות כאלה. יש טייסי מסק"ר צעירים ומבוגרים יותר, מפקדים בכירים, אנשי מילואים שמגיעים מן המגזר האזרחי, ומעולם לא נתקלנו באיש צוות אויר שביקש שלא יצוותו אותו במשימה כזאת, או הביע חוסר נכונות להשתתף בה".