מסלול תל אביבי

פרנסיה של תל-אביב של שנות העשרים לא חיבבו את הים. לטעמם, הוא היה עוד כתם כחול על המפה. בציורים ובזכרונות של נחום גוטמן מופיעה שפת הים של תל-אביב כדיונה אינסופיות של חולות, כשבאופק הרחוק מציצה העיר יפו. תושבי תל-אביב, להבדיל מפרנסיה, דווקא אהבו את הים. בשנות השלושים הם ירדו לחוף בבגדי ים שנראים לנו היום מה-זה-משונים, והוא נצבע בשלל דמויות ציוריות. לאט לאט נכנעו
קברניטי העיר והחליטו להציב כיסאות נוח לאורך החוף. כמה בתי מלון קטנים נבנו למען קייטנים ברחוב הירקון, נפתחו בתי קפה. יחד עם אלה הוקמה שורת מפעלים שכיערה את קו החוף, וגם צריפים ארעיים, לתושבים חסרי אמצעים, קמו להם בקירבת המים. לקח שנים עד שהבינו כאן שחוף ים זה נכס.

מנמל יפו עד חוף ירושלים

בוקר נעים של סוף הקיץ. רוחות של חגים מנשבות, גושי עננים לבנים ממלאים את השמים, פיסות כחולות מציצות בקרעיהם. הים, שגליו הסתערו בקיץ על קירות הטיילת החדשה של יפו, עדיין זועף.
המסלול שלנו, כתשעה ק"מ אורכו, מתחיל משער נמל יפו הצפוני. בתחילה נפסע לאורך חופי תל-אביב ואחר כך לאורך הירקון, עד לשבע טחנות.
רציף העלייה השניה, זה שמו של הרחוב בו אנו מצויים עכשיו - שער הכניסה לנמל שעדיין לא זכה לטיפול קוסמטי. מימין, צמודים לגבעת הכורכר, כמה בתים ישנים שנהנים בימים אלה מחידוש פנים. גם מסגד הים הקטן של יפו עטוף פיגומים ושרידי בנייה. על גדר האבן של הטיילת החדשה נשענים כמה דייגי חכה, הגלים נשברים, עוגבים על סלע אנדורמדה, שמתכסה מפעם לפעם בקצף לבן. מרחוק רואים את שובר הגלים ופתח הכניסה לנמל יפו - פס בטון גדול שנשלח לים.
משהו אישי: בשנות נערותי רכבתי על אופניים עד לפתח הנמל. שומר זועף דרש תשלום של כמה פרוטות, דמי מעבר. השטח של יפו והנמל היו אז מחוץ לתחום עבורי, בפקודת הורי. יש שם פושעים, הם נהגו לומר. האזהרה הזו לא הפריע לי לטייל שם בבקרים, שנפרדתי לכמה שעות שמחות מספסל הלימודים. הייתי מביט בקינאה בדייגים, בשובם עמוסי שלל מדיג בים.
הלאה. משמאל ילווה אותנו, כמחצית הדרך, הכחול-עמוק של הים. מימין יורדים שבילים מגן הפסגה ומכנסיית סן-מישל, וממול כבר מגרד את השמים צריחו של מסגד מחמדייה. במעקה הארוך יש חרכים לראות את הטיילת. זו מתעקלת שמאלה, ומדרגות תלולות יורדות ממנה לחוף. ממול כבר נפרסים מראות קו החוף של תל-אביב, עליו ניצבים, זקורים וחצופים, מגדלי הזכוכית של הכרך.
קטע זה של הטיילת מתחיל בשורה של בתי-קפה ומסעדות. לאורך השביל היפה הפתוח לים, כמה ספסלים. אחרי שעוברים את גשרון העץ, השביל מתרחב. גן צ'רלס קלור נבנה על חורבותיה של שכונת מנשיה. מדשאות רחבות, במרכזו מבנה האבן והזכוכית של מוזיאון האצ"ל, בית גידי (על שם עמיחי פגלין) להנצחת פעולות האצ"ל בתש"ח. בגן מסלול הליכה לאורך החוף, ואם רוצים לקבל תצפית קצת גבוהה יותר, אפשר לעלות בשבילים הפנימיים.
עוד תמונה מהעבר: שכונת מנשייה הלכה והתפוררה. לחוף הים היו מפנים אז את פסולת הבנייה, שופכים אותה ממשאיות לים. הגלים היו מסתערים על הפסולת ויוצרים מים עכורים, לבנים, סביב אתר השפיכה.
מתקרבים למיתחם הדולפינריום, שידע בעבר שנים טובות. אלפי אנשים מילאו את היציעים לראות את הדולפינים האומללים בפעולה. המבנה עצמו יושב על מזח שחודר לים ובזמן סערה אפשר לראות את המים מתנפצים על שובר הגלים בשצף-קצף, ונסוגים חזרה.
כיום נשארו במבנה הגדול תצוגה של דגים, בתוך אקווריומים גדולים, מועדוני ריקודים ואולם אירועים פתוח וסגור. בצד המזרחי של החנייה אנדרטת ההתייחדות עם קורבנות הפיגוע בדולפינריום. ממול מסגד חסן בק, שנבנה בסוף מלחמת העולם הראשונה ולאחרונה שופץ.
הדרך עד לחוף ירושלים קצרה מאוד. שלמה להט, ראש העיר תל-אביב (על שמו גם נקראת הטיילת היפה) החליט לכבד את טדי קולק, עמיתו מירושלים, לקראת חגיגות ה-20 לאיחוד הבירה, וקרא לקטע הזה חוף ירושלים. מהעבר השני של הכביש מזרקה יפה. כאן גם היה בית הקולנוע קסם, ובו בית האופרה הישראלית. וכאן גם התנהלו ישיבות הכנסת הראשונות. כיום זהו מבנה רב-קומות.

מחוף ירושלים עד חוף שרתון

אנחנו בליבה של הטיילת. מצד מזרח בתי אוכל ובתי קפה, המלאים בערבים עד אפס מקום. מכאן רואים את אחוריו של בניין שגרירות ארהב ואת הפסים הצבעוניים של מלון דן, שאגב נבנה כבר בשנת 1931, נהרס ונבנה מחדש. חוף פרישמן היה פעם המוקד של החתיכות הכי שוות העיר (אם תחפשו טוב, תראו שהן עוד כאן).
משהו אישי: מי לא הכיר באותה תקופה את טופסי המציל, שאסף סביבו עדת ילדים תאבי-ים. גם כאן עברו ימי ילדותי, בין מים וחול, חמוש במשרוקית וחסקה ועוזר להזיז את הקהל ממערבולות וזרמים.
כמה בתי-מלון מתרוממים לשמים מצד ימין. אנחנו בחופים הזהובים של חוף גורדון, בו גדלו מיטב שחקני המטקות. בקצה החוף מבנה הבטון של בריכת גורדון. עוד קצת הליכה, ומגיעים לחוף הילטון. פה ישבו הסנובים. בשבתות, רק בשעות הצהריים, היה החוף הזה מתמלא בבלייני מסיבות שרק התעוררו. כיום מאמצים אותו בעיקר גולשי הגלים. והנה כבר חוף שרתון, ואיך אפשר לשכוח את מציצים של אורי זוהר, שיסל ואריק איינשטיין.
עוד מהעבר: תשעה מזחים נבנו בחופי תל-אביב במהלך שנות השבעים והשמונים. בהתחלה, מנוף עצום-מידות היה יוצר דרך בתוך הים, מסלעים ענקיים, מתווה ציר למשאיות. אחר-כך נבנה המזח בהדרגה, ובסוף היו מוציאים את האבנים ששימשו כדרך ומנתקים את המזח מהחוף. אני ראיתי.

מחוף שרתון עד הספורטק

שביל בטון עולה תלולות מחוף הים לרחוב חבקוק הנביא. אנחנו מבצעים עקיפה קטנה של נמל תל-אביב. הרחוב שנרד בו נקרא נמל תל-אביב. הולכים קרוב לקו המים, אפשר ליהנות מרסיסי הגלים, וכבר אנחנו בדרך לטיילת העץ היפה לאורך קיר שובר-הגלים של הנמל. חולפים על-פני מסעדת אולימפוס ופונים לשער היציאה. אין ברירה, צריכים לחצות שני כבישים כדי לפגוש את המשך הדרך, סמוך למגרש הכדורסל של הפועל תל-אביב. המעבר - דרך החצר האחורית. זהו שביל קטן שמתחבר לפארק רחב הידיים שעל גדות הירקון.
אנחנו בגדה הדרומית. גן עדן לצועדים, לאמהות עם ילדים ולסתם כאלה שאוהבים להסתלבט במקום יפה. את הירקון נחצה על הגשר הקטן ליד גשר בר-יהודה. נכנסנו לחלק המטופח של הספורטק. כאן משתרעים מגרשים גדולים להנאת הציבור, ללא תשלום.

מהספורטק עד שבע טחנות

דרך פתוחה. אפשר לעבור מפעם לפעם, על הגשרים השונים, בין גדותיו של הירקון. שתי הגדות מטופחות ושוות טיול נפרד. בכל אופן, בצד של הספורטק יותר צעיר ואתגרי, בעוד שהצד הדרומי מפנק ושקט. סמוך לגולפיטק אגם צנוע, ואם הצטיידתם בפירורי לחם יהיו לכם קונים רבים מבין ברווזי האגם. הטיילת ממשיכה וחודרת עמוק לתוך פארק גני יהושע, שהוא 4,500 דונם של יופי מטופח, עם אגם גדול במרכז. בהליכה קלה לאורך האגם פוגשים בקצהו את המפל החרב של שבע טחנות. הגענו לנקודת הסיום של הטיול.
משהו אישי: בזמנו היתה צמחייה צפופה ופראית סביב הירקון. אבי, שפחד שאסתובב שם לבד, טרח לספר לי על נער שטייל עם אביו לאורך הנחל, כשלפתע כאילו נפערה האדמה והילד החל להישאב פנימה. האב האומלל ראה את בנו נשאב לנגד עיניו ולא יכול היה לעשות דבר. הסיפור המפחיד לא הצליח להרתיע אותי.

כמה דברים לדרך

תיאום מראש. לדאוג שמישהו יקח אתכם בחזרה למכונית שהשארתם ביפו, או להשאיר מכונית אחת בפארק גני יהושע.
לא חובה לעשות את כל המסלול ביום אחד. אפשר לחלק לפעמיים. ההנאה תהיה ארוכה יותר.
מים לדרך. אומנם יש ברזיות פה ושם, אבל רצוי להיערך.
לחובבי צילום. את התמונות היפות תוציאו מהטיול לאורך הירקון. כדאי להצטייד בכמה סרטים. השעה הנוחה לצילום לאורך הים - בשעות הבוקר המוקדמות. לאורך הירקון - בשעות אחר הצהריים.
זהירות! המסלול מוגן מפני מכוניות, אבל הרבה רוכבי אופניים דוהרים בשבילים, ולעיתים אפילו רוכבי קטנועים. תתפסו מהם מרחק.
לרוכבי אופניים. המסלול קלאסי לרוכבי אופניים, יחידים או בזוגות. הקפידו לא להפריע להולכי הרגל.
בשם הכלב. אל תשכחו אותו בבית.
חומר רקע. ספרו של עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, בהוצאת משרד הביטחון, המועצה לשימור מבנים והחברה להגנת הטבע.