מינוי פסול

שאלת מינויו של אלוף פעיל לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, צריכה להדיר שינה מעינינו.
הטיפול התקשורתי התמקד בעיקר בסבך היחסים האישיים בצמרת הצבא ובינה לבין ראש הממשלה. הסבך הזה הוא אמנם רע כשלעצמו לנושא הביטחון הלאומי של ישראל, אך גרועה ממנו ריבוי חלקם של בכירי צבא בממשל האזרחי. רב מדי מהרצוי במדינה דמוקרטית.
הסכנה שבנוכחות היתר של אנשי צבא בממשל היא בהשפעת היתר של הצבא ודפוסי החשיבה הצבאית על קבלת החלטות ברמה הלאומית. החשיבה הצבאית היא מטבעה צרה וממוקדת יותר בדפוסי פעולה כוחניים-טכניים-ארגוניים, ומתוך ראייה צרה. נקודת המבט הלאומית חייבת להיות מגוונת יותר ורחבת-מבט. הדוגמא של חילופי העמדות של אהוד ברק עצמו ביחס ללבנון מוכיחה זאת: במשך 18 שנות ישיבתנו המיותרות בלבנון, נפגעו גם הקונצנזוס הלאומי, גם מעמדה של ישראל בדעת הקהל בעולם וגם הכנת צה"ל למלחמה כוללת. אך ראש הממשלה הנוכחי התנגד, בכל תפקידיו הצבאיים לרבות כרמטכ"ל, ליציאה מלבנון. לדבריו, דעתו השתנתה כאשר נאלץ לפעול מתוך ראייה של הביטחון הלאומי הכולל.
הצבא הוא רק אחד ממרכיביו של הביטחון הלאומי, ותפקידו לשמש מערכת אופרטיבית להתגוננות מפני איומים על הקיום, כשהכוונה, בחברה דמוקרטית, להשתמש בצבא כדי לתת מענה לאיומים מבחוץ. אך, כפי שאמר פעם האלוף (מיל') ישראל טל (בספרו 'ביטחון לאומי'): " ביטחונה של אומה, עלול להיות מאוים לא רק על-ידי השאיפות הלאומיות של אומות אחרות אלא גם, ולעיתים אף בעיקר, על-ידי המטרות שהיא מציבה לעצמה".
בחברה דמוקרטית, הצבת המטרות הלאומיות אמורה להיעשות על-ידי הממשל הנבחר. להגדרת מטרות לאומיות, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת הן על החברה והן על הצבא. לכאורה וגם למעשה, עשוי להיווצר מצב של ניגוד אינטרסים בין הממשל הנבחר לבין הממסד הצבאי הממונה.
בנוסף, ממשל נבחר עשוי להתחלף לעיתים מזומנות בעוד ש'כוח העמידה' של חברה נגזר ממשתנים ארוכי טווח. מועצה לביטחון לאומי, אמורה להיות הכלי הלאומי שיגשר בין החסרון של ממשלים מתחלפים לבין משתנים לאומיים ארוכי טווח.
השאלה החשובה אם כן, אינה האם רשאי היה ראש הממשלה למנות אלוף במדים לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי. השאלה היא, האם פעל בחוכמה כאשר מינה איש צבא בפועל, ומועמד אפשרי לתפקיד רמטכ"ל בעתיד, לראשות גוף שתפקידו להתרומם מעבר לרמת האינטרס הצר של גורם לאומי או ממשלי כלשהו.
במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בגורם לאומי כמו צה"ל שמשקלו בקבלת ההחלטות הלאומיות דומיננטי גם בשל היותו ה"מעריך הלאומי" בנושאי מודיעין וגם בשל היות ראש הממשלה ואחדים מהשרים מבכיריו בעבר.
ובכן, מינויו של האלוף דיין פסול משני טעמים לפחות: האחד, משום שהוא מחזק את תהליך הפוליטיזציה בצבא. השני, משום שהוא מגביר את השפעתה של המערכת הצבאית בקרב מקבלי ההחלטות, השפעה שהיא רבה מדי כבר עתה.

מוטי אשכנזי, איש עסקים בהווה וממנהיגי תנועות המחאה שלאחר מלחמת יום הכיפורים