קסם זר

בסוף הסרט "חתונה מאוחרת", במהלך החתונה כורע זאזא (ליאור אשכנזי) למרגלות אביו (מוני מושונוב) ונושק לאשכיו. "אבא כפרה על הביצים שלך", הוא אומר לו, "אני יצאתי מהן. אתה עשית אותי. אתה צריך להיות גאה". המשפט הזה, שבהקשר של הסרט עובר כאירוני ומריר, מסמן את מוקד המתח המרכזי בסרט: מסורת מול אינדיבידואליות, או הטרגדיה של ההמשכיות. זאזא בן ה-32 נקרע בין הצורך לרצות את הוריו ולהתחתן בשידוך הולם לטעמם עם צעירה גרוזינית, שצעירה ממנו בעשר שנים לפחות, לבין רצונו לקשור את חייו עם יהודית (רונית אלקבץ), גרושה מבוגרת ממנו ממוצא מרוקאי, ואם לילדה בת שש. ברגע השיא של הסרט, עימות קשה ואלים בין המשפחה המורחבת לבין זוג האוהבים, זאזא נותן לאביו חרב ארוכה, כורע מולו ומציע לו לשסף את צווארו. "קח, תוריד לי את הראש, תציל אותי", הוא אומר לו. מוות פירושו חיים. חיים פירושם מוות. אבל בקשתו של הבן נדחית. המשפחה חשובה מהכול. המסורת. החוק. ההמשכיות. את המחיר תשלם האהבה. דקות לא רבות קודם לכן, זאזא ויהודית דבוקים זה בזה בסצנת מין סוערת במיוחד. לאחר העימות עם המשפחה, היא נזכרת כניסיון עלוב ופתטי של שני נידונים למוות להשאיר חותם, אבל זאזא גומר בחוץ.
"חתונה מאוחרת" של הבימאי דובר קוסאשווילי הוא סרט ישראלי, שברובו דובר גרוזינית. הגרוזינית עושה עמו חסד גדול. זה אותנטי, זה נכון. אחת הבעיות הגדולות של סרטים ישראליים היא שהעברית נשמעת מזויפת. ב"חתונה מאוחרת" יש את הקסם של סרט ישראלי, משלנו, בתוספת קסם זר שמשדרג אותו. קוסאשווילי עשה סרט קטן, עם עלילה מסודרת אחת, והצליח לפצח את הקוד שמאפשר סרט ישראלי מוצלח: סיפור קטן, כמעט קטן מדי, על גבול האנתרופולוגי, שמאפשר דרמה גדולה ומרגשת בנושא אוניברסלי. "חתונה מאוחרת" נע במיומנות בין הטרגי לקומי. גם בסצנות הקשות ביותר ניתן לאתר הומור, עניין שסרטים ישראלים רבים מדי נופלים בו. בדרך כלל הכול כבד מדי או הבלותי מדי. אין דרך ביניים. קוסאשווילי גם יודע לטפל בדמויות. בכולן. כמו אלוהים הוא אוהב את כל יצירי כפיו ומטפל בהם בחמלה. אין טובים ורעים, יש בני-אדם ויש מערכות יחסים טעונות ומורכבות שהבימאי מטפל בהן בעדינות, בצנעה, בכבוד. כולם הרי משרתים את אותו קוד-גנטי-עריץ, שלא מאפשר להם קיום אחר.
מילה אחרונה על השחקנים. ליאור אשכנזי ממתין כבר הרבה זמן לפריצה שלו (אם יש בכלל דבר כזה בישראל). "חתונה מאוחרת" מבשר עבורו את בוא האביב. הוא מדויק, הוא מרגש. שחקן מורכב. שחקן אופי אמיתי. רונית אלקבץ לא נתנה מעולם הופעה מאופקת כל-כך. קוסאשווילי מיתן את המראה האובר-דרמטי-מכשפי שלה, התאטרלי כל-כך. היא שומרת את האנרגיה העצומה שלה בפנים במקום לצרוח אותה החוצה, והעוצמה הרגשית שלה גוברת בכמה וכמה דרגות. גם מוני מושונוב עושה עבודה נפלאה בתפקיד אביו של זאזא. גבר מעורר כבוד, חלש-חזק, טרגי-קומי. הברקת ליהוק של קוסאשווילי היא אמו לילי קוסאשווילי בתפקיד לילי, אמו של זאזא. קוסאשווילי מגלמת אישה חזקה, קשה, שמשחקת משחק כפול: היא רוצה רק טוב לבנה, אבל חייבת לשמור על כבוד המשפחה והמסורת. היא נותנת חיים והיא לוקחת חיים. הסצנה בה היא מביאה מתנה לבתה של אלקבץ לאחר שכמעט רצחה אותה יום קודם לכן, היא מהטובות שראיתי מזה שנים בקולנוע. לכו לראות את "חתונה מאוחרת". אחד הסרטים הישראליים היפים ביותר בכל הזמנים.