עסקים במשפחה: דבר מורכב
לכאורה, אין פשוט מזה - לרשת את אבא או אמא בניהול העסק המשפחתי; המציאות עשויה להיות מורכבת יותר - איך מתמודדים עם צילם הכבד של ההורים? מי דואג שמחלוקות מקצועיות לא יהפכו למריבות אישיות? ועל מה מדברים בארוחות המשפחתיות? ; ארבע שיחות עם הורים וילדים שנכנסים לנעליהם
| משפחת שרצקי |  | משפחת קז | | משפחת קסטרו | | משפחת גרינברג |
כמעט כל עסק מתחיל כעסק משפחתי ובמקרים רבים גם נשאר כזה. הסטטיסטיקה בארה"ב מלמדת ש-90% מהחברות הן עסקים משפחתיים. גם שיעור העסקים המשפחתיים בישראל הוא גבוה מאוד כ-70%-80% מכלל החברות.
בארה"ב יש כיום 100 עסקים משפחתיים שמחזורם גדול ממיליארד דולר בשנה, ובהם רשת הסופרמרקטים וולמארט, חברת המכוניות פורד, רשת המלונות מאריוט, חברת הקוסמטיקה אסתי לאודר וחברת השיט קרניבל.
עסק משפחתי מוקם על-ידי אחד ההורים או שניהם, וצאצאיהם ממשיכים לנהלו. את הדפוס הזה אנחנו מוצאים בעסקים קטנים כחנות מכולת שכונתית ובקונצרנים גדולים כמו שטראוס-עלית. אולם הניסיון מלמד שרק לעיתים רחוקות מצליח דור הבנים לשמור על העסק המשפחתי - במיוחד אם מדובר בעסק גדול.
אחת הסיבות העיקריות לשיעור הכשלונות הגבוה של דור הבנים היא יחסים מתוחים הנגררים מהמשפחה לעסק. סיבה נוספת היא היות דור הבנים מוכשר פחות מדור ההורים.
הסברים נוספים לכשלונות הרבים:
* במקרים רבים נמנע דור ההורים מלפנות בזמן את מקומו לדור הבנים. התוצאה: לעתים קרובות אנו רואים עסקים משפחתיים, שבהם מייסד החברה נפטר בלי שהכשיר לעצמו יורש בניהול, וילדיו צריכים להיכנס מהר לעניינים ולנהל את העסק בלי שהיתה להם הזדמנות לצבור די ניסיון.
* בעסקים משפחתיים מקובל לתת לילדים תפקידים לא בהתאם לכישוריהם, אלא לפי שיקולים אחרים, שהם לא תמיד ענייניים. יתר על כן, גם כאשר מתברר שאחד הצאצאים אינו מתאים לתפקידו, הרי ההורים נמנעים לרוב מלהעבירו מתפקידו כדי לא להעכיר את היחסים בתוך המשפחה. אבל התפקוד הלקוי של הצאצא מרעיל בלאו הכי את היחסים, ונוסף על כך גם העסק נהרס.
המלצות קשות
הפתרון המומלץ הוא לשכור את שירותיהם של יועצים ושל מומחים לניהול עסקים משפחתיים. כך, למשל, עשו בני משפחת שטראוס. מובן שמשפחה ששוכרת יועץ כזה צריכה לקחת בחשבון שתקבל המלצות קשות: להדיח את הצאצאים מכל תפקידי הניהול ולהעביר את תפקידי המפתח למנהלים שכירים. יישום המלצה כזאת אולי יציל את העסק, אך עלול להרוס כליל את מערכת היחסים המשפחתית.
מי שאינו יכול להרשות לעצמו ייעוץ מקצועי, ייטיב לעשות אם יבצע בדיקה מעמיקה וכנה של כישורי הצאצאים ויקבל החלטות ענייניות - קשות ככל שיהיו.
למה חשוב לך שהבנים שלך יעבדו איתך?
שניהם עובדים איתי עוד לפני שהקמתי את איתוראן - בחברות חקירות שהעסיקו 250 עובדים. אייל השתחרר מצה"ל והתחיל לעבוד בחברה כסטודנט - בהתחלה כחוקר ולאחר מכן כמנהל. כשהקמתי את איתוראן הוא נשאר לנהל את חברת החקירות ופעל גם כיועץ המשפטי שלה לאחר שסיים לימודי משפטים. ניר עבד אצלי בחברת חקירות לאחר שהשתחרר מהצבא. לפני שש שנים הוא בא לעבוד איתי. חשוב לי שהבנים יעבדו לצידי כי להערכתי, רמתם גבוהה משלי, הם יותר מוכשרים ממני. יש להם ניסיון והם היועצים הכי טובים שלי.
איך אתה מתאפק לא להעיר להם על טעויות שעשו?
אני כל הזמן מעיר להם, גם אם זה מרגיז אותם.
אתה לא חושב שהיה עדיף להם להתפתח לבד?
בשלב ההקמה של החברה ניר קיבל הצעה לעבוד באוצר, לאחר שסיים את לימודי הכלכלה בהצטיינות. דווקא רציתי שילך, אבל השותפים שלי ביקשו שיישאר. זה אומר הכול.
אנחנו חברה ציבורית, והשכר אצלנו לא גבוה. לפני שנה וחצי אייל קיבל הצעה מסטארט-אפ במחיר כפול מזה שמשלמים לו באיתוראן, אבל אז כבר לא נתתי לו ללכת.
לא חששת שיגידו שהכול בזכותך?
לא אני חששתי, הם חששו. אם תשאל אנשים, תראה שזה לא בזכותי. איתוראן צריכה אותם יותר משאני צריך אותם. אני שומע את זה כל היום.
איך מונעים ממחלוקות מקצועיות להפוך לאישיות?
הקשר שלנו יותר מהדוק. אנחנו גרים זה ליד זה באותו רחוב. למדנו עם הזמן להפריד בין מחלוקות בעבודה לבין המערכת האישית שבינינו. צריך להכיר אותנו כדי להבין. יש ויכוחים ויש מחלוקות לא פעם ולא פעמיים, אבל ברוב הפעמים אני מקבל את דעתם.
איך לא מביאים עבודה לשולחן בערב שבת?
הבן הגדול עובד איתי 11 שנים, והשני 9 שנים. בהתחלה עלו ענייני עבודה בסעודות שישי בערב, אבל בשלב מסוים החלטנו שלא ממשיכים בכך. אנחנו מעדיפים לשחק עם הנכדות והנכדים.
כל הילדים הלכו בעקבותיך?
לא. הבן השלישי עובד במשרד פרסום ולא רוצה לעבוד איתי. ניסיתי מאוד לשכנע אותו, זה לא עזר.
הבנים הממשיכים: מה חלמתם להיות כשהייתם קטנים?
ניר: כדורגלן. אבל בשלב מסוים הפסקתי ליהנות מזה. אייל: חשבתי להיות עורך-דין. השלמתי את הלימודים, אבל החלטתי לא לעבוד במקצוע.
לא קשה לפגוש את בני המשפחה גם בשעות העבודה?
ניר: מצד אחד זו אמנם משפחה, אבל מצד שני זו חברה ציבורית. אני עובד עם אבא ועם אח, אבל לפי סטנדרטים של חברה ציבורית. אני רואה בזה רק יתרון. אפשר ליהנות מהמפגש בעבודה.
לא חששתם שיגידו שהכול בזכות אבא?
אנחנו מניחים שבתחילת הדרך אמרו שהכול בגלל אבא שלנו, אבל אנחנו גאים בזה, וזה חלק מאיתנו. בכל משפחה שבה לאב המשפחה יש עסק עצמאי, הילדים גדלים בהבנה שיישאבו לעסק, אלא אם יש להם חלומות אחרים.
מה לקחתם מאביכם, לטוב ולרע?
בטוב - אינטואיציה עסקית והיכולת להכיר אנשים. ברע - אולי שלושתנו פחות רגועים בעבודה.
איזה אבא היית?
אני אהיה כן: כל גידול הילדים היה טעות שלי. לא הייתי איתם בילדותם. יש הפרש של שנתיים ביניהם. כשרשמתי את הילד השלישי לתיכון, תפסתי את עצמי על גרם המדרגות והתחלתי לבכות כמו ילד. השכנה שלי מכפר-שמריהו נבהלה ושאלה מה קרה. אמרתי לה שרק עכשיו קלטתי שהילדים ברחו לי מבין הידיים. גם אני הייתי בן לאבא שהקים עסק. גם אצל אבא שלי הכול היה עבודה, עבודה, עבודה. אבל הוא בנה אימפריה, בלי השכלה.
למה חשוב לך שהבן יעבוד לצידך?
ברור שאפשר לסמוך על בן יותר מכל אדם אחר. אתה רוצה להעביר לו ניסיון, אתה רוצה שבן שלך ייכנס לנעליים שלך. במקרה שלנו יש פלוס גדול, שהוא נולד לתוך העסק ומגיל אפס הכיר את כל האנשים שעובדים איתנו בחו"ל ובארץ. נשיא וולוו הבינלאומית, בנגט אובלינגר, היה בייבי-סיטר שלו לפני 31 שנה, השכיב אותו לישון והקריא לו סיפור. אבנר שמע בבית על העבודה וינק קשרים, והיה לו קל מאוד להשתלב.
מה הדבר הכי חשוב שלמדת ממנו?
שלא צריך לעשות הכול לבד. אני חשבתי, כמו אבי - שאם אבי יילך העסק יתמוטט. אבל גם לאחר פטירתו העסק צמח, מחברה של עשרות עובדים לחברה של 500 מועסקים ולאימפריה של חברות.
אינך חושש שיגידו שכל ההצלחה של אבנר היא בזכותך?
לא. הוא התחיל כפועל שחור במחסן החלפים, עד שיועץ חיצוני אובייקטיבי אמר שאפשר לקדם אותו. הוא למד את החברה מלמטה.
איך אתה מתאפק שלא להעיר לו הערות על כשלונות שאתה מכיר מעצמך?
אני מעיר לו, מלמד אותו ונותן גם הרבה קומפלימנטים כשצריך. עכשיו, למשל, אני ממעט בנסיעות לחו"ל, וכל נסיעה שהוא יכול להחליף אותי בה, הוא מחליף. תמצית של כמה אני סומך עליו.
על מה אתם מדברים מסביב לשולחן בשבת?
לצערי, על עבודה.
מה הוא לקח ממך לטוב ולרע?
הוא ייקה כמוני.
הבן הממשיך: אתה לא חושש שישפטו אותך תמיד בהשוואה לאביך?
יכול להיות שכן. אני לא צריך להתנצל בשביל זה, אבל בהחלט צריך להוכיח את עצמי, כי הנעליים של אבא שלי מאוד-מאוד גדולות.
אין לך חשש שיאמרו שהצלחת בזכות אביך?
אני יכול להיות בחברה בגלל אבי, אבל לא להצליח בגלל אבי. אצלנו שופטים לפי ההצלחה בשטח. אם לא הייתי מצליח הייתי מקבל על הראש.
במשפחה שלך מחנכים להישגיות גבוהה?
כן, מגיל צעיר. אני ספורטאי טניס וסקווש הרבה שנים. אלה ענפי ספורט אינדיווידואליים ומאוד תחרותיים. אם אני לא מנצח, אף אחד לא ינצח בשבילי. כך גם בספורט מוטורי, שטבוע בי מגיל צעיר.
מתי החלטת שאתה עובד לצד אביך?
רק אחרי הצבא. המשפחה לא דחפה. עודדו אותנו ללכת לתחומים שלנו. אחד מאחיי עוסק במוסיקה ואחד במחשבים. אף אחד לא קיבל דחיפה לנהל חברה למכוניות. אני לא נמשכתי לטיולים בדרום-אמריקה. אבי ביקש שאעבוד אצלו, ונשארתי.
זה לא מסרס, לעבוד בצל האב?
זה צל גדול. אנחנו עובדים כל-כך קרוב, שמתחילים לחשוב בצורה מאוד דומה. משלימים זה את זה. אני לומד ממנו. למרות שאני צמוד אליו עוד מ-1995, יש מקום ללמוד ממנו הרבה.
האב הגאה: למה חשוב לך שבתך תעבוד בחברה?
לכל בן-אנוש אחד הדברים החשובים בחיים זה הילדים. בנוסף, באופן לא במודע, הילד הוא ההמשכיות שלך לאחר פרידתך מהעולם הזה. אתי מקסימה, היא באה לקסטרו בדיוק ברגע הקריטי בשנת 1984, כשהיה משבר האינפלציה, ונרתמה לעבודה. הפילוסופיה שלי ושל אשתי היא לתת לילדים שלנו את זכות הבחירה. אתי בחרה בקסטרו. אחותה בחרה בדרך אחרת.
הקפצת אותה מיד לדרגת ניהול?
אנחנו לא מערבבים בין עסק ומשפחה - מי שמתאים הוא זה שמוביל. אתי, וגם גבי בעלה, שהוא היום המנכ"ל, התחילו בקסטרו במשכורות מינימום ונדרשו לבוא ראשונים וללכת אחרונים. הם הסכימו לתנאים הגרועים האלה מרצון, ואתי לא קיבלה זכויות יתר.
מה הדבר הכי חשוב שלמדת ממנה?
חוסן נפשי ועמידה במשימה בכל מצב.
איך אתה מתאפק שלא להעיר לה על טעויות שאתה עשית בעברך?
למדתי מניסיון, שאצל אדם נבון אין טעויות. אתי היא חכמה, וכל טעות משמשת סולם כדי להגיע להישגים טובים יותר.
איך לא הופכים מחלוקות מקצועיות לאישיות?
זו צריכה להיות חוכמתו של המבוגר. המשפחה שלנו מאוד פתוחה, אנחנו נוהגים להגיד הכול בפנים, לא שומרים בפנים.
הבת הממשיכה: באיזה שלב הבנת שאת הולכת לעבוד עם ההורים?
בגיל 20 התחלתי לעבוד בקסטרו, ואבי הגדיר לי היטב כבר ביומי הראשון, ש'זהו עסק', וככזה יש לי בו זכויות ובעיקר אחריות.
מה אתם עושים במקרה של ויכוחים מקצועיים?
ויכוחים מקצועיים הם דבר טוב ומבורך, ובאמצעותם ניתן ללבן נושאים ולהגיע למסקנות והבנות. כהנהלה וכחברה ידענו תמיד 'לעשות מהלימון לימונדה', ולראות איך לקדם את החברה.
במה את דומה לאביך, לטוב ולרע?
הייתי רוצה לדמות לו בחושיו המחודדים וביכולתו לראות ולאבחן דברים לטווח ארוך. אנחנו גם דומים במזג ה'חם' וברגשנות. לעתים אנחנו מגיבים מהר מדי ובאופן קיצוני ומתחרטים מייד אחר-כך.
האם הגאה: מדוע היה חשוב לך שבנך ילך בעקבותייך?
כדי להבין את זה צריך להבין את מערכת היחסים בינינו. הילד שלך הוא החיים שלך. אתה רוצה שהחיים שלך ימשיכו. בני יחידי הוא כל עולמי. הכול עשיתי בשבילו ונהניתי מכל רגע. היה חשוב לי שהוא יעשה מה שטוב לו עם אפשרות לבחור.
איך את מתאפקת לא להעיר לו על טעויות שאת עשית בעברך?
מגיל צעיר יש לו חופש מוחלט להחליט בעצמו. נתתי לו כלים, בלי לכפות עליו דרך. אם הוא שואל את דעתי אני אומרת לו, אין רע בזה. היום הוא יותר ויותר מבקש את דעתי ועצתי. אחד הנכסים הגדולים שהעברתי לו הוא שאני למדתי מאנשים מבוגרים.
לא עדיף שיוכיח את עצמו לבדו?
במערכת הוא לבד. קבוצת 'ג. קיד' היא שלו. הוא אומר שלא מפריע לו להגיד לאחרים שהוא הבן של ג. יפית. הוא פיתח לבדו חברת היי-טק. הוא בנה יש מאין, תחת השם שלי. זו עובדה.
איך מונעים ממריבות מקצועיות להפוך לאישיות?
צריך בגרות נפשית. להבין בשביל מה עובדים. אנחנו מאוד משתדלים להשלים אחד את השני.
איך לא מביאים את העבודה לשולחן השבת?
אני מקפידה על בית מסורתי. לא מחזיקה עט בשבת. לא מדברת על עבודה בשבת. נקודה. אם כן, מחכים למוצאי-שבת.
מה הוא קיבל ממך, לטוב ולרע?
לטוב - אהבת אדם. רצון להעניק לאחרים ולתת נשמה. מנגד, הוא סופר מקצוען עם דאגנות יתר. יש לנו תכונה
לנסות לא לפגוע באנשים, ואם כן - לא ישנים כל הלילה.
הבן הממשיך: מה רצית להיות כשהיית קטן?
גולש גלים בהוואי. אבל גם היום אני גולש כל הזמן.
באיזה שלב החלטת להצטרף לאמך?
זו היתה סינרגיה מגיל צעיר. היה חוק, שאותי לא שמים עם בייבי-סיטר אף פעם. הייתי בכל פגישות השיווק. מגיל ינקות אני שומע סלוגנים, וכילד חיברתי כאלה.
אין לך חשש שיגידו שהצלחת בזכות אמא?
גם בגיל 50 אגיד שאני הבן של ג. יפית. להיפך, אני שמח שיגידו שזה בזכות אמי. מאוד טוב לי להיות בנה. אני והיא גדלנו ביחד. בעבודה אני קורא לה יפית.
הקשר עם האמא לא מסרס בעבודה?
ממש לא. מה פתאום?.
איך לא הופכים מריבות מקצועיות לאישיות?
זה תהליך שקורה עם הזמן, לא ביום אחד. היא גידלה אותי מגיל אפס לבד. למדנו לריב גם על הספגטי בצלחת ועל שיעורים. יש ויכוחים, אבל אנחנו מספיק מחוברים. זה לא עובר לפסים אישיים.
מה לקחת ממנה, לטוב ולרע?
לטוב - יכולת לנתח דברים. אני שותף בהחלטות הניהוליות ובעצם יועץ הסתרים שלה, מקשיב ומכוון. אני צובר ידע שאין לאנשים בגילי. הרע הוא העדר התפשרות. אני סופר מקצוען, ולפעמים זה רע. אני יורד לפרטים הכי קטנים, כדי שהכול יתקתק. אנחנו לא מתפשרים גם בחיים הפרטיים: אני אעזוב הכול כדי לצאת לגלוש בים, והיא תעזוב ישיבה חשובה כדי לצאת להליכה.
לפנייה לכתב/ת 
