עד לפני שלוש שנים ישבה היאחזות נח"ל על הגבעה הרמה שחולשת על הכפרים מסעדה מדרום ועין קניה ממערב, ועל הדרך העולה מנווה אטיב לכיוון מג'דל שמס מצפון. כשאחרון הנחלאים עזב את המקום החליפו אותו ארבע משפחות צעירות ונחושות שהקימו את הישוב נמרוד.
ליעל וגלעד גולן יש שני ילדים ושישים עיזים הרועות בגבעות המקיפות את הישוב. 1,120 מטר של אוויר הרים ומרעה רענן וטבעי מפיקים מן העיזים הללו חלב משובח שיעל וגלעד מגבנים לגבינות ומוכרים במקום.
פטה עיזים עשירה עם טעמים חזקים של עשב פתחה את תוכנית הטעימות. אחריה באה גבינת סוף עדינה הדומה לתום הצרפתית. הפקורינו האיטלקית היתה חסרה את העוקץ האופייני לגבינות שעשויות מחלב עיזים, אבל הקביקו, חברתה של הקממבר הצרפתית, סיפקה במידת מה את האגוזיות ואת ריח העובש שאני מחבב. סיימנו בלבנה נהדרת עשירה וחמצמצה וביוגורט עשיר וסמיך מאין כמוהו. המחירים של הגבינות סבירים בהחלט ואפילו קצת נמוכים ממחירי המדף של תוצרת מאיכות דומה.
במקום אפשר לאכול שני סוגים של ארוחות על טהרת הגבינות כמובן. הראשונה - ארוחת רועים: לבנה בשמן זית וזעתר, ופטה, מוגשים עם פיתות דקיקות שגלעד מכין בטאבון. סלט ירוק עם אגוזים, עגבניות מיובשות וחמאת בקר ביתית משלימים את הארוחה הנעימה הזאת (45 שקל).
השניה - ארוחת גבינות: מגש עם שלושת הגבינות הקשות של משפחת גולן פלוס פטה וקנקן יוגורט. לחם סובין ואגוזים שיעל מכינה, טחינה מתקתקה בדבש חרובים, מרקחת ביתית וגם זיתים. העגבניות והסלט מן הארוחה הקודמת מוגשות גם כאן (65 שקל). הגימיק של המקום הוא 'אכול כפי יכולתך' כך מובטח שאף אחד לא ייצא כאן רעב. יעל וגלעד גולן: 962201-054.
דיווש לאורך צינור הנפט
רמת הגולן היא אחד מן המקומות הפראיים שיש אצלנו, מצוין לנצל ימי שבת נטולי מטווחים, פגזים וגשם כדי לדווש בהנאה בתוך מגוון הנופים שיש לה להציע. מעיל רוח טוב, כפפות רכיבה וזוג אופניים סבירות - זה כל מה שצריך.
ביציאה מנמרוד פונים ימינה ומתחילים להידרדר מטה לכיוון מסעדה. הרוח הקרירה ממריצה את הדם ומבריקה את האישונים. למטה נפרס עמק סער, כלוא בין ההרים, על מטעי התפוחים שבו וברכת רם הכחלחלה.
הכיכר הראשונה במסעדה לוקחת את הדבוקה ימינה בכביש שיורד לכיוון קריית שמונה והבניאס. למי שאוהב רכבות הרים הירידה התלולה והמפותלת יכולה לספק את החוויה האדרנלינית המושלמת. יערות מוריקים משמאל והכפר עין קניה מימין משלימים את התמונה שחולפת מול העיניים.
אנחנו מתעלמים מן הפניה ימינה לעין קניה ולוקחים שמאלה בפניה השנייה המשמעותית שחותכת הצידה, כקילומטר אחרי פניה חדה ימינה בכביש עצמו. תפאורה ביזארית משהו של כפר סורי נטוש נגלית לעיננו. אוסף הבתים ההרוסים, שעל המפה מוזכר בתור 'עין פית', הפך עם חילופי השלטון הלא כל כך חדשים לאתר לשב"יה של חירניקים ישראלים מצויים. קשה שלא לדמיין איך נראו כאן פעם הדברים, בצל האקליפטוסים המוריקים והקשתות של בתי האבן הישנים.
ביציאה מהכפר הדרך מתחברת אל דרך צינור הנפט שזה עתה סיימה לטפס אל הרמה מאזור הבניאס. כביש צינור הנפט עובר מצפונה של הרמה אל דרומה בקו ישר וברור. בזמנו העביר הצינור נפט מסעודיה לצידון, מה שנשאר ממנו היום זה כביש סלול ברובו שאין בו כמעט מכוניות, ולכן מאוד נוח לרכיבה.
סדרה של עליות וירידות קלות מתחילות את הנסיעה על הכביש, כחמישה קילומטר מאוחר יותר מתחילות כבר עליות מתפתלות, לא ארוכות אבל קטלניות בתלילותן. עבור הרוכב התל אביבי הממוצע נדרשו הרבה כוח רצון ונחישות בשביל לסיים אותן ולא בהליכה.
הנוף הערום של הגולן משובץ בסלעי בזלת גדולים וכמה פרות רועות עם מבטים תמימים וטיפשיים מלווים את הרכיבה בהמשכה, המשובץ בירידות ובעליות מתונות, שלמזוכיסט כמוני הן אפילו די נעימות. אנחנו סגרנו את הבאסטה בצומת נפח ונסענו לשתות בירה בראש פינה, אבל מי שרוצה יכול להמשיך ולדווש על ציר הנפט, עד הגבול הסורי, דרומית לתל-פרס שבדרום הרמה.
