שתף קטע נבחר

ארץ גזרה

ישראל של תחילת המאה ה-21 היא ארץ גזרה לרבבות שמתקיימים מדמי אבטלה, הבטחת הכנסה, קצבת זקנה או שכר מינימום, וגן עדן לעשירון העליון

הדו"ח על ממדי העוני חשף את המחיר החברתי הכבד שגובים הגידול באבטלה, העמקת הפערים החברתיים, ריכוז ההכנסות והעושר בידי כמה משפחות, והגידול במספר האזרחים שנאלצים לחיות משכר מינימום או על קצבאות הביטוח הלאומי.
ישראל של תחילת המאה ה-21 היא ארץ גזרה לרבבות שמתקיימים מדמי אבטלה, הבטחת הכנסה, גמלת נכות או קצבת זקנה, ולחצי מיליון נשים וגברים שחיים משכר מינימום או פחות. לפי נתוני דו"ח העוני 2000, ישראל היא ארץ של מצוקה קשה ל1.1 מיליון תושבים, בהם חצי מיליון ילדים. במקביל, חלה התעשרות מדהימה של העשירון העליון, ובעיקר של האלפיון העליון. הכנסותיו של העשירון העליון מהוות יותר משליש מכלל ההכנסות של כל העובדים.
בתקשורת מצטיירת תמונה סטריאוטיפית של חיים מתחת לקו העוני: אנשים שאינם עובדים, חולים ועוד. אך מהנתונים עולה כי כשליש מהמשפחות העניות הן משפחות של קשישים, שבכלל יצאו משוק העבודה. שליש נוסף מורכב ממשפחות שיש בהן מפרנס, אך עם הכנסה חודשית נמוכה מאוד. בשליש האחרון נמצאות משפחות המובטלים, הנכים, החד-הוריות, וגם החרדים.
במיוחד חשוב לשים לב למצבן העגום של המשפחות הערביות. לפי ההכנסה הנקייה (לאחר תשלום מסים וקבלת קצבאות), 18% מכלל המשפחות בארץ חיות מתחת לקו העוני. בקרב המשפחות הערביות, לעומת זאת, 43% חיות מתחת לקו העוני - פי 2.5 מאשר אצל היהודים. אשר לילדים - בקרב היהודים, כל ילד רביעי חי מתחת לקו העוני; בקרב הערבים – כל ילד שני.

קיפוח בביטוח הלאומי

העוני נפוץ במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית מכמה סיבות:
1. אצל רוב המשפחות הערביות העניות יש מפרנס, אך שכרו בדרך כלל נמוך ומשפחתו חיה ברמת הכנסה שמתחת לקו העוני.
2. מתוך 25 היישובים שהוכרזו כמוקדי אבטלה, הרוב הם יישובים ערביים. האבטלה פגעה בהם במיוחד משום שרבים מהערבים עבדו בבנייה, בטקסטיל ובתיירות – כולם ענפים במשבר חמור.
3. רק 20% מהנשים הערביות מוצאות עבודה, לעומת כמחצית מהנשים היהודיות. לכן רק במעט מהמשפחות הערביות יש שני מפרנסים, מצב שהוא תנאי להיחלצות מהעוני.
4. כללי קביעת הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה, שהיא קצבת הקיום בסיסית, מקפחים במיוחד את הערבים. למשל, אם ערביה שמגדלת לבד חמישה ילדים לא תקבל קצבת הבטחת הכנסה בטענה שהיא ועשרת אחיה ירשו מאביהם דונם קרקע, גם אם השטח כלל אינו ניתן לעיבוד או לבנייה.
התפשטות העוני משקפת את העיוותים החברתיים שהם פרי הכיבוש הנמשך והמלחמה המחודשת, כמו גם את מדיניות הממשלות בעבר ובהווה, שהביאה לעידוד חברות כוח האדם שמעסיקות עובדים חסרי זכויות ומקבלי שכר זעום, ולרפורמה במס, שהגדילה בצורה מהותית את רווחי הבנקים, החברות, המעסיקים והעצמאים. לו היו המעסיקים משלמים השנה מסים בשיעורים שהיו נהוגים בשנת 1985, לפני גל ההטבות במס, היה נוסף לאוצר המדינה סכום של 40 מיליארד שקל - כמו ההוצאות הצבאיות בשנה, או ההוצאה השנתית על קצבאות הביטוח הלאומי.
בשל הדמגוגיה של ראש הממשלה שרון ושריו ושטיפת המוח בתקשורת, רבים מהאזרחים עדיין מאמינים שאין דרך אחרת ותומכים במדיניות הכוחנית שגובה קורבנות בנפש וגורמת להרס הכלכלה הישראלית. עכשיו נשמעים יותר ויותר קולות של ארגונים חברתיים ואזרחים, שאינם מוכנים לשתוק כאשר בתירוץ של "ביטחון" פוגעים בהם, בילדיהם וברמת חייהם. מחאה חברתית זו עדיין מצומצמת, אבל היא תגדל.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים