ב.מ.וו 318 - השלוש הקדוש

כבר שנים שב.מ.וו, בעיקר סדרה 3, מוצאת עצמה דרך קבע מככבת בחלומות מוטוריים מקומיים. עבור חלק הארי של החולמים, היא תמיד נותרה שם, בעיקר בגלל תג-מחיר לא סוציאלי בעליל. אבל את שנת הדגם הנוכחית פתח היבואן המקומי עם הפתעה משמחת. סדרה שלוש החדשה, או ליתר דיוק הגרסה הזולה ביותר שלה, תעלה 180,000 שקלים. זה עדיין המון כסף, אבל זו הוזלה משמעותית של מחיר הכניסה הבסיסי בעבר.
אפשר כמובן לשאול ולהקשות ולברר מדוע עד עכשיו זה היה אחרת כמובן. אפשר גם להצביע (ובצדק) על אודי הנוגסת ללא הרף בפלח השוק המיועד, עם תג-מחיר אטרקטיבי מאד ל-A4, או אפילו מרצדס עם ה-C הנוכחית. שני המותגים האחרונים החלו מאיימים, והדרך להלחם היא בעזרת הכיס כמובן.
אלא שהייתה בעיה קטנה. 318 נשמע קצת קטן ליבואן, אולי אפילו מרמז על נפח מנוע לא ראוי. מה עושים? ובכן, אתם שמעתם על "ב.מ.וו 2.0"? גם אנחנו לא, אבל זה מה שמופיע על אחורי סדרה שלוש החדשה. או שהיבואן אינו סומך על רמת התחכום הבסיסית של לקוחות אנינים ומעוניין להדגיש כי אכן מדובר במנוע 2.0, או שהוא פשוט מתכנן לחדור לקהל שאינו מכיר את ההיררכיה הבווארית.

נא להכיר

אבל לא רק המחיר חדש. ה-318 מתייצבת כאן במהדורה משופרת, שמלבד שינוי בולט בחזית וצנוע יותר באחוריים, מציגה מנגנון היגוי חדש ומהיר שהגיע היישר מדגם הקומפקט, יחד עם כיול מתלים נוקשה יותר בהשראת האחות הקטנה. ויש גם בשורה נוספת, העונה לשם וולווטרוניק. מדובר כמובן בסדרת מנועים חדשה, המיוצרת בבריטניה, נחשפה לראשונה בחרטום הקומפקט ובנפח 1.8 ליטר. במקרה "שלנו" מדובר ב-2.0 ליטר כמובן, עם הספק מרבי של 143 כ"ס. להזכיר, זהו מנוע סדרתי ראשון שאינו עושה שימוש ב"פרפר" בסעפת היניקה, אלא במערכת אלקטרונית המשנה את גובה הרמת השסתומים ומווסתת כך את כמות האוויר הנכנסת למנוע. זו פועלת בשילוב עם מערכת "וואנוס" (תזמון שסתומים משתנה) והשיפור לו מקווים אמור להתבטא בחיסכון בדלק, כמו-גם רמות זיהום נמוכות יותר ושיפור מסוים בזמינות הכוח.

הפשטות

רמז ראשון לכך שה-318 היא הזולה בסדרה, מתקבל כבר במבט ראשון. את החישוקים הקלים מחליפות "טסות" זולות אפילו למראה, פנסי הערפל זוכים רק למקום באמצעות שקעים בפגוש, ואילו ידיות הדלתות צבועות ב"שחור מט". החזית החדשה, עם חיפויי הפנסים המוזרים, פוגמת לטעמי במראה הקלאסי ויוצרת רושם מעט אנמי. חוץ מזה, פתאום נראית ה-318 מעט קטנה ומוכרת מדי.
אבל ריפוד הבד אפרפר, ממנו אי אפשר להימלט, הוא כבר אכזבה אמיתית. שילובו באפרוריות תא הנוסעים פשוט מאכזב מאד. לטעמנו, בעיקר אם הוא נחשף לראשונה למותג. ואם התכניות יעלו יפה, יש להניח כי לקוחות רבים יהיו כאלה. בעלי ניסיון צפויים אף הם לאכזבה קלה, אם כי זו תהיה כואבת פחות לאור תחושת הביתיות.
הכל כאן מוכר לטובה, הנדסת האנוש עדיין מרשימה, ושוב, הפשטות עדיין מעצבנת. כי למרות הכל, אי אפשר לשכוח כי זו בכל מקרה מכונית יוקרה בשווי 180,000 שקלים. כך שחסרון בקרת אקלים, תאורה אלמנטרית, מחשב דרך, כיוון קושי מושב או משענת יד בין המושבים מאחור צורם עד מאד.
אך עדיין, קרן אור עזה נותרה איכות החומרים והנדסת האנוש הממכרת. הכל ברור, נכון וקרוב. המושבים אמנם פשוטים למראה ולמגע, אך תנוחת הנהיגה מצוינת וההגה הנאה נופל הישר לידיים. חבל שהמושב, הנוח בתחילה, חסר תמיכה בגב התחתון ומעייף בנסיעה ארוכה.
מאחור כצפוי הפשטות בולטת עוד יותר, אך המרווח מספק לזוג מבוגרים. אגב, בתחום הבטיחותי לא ויתרו הגרמנים וה-318 מספקת שפע של אמצעים – ארבע כריות, שני וילונות, אחת בקרת יציבות, ולסיום ABS עם סיוע בבלימת חירום.

דחיפה הפוכה

כשהיא נושאת את הכינוי 318, ולאחר שהתרגלנו לפגוש בה עם מנועי שישה צילינדרים חלקים כמשי וחזקים למדי, התקוות מיחידת הכוח הקטנה צנועות. לכן הופתענו לגלות כי בסעיף הכוח למשל, ובהתחשב בנתונים ה"יבשים", מספק היצרן את הסחורה. תגובת מצערת טובה ולצידה תיבה נמרצת עם יחסי העברה לא ארוכים, הופכים את המכונית לזריזה מהצפוי. המנוע הגרמני המצוין נשמע "עסוק" בהרבה מחבריו הגדולים יותר, ומוסיף על-כך לא מעט דציבלים, אך בסך הכל הוא כאמור מפתיע לטובה.
כדאי רק לציין כי תפעול תיבת הטיפטרוניק חייב לזכות, לפחות בשלב ההיכרות, לתשומת לב מיוחדת. בניגוד למקובל אצל יצרנים אחרים, כאן תנועת משיכה דווקא מעלה הילוך, דחיפה משלבת להילוך נמוך יותר. ב.מ.וו טוענים כי הסיבה לכך נעוצה בתנועות גוף הנהג. כאשר מאיצים הגב מוסט לאחור, כאשר מאיטים הגוף נוטה קדימה. אז אנחנו לא בטוחים עד כמה מדובר כאן בניסיון להיות שונה בלבד, אבל משוכנעים כי זה עובד היטב.
חשוב רק לציין כי לצערנו, התיבה אינה מאפשרת "לנעול" הילוך במצב ידני, והייתה מסתדרת טוב יותר עם קירבה הדוקה בין הילוך שלישי לרביעי. לסיום, צריכת דלק של 7 ק"מ לליטר בזמן המבחן ראויה למחמאות.

בשביל זה קונים?

ממש לא ברור לנו כמה מהלקוחות באמת רוכשים ב.מ.וו בגלל הנעה אחורית, או העובדה כי היא "מכונת נהיגה מוחלטת". אם תשאלו אותנו, העובדה כי לא יתקשו לצטט זאת, אינה אומרת דבר על היכרותם עם הצדדים הדינמיים של המכונית הזו. אנחנו מכירים היטב את איכויות סדרה שלוש מאז ומתמיד (פחות-או-יותר), ולכן שמחים לגלות כי ישבן הנהג אכן מחובר היטב לאספלט.
ההנאה בתקיפת כבישים מפותלים עם המכונית הזו בהחלט קיימת, כפי שהייתה בעבר. וגם אם הופתענו מעט לגלות כמות נדיבה (מדי) של תת-היגוי במכונית הנעה אחורית מוצהרת, עדיין ניתן היה לגבור עליה בעזרת דוושת המצערת. אמנם, מספיק כוח כדי לייצר סחיפות זנב מרהיבות פשוט אין כאן, אך אפשר להשתמש בעזיבת מצערת למשל, וצירוף האחוריים לחגיגה. אנחנו אמנם ממליצים להשתמש בבקרת האחיזה, אך בכביש יבש אפשר ומותר (וכמעט רצוי) לנטרל את המערכת. תתפלאו כמה אפשר ליהנות.
אבל כאשר המהירות עלתה, החלה לפתע ה-318 לשדר אותות מצוקה מפתיעים. תחושת חופש וקלות מוגזמת בהגה, יחד עם השפעת-יתר של שיבושי אספלט על תנועת הידיים, אינם דברים שאנו רגילים להם במכונית הזו ומהיצרן הזה. הוסיפו על-כך קושי לא צפוי של מערכת המתלה הקדמי בהתמודדות עם כבישים גליים,. בעיית שיכוך ללא ספק, ותקבלו מתכון רחוק מלהזמין. אותו מתלה קדמי אגב, שידר לעיתים קרובות מדי כי הוא אינו מעוניין בבלימה חזקה מדי ממהירות גבוהה – שוב, כנראה בעיית שיכוך בבולמים.
בעיר מתגלה ה-318 כנוקשה מבעבר, ולמרות שהיא אינה "מתרסקת" על בורות, זו עדיין אינה התמודדות מוצלחת במיוחד. המתלים עובדים אמנם, אך הבולמים (גם מאחור הפעם) מתקשים בביצוע המלאכה. מחוץ לעיר המצב טוב יותר כמובן, תודות לאספלט שסלול טוב יותר. אך כאן, הפתעה הפתעה, אנו מגלים מערכת בלימה הנכנעת לעיתים תחת עומס גבוה. לא אופייני, ומיותר בכל מקרה.

כל אחד וההנאה שלו

ראשית, גילוי נאות. לאחר שהתאכזבנו מיכולתה הדינמית של ה-318, דיווחנו על-כך ליבואן וביקשנו כי יבדוק את מכונית המבחן. הוא עשה כך ואפשר לנו לנהוג בה שוב. הממצאים הראשוניים, לצערנו, נותרו זהים. אך חובה כאן ועכשיו לציין כי האכזבה הזו, היא תוצאה של רמת ציפיות גבוהה במיוחד. ה-318 הזו היא עדיין מכונת נהיגה מצוינת, למרות הכל.
אבל כמה זה משנה באמת ללקוחות? כמה מהם באמת יתקרבו למגבלות במטרה לנצל את יתרונות ההנעה האחורית? וכמה מהם ירכשו 318 אוטומטית, ולא 325 או 330. אם תשאלו אותנו, ה-318 מכוונת דווקא למי שרוצה מכונית יוקרה עם סמל נכון, במחיר בו יוכל לעמוד. וכאן הבעיה הגדולה.
כי בפקק היומיומי בדרך לעבודה, או בטיול של שבת, היא רחוקה מלהרגיש כמו מכונית יוקרה. כאילו שבב.מ.וו שכחו שב-2002 אבזור מלא הוא יותר מ"חלונות חשמל", כאילו שלא הבחינו בקומפקטיות נטולות "הילת זוהר" עם יותר פינוק, וחצי מחיר. עבורם, ה-318 תהיה אולי קוסמת, אך לא בחניה הפרטית.