גם "סקס והעיר" עשר

להלן התקציר: אין מה לראות ברביעי בערוץ 10. אפשר לעבור הלאה.
רביעי בערוץ 10 הוא ערב של אנשים שנורא רוצים להיות משהו שהם לא: נטלי עטיה רוצה להיות גיא פינס (אבל קצת אחרת), הקיפודים רוצים להיות סאטירה (אבל קצת אחרת), יעל דן רוצה להיות (לא משנה לה מה, אבל קצת אחרת). וכל החבילה הזאת נורא רוצה משהו. ואני רוצה אחרת.

נתחיל לפי הסדר:

"יוצאים עם נטלי עטיה" היא תוכנית תרבות סטנדרטית, כמעט לפי הספר: מדברים על הצגה, סרט, ספר, מה שחדש פה ומה שחדש שם. הזיעו שם הרבה לשנות לקונספט את הצורה: עטיה נפגשת עם זאב רווח בנמל, לוגמת יין וממתיקה שפתיים, שוכבת לצדה של טינקרבל בפרדס ועוצמת עיניים. אז מה זה חשוב על מה מדברים, אם עבדנו כל כך קשה על הלוגו? למי יש כוח? תקריאי בבקשה מהבריסטול הצהוב ואל תשכחי לעבור ב"זארה".
שמח הייתי להניח את עטיה בצד כמו שהיא, דקת רגליים, ישרת גוו, מעכלת נכון, פוטנציאל לא ממומש. ניסיתי לחייך, להתעניין, להאמין, אך עטיה אינה יודעת על מה היא מדברת. אפילו רובי וויליאמס הוותיק נשמע בפיה כנער טרי שרק אמש שכר פה בית. כל משפט טומן בחובו פחים לעטיה, וזו נופלת כמעט בכולם. פגיעות שכזו על המסך אינה נעימה לנו, הצופים בעלי הלב הרחב, אז השותפה עזבה באמצע והלכה לאחותה לראות "סקס והעיר הגדולה". היא הרגישה ממש לא בסדר.
הצוות שעושה את ימיו ולילותיו על תוכנית התרבות של עטיה רוצה הכל ועכשיו: ספרות עם פופ, נטליה אוריירו עם אושיק לוי, טינקרבל עם סאלח שבתי. לימדו אותם שככה זה עכשיו, מותר הכל. ומה מתקבל בסופו של דבר? דיון בין עטיה לליאור אשכנזי שתוהה כיצד הוגים נכון את שמו של סייד קשוע (קישוא, שיועעע, קאשוע). באמת שם נורא מסובך יש לו לזה.

קיפודים

אחר כך החלה "קיפודים" מבית היוצר של אבי כהן, שעשתה כאילו היא שוברת משהו. שוב, גם פה, השקיעו בצורה, הגרפיקה באמת בסדר והיו כמה רגעים נחמדים ("מישהו עשה עלינו עין במדינה הזאת", או זמרים מזדהים עם הנכים), אבל לא הופקה אותה הבעה שיוצאת מסאטירה טובה: משהו עם הגבות, עם השפה, כמה קמטים במצח. חסר השראה. בינתיים שילמתי ארנונה. באשראי. הקיפוד, אגב - קוצני ונוגע ללב - הסתובב בקטעי הקישור, ונראה כחיה אטרקטיבית במיוחד. מישהו יודע אם הוא מעביר מחלות?

שטח פרטי

ואז הגיעה יעל דן. אשה שתוכנתה ממחשב ישן של גבר שונא נשים. נושכת ומלטפת, צובטת ומחבקת. היא פתחה את "שטח פרטי", תוכנית התחקירים שלה ורק שלה, עם נושא חשוב באמת - אלימות נגד נשים, ופנתה מעט הצדה והציגה את עולמם של ילדים שהוריהם נרצחו להם מול העיניים. לי היתה תחושה שזה בכלל לא מעניין אותה, אז משכתי כמה אימיילים והחלפתי את השומר מסך למשהו עם זברות.
ממוכנת, ממסדית וצפויה ניהלה הנושכת וכו' דיון כושל ולא מעניין, מלא בפערים: העובדה שרוצחים זוכים לטיפול נפשי ומשתחררים לאחר כשנתיים לא יכולה להיות מטופלת דרך שורות תחתונות וכותרות סתמיות. היא מורכבת יותר, חמורה פי כמה, מטרידה כל כך. אך דן בחרה בהפחדה (36 רוצחים מסתובבים חופשי, אמרה שם הנושכת וכו' כמה פעמים). האם לתוכנית שבמרכזה סיפור אנושי לא טוב היה לו בראשה היתה עומדת מישהי שיודעת גם מהי חמלה?
ואז היא גם הציקה לשוקי בסו, נער שחזר בתשובה לאחר שרצח את אביו, ניסתה לשחרר ממנו משהו פרובוקטיבי, לא הצליחה, עשתה את הבלתי ייאמן והגישה לו את הכותרת ישר לתוך הפה. "הצלם שלי אמר", סיפרה לו הנושכת וכו' והרכינה מבט, "שאדם שרוצח את אבא שלו בעצם רוצח את עצמו". ובסו שתק והשיב בשקט-בשקט ש"כן, יש בזה משהו". הנושכת קיפלה ציוד. אחר כך היה גם משהו על אבטלה, ואני שמעתי שדווקא בקפולסקי מחפשים מלצרים. אולי תלכי?

ב-2 עשו חיים משוגעים

מה שמשמח מעט הוא שהפעם, כנראה, כלום טלוויזיוני לא יתקבל בחיבוק חם כל כך. אנחנו עם למוד סבל והמצב פה נורא. את הכעס מהממשלה, מהכבלים, מערוץ 2 ובכלל יפנו מעתה לאח החדש. 3 אחוז - זו הספרה של הנקמה. אם היא תימשך יהיה פה שמח, וכמו רחוב דיזנגוף, גם ערוץ 10 על השלט ייהפך לשולי במיוחד ועצוב, רק כדי שיוכל להפוך בהמשך לאיזוטרי, מוקצן ואולי גם ראוי לביקור.
ולסיום חזר טל ברמן, שהביא פטריות הזיה, את פליקס חלפון וגם את דודו זר. ואז התחילה "סקס והעיר הגדולה". היה עוד קצת ברמן - שיכול להיהפך בסופו של דבר להרגל מגונה אך נעים - ושארלוט הלכה לקנות מיטה. החלה "מקפצת החיים" שבילבלה אותי עם המעבר בין הזמנים, וסמנתה השתוקקה לגבר. ותודה לאל שיש פרסומות שם בעשר: מירנדה ראתה רוחות רפאים. ההוא פתח פאב. אמא של טריי רכשה ברווז. והאקס של קרי שב, מסופר ומגולח למשעי, מחויט ומחויך. הוא, בניגוד למה שקרה פה לפני, באמת השקיע.
ופתאום, לצד השפה הדלה של השעות שחלפו, הפכו הטקסטים העילגים של קרי על רוחות רפאים ועל אקסים מיתולוגיים לשירה ממש. השותפה אמרה שהיה מאוד נחמד שם אתמול, ב"סקס והעיר הגדולה". "עשינו חיים משוגעים", חתמה. "גם אנחנו, גם אנחנו", מילמלתי.