הלילה האחרון

להזות עלייך, יקירתי, להזות עלייך לאחר שבמשך יום שלם, אני מנסה לגרש את דמותך מהמחשבות שלי.
לאחר שבמשך מאמצי היום, כשאת וריחך עולים באפי ואני מבקש לחנוק את תאוותי, את שוב שבה לי בחלומות.
כמה דקות, לפני שעיניי נסגרות מהעולם הזה, העולם הכואב שבלעדייך, אני נעמד מולך בשקט בחשכה, ומתבונן בך.
את חיה ונושמת, חזך עולה ויורד, נשימותייך מאכלות את הנשימות האחרונות שלי.
אני תמה מעט על אגלי הזיעה, שנוצצים על צווארך ולחייך הסמוקות. חשבתי שרק אני מפריש נוזלי תשוקה גלויים לעין.
את מחייכת אליי, את החיוך הרחוק שלך, שכל כך הרבה פעמים ניסיתי להבין מה עומד מאחוריו וכמובן שגם עכשיו התייאשתי, כי החיוך שלך כל כך עצוב. אולי גם את יודעת שזו הפגישה האחרונה שלנו ללילה.
אני מחכה שתראי לי, שאחוש במבטך את הבקשה האילמת לאחוז בך, לבקוע בך את אוצרי. חיוכך מתעקל מעט לכיוון מטה, כאילו מזמין, מפתה אותי, אבל אני מחכה למבט האחרון. המבט שלך, אילם כמוך, יוקד בתוך עיניי, מדריך את התשוקה הנואשת שלך, את הכמיהה שלך שלא להיפרד, להיאחז חזק בזרועותיי. אני מושיט את ידי ונראה פתאום כאילו המרחק רב ואכזרי בין גופך לגופי המשתוקק.
אצבעותיי נוגעות בהססנות כאילו פוחדות ממשהו, אולי שתברחי, בנוצצים שעל צווארך. את עוצמת עיניים ואני מרגיש כמו שיכור, נושם אותך, שומע אותך מרחוק, מתנשמת. אצבעותיי מחליקות אט אט למטה לרווח המפתיע שבין שדייך.
כאילו יצאתי למסע בין הרים ואני חוקר בגישושים סבלניים בתוך תוכך. יש להם עצמאות משלהם לשדיים שלך. הם עומדים זקופים, לבנים, במקומות המועטים שחזיית בגד הים שלך טורחת לכסות, וכהים יותר במין צבע מוקה מטרף ועמוק עד לנקודה הכהה ביותר שזוהי פטמתך.
אני נהנה לחוש אותה, לגעת בה ולראות כיצד היא מתכווצת וכיצד נשימותייך נעשות פחות שקטות. בתחילה, אני מצייר מעגלים קטנים, מקיף את אזורי השטח שכבשתי, בעזרת אצבעותיי. כשאני חש אותך מתפעמת ומתרכזת, אצבעותיי משרטטות מעגלים הולכים וגדלים.
הסומק שעל לחייך גורם לך להראות יפה יותר, אם זה עוד אפשרי ואני מרוכז כל כולי, יודע שרק התחלתי.
אני מקרב את שפתיי התפוחות מרוב תאווה לצווארך, שותה את הזיעה העדינה, המלוחה, מתוכך, עובר על גבעות התענוג, בעוד שיני נוגסות בעדינות אך בתקיפות את הכתם הכהה שעומד זקוף ונאמן במרכזיהם.
את שוכבת, מתמכרת, מנסה מדי פעם לעטוף אותי בידייך ובירכייך, אך אני מסיר אותם מעליי. הלילה הזה, את שלי. אני רוצה שרק תמשיכי להיות שרועה כך על המיטה באור החיוור של הירח ולא תזוזי.
הלילה, את המלאך שלי. לשוני יורדת לה, חמה ולוהטת לכיוון הטבור שלך. יצירת אומנות הטבור שלך, שקע עמוק שבו אני מחדיר את לשוני עמוק ומגלה שזוהי עוד אחת מהנקודות הרגישות שלך. אני מנשק, לוחץ, ומועך את השקע הזה, ואת מנסה להחניק אנחה כבדה. שוב אני מוצא את עצמי מנסה להסיר את זרועותייך מצווארי.
אני רואה שאת שולחת את ידך לבין ירכייך, שתחתונייך רטובות מנוזלים, אך אני לא נותן לך ורק מנשק אותך הלוך ושוב מהצוואר ועד לבטן התחתונה כמעט עד למטה ועולה בחזרה. האישונים שלך רחבים וכהים, מתבוננים בי במין ייאוש כזה ואת לוחשת לי להיכנס אלייך בחוזקה. אני מתחיל לנשק את תחתוני התחרה שלך ולגלגל את קצותיהם סביב אצבעותיי.
את זועקת באוזניי, שאני מענה אותך. אני מנשק אותך, בדיוק במרכז התחתונים ומרגיש את החום המתפרץ שלך.
בעדינות אני מסיר אותם וקובר את לשוני עמוק בפנים.
האנחות שלך נהיות חזקות יותר ויותר, את אפילו לא מנסה לשלוט בעצמך. אני תופס את ירכייך וחודר לתוכך בעוצמה ובתחושת כיבושין. את מהדקת אותם סביב צווארי ואני מרגיש את רעידותייך ובכייך הקלוש.
אני תופס בידיי את ברכייך וזרועותייך ושורט אותם. אנחנו כעת, חופרים אחד בבשרו של השני, כאילו זוהי הפעם האחרונה שאנחנו נוגעים. אני נוגס בפראות בפטמותייך ומסמן פסים אדומים מחזך לבטן התחתונה.
כשאני מרגיש שאת כבר לא עומדת בזה וגם אני על סף עלפון חושים, אני תוחב עצמי בחוזקה אל תוכך בתנועות אגן בהולות. לפתע, אני מרגיש שאת רוטטת מתחתיי, תנודות חזקות ופראיות, באותו רגע גם אני מתחיל לפלוט בתוכך בחוזקה, את שיקוי האהבה שלי ולאחר דקות ארוכות כנצח, של תענוג עילאי, אני שוכב עלייך מתנשף ומנשק את כל גופך.
יש בתוכנו רפיון אברים ולאות מתקדמת. הפחדים שלנו להלילה נעלמו, ואני יכול לעצום את עיניי בשקט ולקוות שהחלום הבא שלי עלייך יגיע מהר.