הסיפור של עז איז
אני בוהה החוצה מחלון המשרד, משועמם, שקוע בשרעפים , הוזה. אט אט, חודר למוחי קולה של הפקידה :"אתה זוכר שהיום תורך לצאת לשטח...?"
תודה. רק זה חסר לי ....אני גורר את עצמי להתארגן- שק"ש,בגדים,גזיה ואוכל. "מעניין איזה קבוצה מחכה לי היום...?" אני חושב בדרך לצריף . בדרך לנקודת האיסוף אני רואה את החבר'ה שחזרו מהשטח ,
"מה הם נראים כאלה מרוצים ומחייכים ?" אני שואל את עצמי, "זה בטח האויר הטוב..." ....יאללה לעבודה...אני מסתכל דרך החלון וסורק את הקבוצה הקטנה בעיון , "מממ..רק נקבות הפעם ...". טוב , לפחות הקבוצה תהיה שקטה וצייתנית .
אני נכנס לחדר , מריח אותן ,ריח גוף מעורב בריח של אדמה ,ריח טוב... אי שקט מתחיל לפקוד אותי , אני מנסה להתעלם ולהמשיך בהתארגנות . יוצאים החוצה ומתחילים במסע , אני נותן להן להוביל , כמעט לא מתערב ...עסוק בהתבוננות...
פסיפס של שיער , עיניים , שוקיים,קולות ...מדי פעם הן נעצרות , מסתכלות, מסתודדות בינן לבין עצמן אני ממשיך להתבונן .... בעיניים רעבות. מישהי מהן כנראה שמה לב ומביטה חזרה , אני משפיל מבט ,משנה כיוון – חושב מעשית , עוד כמה ק"מ נעצור להיום , מספיק. חושב שאיבדתי קשר עין רגעי עם הקבוצה...היא נפרדת מהקבוצה , והולכת במקביל אלי – יוצרת קשר עין , אני מלכסן מבט, בוחן אותה – רזה , שטוחה ואתלטית (כמו שאני אוהב...) ,שיערה הערמוני החלק קורן בקרני השמש , עיניה הירוקות בורקות בנצנוץ שובב. אי השקט חוזר .....היא מתקרבת , לא מוציאה הגה מפיה וממשיכה להתקרב. אני מסתובב , נבוך מהבליטה היוקדת במכנסיי...היא מקיפה אותי ומתייצבת מלפנים, נצמדת לקדמת מכנסיי .... ידיי רועדות, אני פותח את הרוכסן ואברי היוקד נשלף, היא – בטבעיות גמורה – מכניסה אותו לפיה ,
חובקת אותו, שואבת אותו, יונקת אותו. בתנועות לשון עדינות עוברת לכל אורכו ורוחבו ,מכניסה ומוציאה אותו, נושפת עליו ומתחילה את המשחק שוב ושוב...עד שאני מרגיש שאני לא יכול יותר , אני מרגיש את הפיצוץ קרב ובא....גלים חשמליים בכל הגוף... סילון אחרי סילון אחרי סילון.....והיא- יונקת הכל בשקיקה לא נותנת לאף טיפה להימלט מפיה.... אני מוציא אותו מפיה עדיין הלום והיא- מחייכת , מסתובבת ורצה לקבוצה . רגליי רועדות וראשי סחרחר ... אני מתיישב ולא מאמין , מנסה לשחזר את האירוע. שמש בין הערביים נסוגה לאיטה ומתחיל להחשיך ....אני בודק שכל הקבוצה מאורגנת ומוכנה ללילה וחוזר לאוהל ...לאכול משהו ולנוח. ...מקיץ בבהלה , מישהו מחוץ לאוהל... מתוך השק"ש אני פותח את כנף האוהל ...
ושוב היא , עיניה הבורקות באותה שובבות , נוגחת בי ומכניסה את ראשה לשק"ש, מסתובבת ומשתרעת, מתנהגת בטבעיות גמורה, נותנת לי זמן לצאת מההלם..אני מתחיל להתקשות והעסקים מתחילים להתחמם ...
אני מלטף את שיערה , מתחרמן מריח גופה, נותן לה לינוק את אצבעי שעה ארוכה ...מתחיל ללטף את חזה השטוח ופטמותיה המיובלות ...מתחיל לנשק אותן אחת לאחת לאחת , נושף עליהן ,מתענג על תנועות גופה הרוטט ...נושך ומסתובב ביניהן שוב ושוב עד שהיא לא יכולה יותר , נושך בעדינות את צווארה הדק והשרירי מרגיש אותה מצטמררת ... ויורד לכיוון ביטנה, מפשק את ירכיה, מסתכל על לשונה המשורבבת בתאווה , עיניה הפקוחות לרווחה ...אני שואף את ריח פותה הרטוב והמחכה ....
אני עולה חזרה למעלה ממערת ההפתעות ונשכב לצידה, מחבק אותה ,מרגיש את הלמות ליבה , קצב כבד ומהיר – היא מסמנת לי בלי מילים לבוא אל תוכה ....אני מכניס אט אט את אברי הכבד אל פותה ומרגיש אותה עוטפת אותי ברטיבות וחום מופלאים , אנו מתנועעים לאט מותחים את הזמן לאינסוף , זזים רק מילימטרים....אני בתוכה ,נרדמים ומתעוררים חליפות , מי יודע כמה זמן עבר ולמי איכפת...
אני מרגיש אותה מתחילה לרעוד , זה בא ... היא מגיעה ברעדות בלתי נשלטות , פותה חולב את אברי , לוחץ אותו ...אני מרגיש את הרעד המתוק ,מתוק הזה ומנסה לחוות לנצח את הרגע ... אני מתפוצץ בתוכה במיליון זיקוקים ....מרגיש את ההתזות עפות החוצה ומרטיבות את חלצינו....אני נשלף מתוכה , עדיין נפוח ופועם ...היא מסמנת לי לחזור ונשכבת על צידה .... אני נשכב לידה ומעסה את פותה המלאה עסיס , לאט לאט עובר לעסות בעדינות וביסודיות את פי הטבעת שלה ...היא גונחת בצלילי תאווה ... אני ממשיך להרטיב אותו , חודר עם אצבע אחת ומשחק בעדינות , מוציא ומכניס , מרגיש אותה רוטטת אני מפלס דרך לאבר , מרגיש איך היא לוחצת אותי מכל הצדדים וחודר עד הסוף....אנו שוב נרגעים ....ושוב נדלקים ...ושוב ...ושוב.....עד שמרגישים ש.....ומתפוצצים ביחד והיא מרגישה את ההתזות , ואני מרגיש אותה...תשושים , אנחנו נרדמים כמו תינוקות כשאני בתוכה. ... רגע לפני שהשינה נופלת עליי, חולפת לה מחשבה בראשי " כמה טוב להיות רועה עיזים ..."
לפנייה לכתב/ת 
