ילדי המהפכה אני קוראת לנו, אלו שהבחירות שלהם כמעט אינסופיות ורשאים ליהנות, או לא, מפירות העשורים שקדמו להם. נולדנו לישראל שעוד הייתה "ישנה", ואנחנו מתבגרים אל תוך הכפר הגלובלי.
כילדים עוד הספקנו תלבושת אחידה של מפעל אתא ומכנסיים מתרחבים, שאריות של רוק פרוגרסיבי ופאנק, דייט ראשון בפרוזן יוגורט השכונתי וסלואו לצלילי וואהם. אחר כך באו מהפכת התקשורת, הגראנג' והראפ, לבנון, הפרסומות, פרוייקט הגנום האנושי, קלווין קליין, מכוני הכושר, תרבות הפי.סי., המהפך, גירל פאואר, אוסלו, הטברנות והטראנס, אולוויס אולטרה, פלורנטין, מצעד הגאווה, דור ה- X ודור ה-Y, האיידס והאינטרנט.
רבים מאתנו מחפשים שותפים לטיול הגדול, אחרים קונים פאלמים, מתלבטים אם להישאר לישון, חוזרים לחיק היהדות, גרים עם ההורים או מחפשים דירה בשכירות, חושבים על חתונה ברבנות, או אולי בקפריסין, או לא בכלל, חותמים חוזה אופציות, חותמים אבטלה, חותמים על המשכנתא. אנחנו נפגשים ברייבים, או במועדונים לריקודים לטיניים, או בריקודי עם, משחקים אותה קשים להשגה, מתפקרים, משאירים הודעות רומנטיות בנייד ומבטלים בליינד דייט באייסיקיו.
מה מעסיק אותנו? מה אנחנו מחפשים בקשר? האם אנחנו בכלל מחפשים קשר? מאמינים ברומנטיקה? בסקס? בכסף? באהבה? במסורת? או לא מאמינים בכלום? על מי אנחנו חולמים? כאן המקום לספר, לקטר, להתייעץ, לסנגר, להתבדח ולהתווכח על היחסים שלנו, בין עשרים לשלושים, פלוס מינוס. יש פה מקום לכל סוגי האנשים ולכל סוגי היחסים, ובלבד שנכבד זה את זה.
מורן, ילידת 76, סטודנטית לב"א רב תחומי, רווקה, אוהבת סושי, תמיד מאבדת מפתחות.
