לוקחים לריאות

כדי להיות נשיא ארצות הברית צריך להיוולד שם. לא הצליח לי, ולכן, בניגוד לב. קלינטון, אני מוכנה להודות בפה מלא שלקחתי לריאות. ולמה זה חשוב? כי רצוי שהביקורת על ספרו של ע. סטלן, "מגראס ועד ג'אראס", תיכתב בידי מי שיש לו קשר כלשהו – אם כי עמום ורחוק, טובע בערפילי הזמן ועתיק בהרבה מכל תקופה שמצוייה בחוק ההתיישנות על פשעים ועבירות קלות כאחד. נו, טוב, עישנתי קצת פעם.
לעומתי, מר סטלן – ולא, זה ממש לא שמו האמיתי – היה ילד טוב ירושלים עד שגילה את נפלאות הצינגלה והצ'ילום, הבוף והבאנג, הקססה והקאנאביס, האורנג' באד וה–AK-47. השניים האחרונים לא מתייחסים לסרט של אורסון וולס גם לא לכלי נשק אימתני, הם פשוט כינויים נפוצים לתתי-זנים של מריחואנה. מר סטלן ממשיך לגלות וליהנות.

חבורת סוד מוחלט בהחלט

זהו ספר לא יומרני, מצחיק וחביב, שנועד – כך נדמה לי – למי שסבורים שעישון גראס מסמן אותם כחברים חצי סודיים בתת-תרבות מאויימת משהו. הם ישאבו (גם לריאות) עונג עמוק ממסעותיו של מר סטלן בעולם, מגילוייו הלא כל כך מרעישים אך המחוייכים מאד, מידיעותיו הרציניות בתחום – ואחר כך יתחילו להתווכח איתו, בשני ראשים (לא ראשים במובן העישוני, חברים). יהיו כאלה שיגידו שהם היו שם לפניו ולפיכך הם מחזיקים בבעלות על איזו אמת סודית, ויהיו כאלה שיאמרו שבכמה צמתים חשובים חסרים נתונים, אבל הם חסרים בעצם רק למתחילים, לא למעשנים שמכבדים את עצמם.
למשל – בפרק שנועד לגידול מריחואנה ביתית, אם תסתמכו על המידע המצומצם מדי, אפילו עשב גינה שוטה לא יצמח לכם בעציץ. בענינים הנוגעים בספייס קוקיז – בראוניז ממולאים מכל טוב – אין ע. סטלן מוסיף את האזהרה הנדרשת, שאוכלי הקוקיז נכנסים להרפתקה, באשר כמותו המדוייקת של החומר המעורב בעוגה לא ידועה. כבר ראיתי הרפתקאות כאלה נגמרות רע מאד, וראיתי מעשנים רציניים ומורגלים מפתחים פתאום התקפי פרנויה לא קלים, שנזקקו להתערבות רפואית בחדר מיון.

אם מעשנים

אבל יש לספר עוד שני שימושים לפחות: בתור מדריך-חניכה למעשן הצעיר והמבולבל, החפץ בכל מאודו להשתייך לתת התרבות הזאת בלי שירגישו שהוא צעיר ומבולבל. משהו בדומה ל"חדוות המין", או כל מדריך אחר לחיים שעדיין לא נחוו. ככזה, הוא מיטיב להכניס את החדש בנתיבי העשב והחשיש העולמיים, מעניק אתנחתות קומיות בטקסטים ובגרפיקה ומספק מילון די שימושי לעברית מעושנת. איש עם הומור, מר סטלן, והוא הפיק ממני צחקוקי נוסטלגיה פרועים לאורך הספר, אבל לא הייתי מסתמכת על האופטימיות הקוסמית המובעת בציטוטים מתוך מחקרים, כגון שלמריחואנה יש רק השפעות קוגניטיביות קצרות טווח. אני בעד ללכת על בטוח: אם מעשנים – לא נוהגים, לא כותבים חוזים, לא מציעים הצעות נישואין, לא הולכים על חבל דק ולא רוקדים עם זאבים.
פרטי הטריוויה שבספר – כגון אילו סרטים ישראלים מכילים סצינות עישון (חוץ מ"גבעת חלפון"!) יכולים להיות מענגים במיוחד בין ג'וינט למשנהו. אה, ועוד משהו: עד שזה לא יהיה חוקי, זה לא חוקי. נקודה. אפשר להתווכח על האיוולת, אבל כרגע אי אפשר לנצח בויכוח, ואפילו אי אפשר להוציא לאור ספר כזה בשם לא-בדוי, מחשש למה יגידו השכנים, ובעיקר מה הם יגידו למשטרה. אמסטרדם היא עיר נפלאה, קרובה נורא, ומלאה מוזיאונים מדהימים.

מגראס ועד ג'אראס, מסע בעקבות הקססה, כולל לקסיקון הסוטול השלם. מאת: ע. סטלן. הוצאת באנג.