זהירות, נוסטלגיה לפניכם!

"אם ברצונך להבין את ההווה ולעצב את העתיד, ראשית עליך להכיר את העבר". האמת שיש לי רתיעה קלה מהחוכמה הנפוצה הזו: נראה שהעולם מלא אנשים שמשועבדים לעבר ויכולים לשפוט את המציאות רק לפי מה שהיה, ולא לפי מה שיכול להיות. אבל ברור שזו לא הכוונה במשפט המצוטט, שרק מתכוון להדגיש את החשיבות של הניסיון האנושי הקולקטיבי כאמצעי לימוד. אז לכבוד מה הפתיחה הפלס(צ)פנית הזאת? לכבוד פתיחת הרישום ל"תערוכת המשחקים הקלאסיים" החמישית (ה- Classic Gaming Expo 2002), אשר תארח לה בסביבות 1000 פלוס מבקרים צפויים באוגוסט הקרוב, באותה עיר שנראה כאילו חצי מהתערוכות, הועידות, המפגשים ומה שלא תרצו נערכים בה - לאס-וגאס הנוצצת.
ומהי "תערוכת המשחקים הקלאסיים"? מפגש של שחקנים ומפתחים, אשר נועד להעלות על נס את המשחקים הבולטים, הזכורים לטוב משנים מוקדמות יותר של התעשייה והתחביב. כשאני כותב שנים מוקדמות, אתם אמורים לקרוא מוקדמות בגודל גופן 36 לפחות: משחק שגילו רק 15 שנה נחשב צעיר בפורום הזה, אשר נשלט על-ידי מכשירי אטארי 2600, מכונות ארקייד מסוף שנות השבעים תחילת השמונים, ובמקרה הטוב - קומודור 64 חדש ומבריק כולו, שיצא מהמפעל כשהרבה שחקנים מודרניים עוד ניזונו מחלב אם טבעי.

נוסלטגיה זה כיף

אפשר לקחת את המספר הקטן יחסית של המשתתפים באירוע ואת אלמנט הנוסטלגיה הכבד, ולהחליט שלפנינו מפגש פריקים, שהקשר בינו לבין עולם המשחקים המודרני רופף בערך כמו הקשר בין המילים הראשונות שהוציא מהפה האדם הפרה-היסטורי ל"המלט" של שייקספיר. אז נכון בהחלט - זה מפגש פריקים כשר למהדרין, ואולי לא תבינו יותר לעומק את מכניקת המשחק של Warcraft 3 אם תבקרו שם. מצד שני, אני יכול להבטיח לכם שתזהו את השורשים של המון תופעות שנוכחות במשחקים מודרניים. בנוסף, משחקים ותיקים, במיוחד אלה שנצרבו מספיק במוחם של שחקנים כדי לשרוד כל-כך הרבה שנים, יכולים להיות מקור לא אכזב דווקא למשחקיות חיונית שנשכחה ואבדה במשך ההיסטוריה, וחברות משחקים יודעות את זה - לא סתם חברות גדולות כמו אינפוגרם משקיעות לא מעט בפיתוח גרסאות מחודשות למשחקים ישנים ובהחייאת מותגים קלאסיים כמו אטארי. והטיעון הכי מוחץ לדעתי - נוסטלגיה זה פשוט טונה של כיף: זה מחייה זכרונות, נותן פרספקטיבה על העבר שלך, ומאפשר לך להעריך את השינויים שהתרחשו מאז.

מוזיקת 8 ביט ומשחקי 4 ק"ב

בואו נבדוק למשל מה קרה בשנה שעברה, ב-Classic Gaming Expo 2001: הגיעו יותר מ- 1100 אנשים, ביניהם חלוצי משחקים כמו, למשל, David Crane. מי זה הדייויד הזה? סתם אחד שהקים את Activision ב- 1979 ויצר את משחק הפלטפורמות הראשון, נראה לי, בהיסטוריה, Pitfall שמו. רק מעט מהאנשים המעניינים האחרים שהיו שם: הממציא של Qbert, אחד מהמפתחים של Spy Hunter המקורי, והמתכנת שאחראי למשחקים המוכרים משהו Asteroids ו-Gauntlet למכונות המשחק. גן-עדן לשחקנים ותיקים והיסטוריונים של משחקי מחשב, והזדמנות לדבר עם אנשים שכמעט כל משחק שהם פיתחו יצר ז'אנר חדש.
אבל רגע, התוכנית לא מסתכמת בזה, בכלל לא - הכוונה היא לא העלאת זכרונות עבשים גרידא, אלא התנסות ישירה במשחקים שעיצבו את צורתו של משחק המחשב כמו שאנחנו מכירים אותו כיום. לשם כך זה היו שם יותר מ- 40 מכונות משחק עתיקות אבל עדיין פעילות, מחשבים ישנים מכל הסוגים, ואספנים שבאו למכור, לקנות ולהחליף משחקים נדירים ששכבו במרתפים ועליות גג כמה שנים טובות. רק בשביל להפנים כמה לחבר'ה האלה חסרים בורג או שניים, בדיוק כמו שצריך, אני אוסיף שאת המוזיקה למסיבה סיפקה להקה בשם "נשק 8 סיביות" (8 Bit Weapon), שהשמיעה רה-מיקסים של פסי קול מהקומודור 64. וכל שנה הם שוברים שם שיאים מטורפים במשחקים כמו פק-מן ודפנדר. ואולי הכי מדהים: בכל תערוכה כזאת מוצגים משחקים חדשים, כן, חדשים, שפיתחו משוגעים לעניין לעגלות כמו האטארי, קולקו-ויז'ן ושאר קונסולות של תקופת הדינוזאורים. זה מה שנקרא תרגיל בתכנות יעיל: פתחו משחק מעניין ב- 4 ק"ב, פחות זיכרון ממה שאחת התמונות הקטנות פה משמאל לוקחת.
גם אם סקרנות כללית ואקדמית יכולה להפוך את העסק למעניין גם עבור הצעיר שלא היה שם, עדיין מתקיים כלל ידוע: אנחנו נקשרים לתרבות שסבבה אותנו בשנות עלומינו. בגלל זה אני רואה את השחקנים הצעירים של היום מארגנים תערוכות שיראו ככה בעוד 25 שנה: בני 40 פלוס מוציאים מהמכונית המשפחתית את הפליסטיישן 2 העתיק אך השמור היטב, מדברים על היכחדותו המוזרה של ז'אנר משחקי הפעולה מגוף ראשון, ומחליפים משחקים על DVD, שבאופן מוזר לא מכילים אפילו טרה-בייט אחד של מידע. ואולי זו הקבלה שגויה. אולי לתקופה של ימינו כבר לא יכול להיות היחוד של השנים הראשונות, אותן חוגגים ב- Classic Gaming Expo. רק הזמן יגלה.

(כתבה זו נלקחה ממגזין המשחקים של אתר Vgames.co.il)