פרק 4 - אופוריה ומחשבות נוגות בצידה

אתמול, לאחר ההודעה הראשונה שקיבלתי לפלאפון (אשרי פלאי הטכנולוגיה…), קיבלתי ממך עוד כמה הודעות. שיחות טלפון לא באות בחשבון כיון שאין קליטה, ולכן ניתן להגיד "ששוחחנו" ע"י ההודעות ששיגרנו אחד לשנייה.
כתבת לי בהתחלה הודעה מאוד מוזרה- "תקליטי את החדשות של היום". מכך הבנתי שאולי לרגע אזכה לראות אותך, אם לא בממשי אזי במדיה. לאחר מכן, להפתעתי, כתבת לי את מיקומך. השאלות והניחושים הגיעו לקיצם. מסתבר שצדקתי באינטואיציה שלי ואתה היכן שחשבתי שאתה נמצא. אמרת לי- "תסתכלי על הטנק באזור ההוא, שם אני מבלה בימים האחרונים".
טוב, בילוי זו לא בדיוק ההגדרה המתאימה. להיות בתוך טנק כמה ימים ללא יכולת לזוז וללא יכולת להוציא את הראש מתוכו (הלו, אל תהפוך לי לגיבור ותישאר בפנים), זה לא בדיוק הבילוי האולטימטיבי לשעות הפנאי. מן הצד השני, אף אחד כאן לא מבלה כאן לאחרונה, ואם כן, אזי בחשש גדול שאולי זה הבילוי האחרון שלו.
שבתי לי ממרתון לימודים (כן הצלחתי להתרכז לשעה שעתיים!) במיוחד כדי לצפות בחדשות.
מה אני אגיד לך ילד שלי, אני אעדיף שאת ההופעה הראשונה שלך בטלוויזיה תעשה בנסיבות פחות מלחיצות.
ואכן שם בטלוויזיה, היית בכותרות הראשיות. באירועי היום המרכזיים.
אבל לא ידעתי איפה הטנק שלך ולא ידעתי עלייך כלום.
אבל נרגעתי קצת באופן אירוני. ידעתי שלפחות עד הרגע שגמרנו לדבר, אתה חי ונושם ובסדר, וכמה שהתקשורת גרועה, נראה כי מצב רוחך סביר בהחלט.
זה בדיוק מה שמלחיץ. מחכה ומחכה לטלפון או להודעה שלך, לדעת ששרדת את היום, אבל לא ניתן לדעת מה קרה דקה אחרי זה.
עברתי על החוק שקבעתי לעצמי וכתבתי לך- "יש לך מושג כמה אני אוהבת אותך"?.
כתבת לי שאתה חושב שיש לך מושג, ושאני אדע שגם אתה אוהב אותי.
כמה שמצבי לחץ ובחינה אמיתית מסדרים לך את הראש ואתה יודע בדיוק מה מקומו של כל אדם בחייך, ללא ספקות נקי מהרהורים.
אחר כך כבר לא שלחת הודעות.
אני מקווה שנחת קצת. אני לא בטוחה כמה אפשר לנוח כשסביבך הכדורים שורקים, וכמה אפשר לנוח כשאתה במקום כל כך צפוף והביל, אבל מהיכרות ארוכה איתך, יש לך היכולת המופלאה להירדם במהירות ובכל מצב.
אתה יודע על מה חשבתי?- אם חלילה, היה פוגע פגז בטנק שלך, והיה קורה לך משהו, נלך על האופציה הגרועה מכולם, האם היית מעדיף שזה יקרה בעודך ישן, חולם על הבית ואולי עליי, ולא יודע שאפילו מתת, או שהיית מעדיף שזה יקרה בשיא הערנות, כשאתה מרגיש פחות חסר אונים?.
אני יודעת שכאשר אנו ישנים אנו מסוגלים להתמודד פחות עם טראומות לגוף. הגוף שקט ולא מוכן למצב של לחימה. בגלל זה לא טוב לישון בנסיעה באוטו.
איזה מחשבות שחורות.
מי האמין לפני שבוע כשהיינו באילת, עם זוג חברים, מאושרים וצוחקים עד הגג, רובצים עד לטיגון עצמותינו בשמש, לא חושבים כלל וכלל על הגהנום שסורר בחוץ, שבעוד שבוע הגהנום יהיה חלק כל כך נכבד מחיינו.
גיהנום. זו ההגדרה.
מורן