פרק 7- חופשה בפתח?

אתה יודע, מאז שביקרתי אותך ביום שישי, נרגעתי. כאילו כל החרדה והפחד והדאגה שזרמו לי בתוך הדם, שהפריעו למחזור החיים שלי, התנקזו לאיזה שהוא מקום, שם, בירושלים.
עם החיבוק האחרון שנתתי לך ועם דיבורי הפרידה האחרונים, כל החרדות נטשו להן לכמה ימים וכמעט שלא שבו לבקר. כאילו ברגע שנגעתי בך והיית ממשי, הפכת להיות לאיזה מן בן אלמוות.
אתמול והיום, שוב חזר הערבול המתיש הזה, כמו ההרגשה שלפני שאתה מבין שאתה רעב, אז יש מן בחילה כזו שאתה אפילו לא יודע אם אתה רוצה לאכול או לא.
היום בבוקר פתחתי חדשות ונורא נבהלתי. שוב אתה בכותרות. זכרתי שאמרת לי שאתה כבר לא בדיוק שם בנקודה הספציפית שהיית, אלא מסביב, אבל חיכיתי כל היום לטלפון שלך שתגיד לי שהכל בסדר.
זה מוזר. אני מרוכזת בכל החדשות חרדה לחלוטין לכל אדם ואדם שנמצא שם, אבל בתוך זה, יש את החרדה המיוחדת הזאת שלך, של משהו שנוגע בך אישית ולא נותן לך מנוח.
ליבי עלייך ועל חברייך. אתה לא צריך לחוות את כל זה. אתה צריך לחזור "לרגיל" שלך. ללכת לעבודה, לראות אותי, ללכת לסרטים. אתה לא צריך להילחם ולא צריך להתמודד עם הרשע הזה.
כשאני מדברת איתך, בא לי כל כך לקחת אותך ולעטוף אותך בשכבות על שכבות של צמר גפן. ובתוך הצמר גפן לשים לך, מיטה ואוכל ואת המשפחה והחברים ואותי ובכלל כל מה שאתה אוהב, העיקר שלא תצטרך לצאת החוצה, שחס וחלילה לא יקרה לך כלום.
אתמול בערב, אמרת לי שמתחיל סבב של חופשות של 24 שעות.
איזה חיוך ענק נמתח לי על הפנים! . כמה שאני מתגעגעת.
אני כבר בראש דמיינתי איך אתה חוזר ואני שמה מנעולים ולא נותנת לך לצאת החוצה. מה פתאום שאם כבר הגעת אני אתן לך ללכת שוב פעם לתופת הזאת?.
אני משתגעת מהרעיון שאני יודעת שאתה כרגע "מטרה" בעיני הצד האחר, ולך הם רוצים להרע. אם הם היו מכירים אותך, הם היו יודעים כמה אבסורדי לחשוב עלייך כעל צד "רע".
איך אני מחכה שאתה תחזור כבר. אני יודעת שבטח תישן את רוב החופשה הזאת. אני יודעת שכרגע אתה ישן רק כמה שעות ספורות אם בכלל. אני אסתפק בלחבק אותך ולהתבונן בך כשאתה ישן. אתה נראה תמיד כמו מלאך כשאתה ישן. תמיד שקט כזה, אבל תמיד כשאתה זז או מתהפך, היד שלך כמו במין אוטומט ישר נשלחת לכסות אותי, גם אם אתה באמצע חלום עמוק.
עכשיו מסרת לי בשורה רעה. הבטרייה שלך בפלאפון עומדת להיגמר לחלוטין, ואתה לא יודע מתי תוכל להטעין אותה.
מה אז לא נדבר? לא נשלח הודעות?
איך אני אדע שאתה בסדר?
הייתי שולחת לך עכשיו ארבע בטריות ושמונה פלאפונים חדשים כדי שאמשיך לדעת שאתה בסדר.
אני פשוט מקווה שההטענה הבאה שלך תהיה קרובה מאוד ובבית שלך.
מורן