אשליה וקוץ בה

יהיה מי שירים גבה בפליאה כשיקרא את המונח "פרוזה ספקולטיבית." ובצדק. למרות שבפועל פרוזה ספקולטיבית נכתבת קרוב למאה שנים, קווי המתאר שלה עדיין לא שגורים. מדי פעם, כדי לא להילחץ מקיומה מפרקים אותה לתת קבוצות וכוללים אותה בקטגוריות שנדמה שיש להן הגדרות מוצקות מאוד כמו פנטסיה, ריאליזם מאגי, מדע בדיוני, אימה והשד יודע מה עוד.
בפשטות ניתן לומר שפרוזה ספקולטיבית מקיפה את כל סוגי הכתיבה הבוחנים סוגיות חברתיות ופסיכולוגיות על רקע מציאויות החורגות מן ההתנסות היומיומית, בלשון המעטה. בהגדרה זו יש בכדי להסביר מדוע פעמים רבות יצירות של פרוזה ספקולטיבית מוצאות את דרכן אל קטלוגים ז'אנריים כמו אלה שנזכרים לעיל וגם מדוע יצירות אלו נראות כמו נטע זר בז'אנרים שאליהם התגלגלו. "נערה בנוף" של ג'ונתן לת'ם שראה אור בהוצאת "אופוס", הוא דוגמא מצוינת; ספר מדע בדיוני על פי תעודת הזהות שלו (סיבה גדולה לגאווה) ורומן פסיכולוגי מסעיר על פי האפקט שלו.

אי שם בגלקסיה רחוקה

פלה מארש חיה עם משפחתה במנהרות שמתחת ברוקלין. קטסטרופה זו או אחרת הפכה את החיים על פני האדמה לקטלניים והותירה בידי בני אדם שתי אפשרויות, לחיות בבטן האדמה או להגר מכדור הארץ אל מערכת שמש אחרת ואל כוכב שמותאם לחיים האנושיים. כשפלה בת 13 והקריירה הפוליטית של אביה מחוסלת, מחליטה המשפחה לעזור את כדור הארץ גם היא ולנסוע אל הכוכב של בוני הקשתות, גזע חייזרים שבנה מבנים מרהיבים ברחבי הכוכב ונטש אותו ברובו. מלבד בוני הקשתות המעטים שנותרו על הכוכב, הוא מכיל שתי תופעות מוזרות; צבאי הבית - יצורים זעירים ומהירי תנועה הדומים לג'ירפות ומצויים בכל מקום ווירוסים שהשפעתם על בני האדם לא ידועה עד הסוף, שכן, מרבית המתיישבים על הכוכב לוקחים תרופות המחסנות אותם מפני הווירוסים. ההשערה הרווחת היא שהווירוסים משמשים כמעין סוכן ביולוגי בתהליך ההתבגרות של בני גזע בוני הקשתות. הם מאפשרים לבני הגזע להיות עדים לחיים בכוכב.
ההחלטה של משפחת מארש להגר נעשית מאוחר מדי. ימים ספורים לפני הנסיעה מתה אמה של פלה ופלה, על סף התבגרותה המינית, הופכת אחראית לאביה ולשני אחיה הקטנים. החיים בכוכב מזכירים מאוד תיאורים של ראשית ההתיישבות במערב ארצות הברית, סיר לחץ של חברה קטנה ומתגבשת ומרחבים אין קץ. בסיר הלחץ ובבריחה למרחבים, מגלה פלה מה היא המשמעות האמיתית של להיות עדה ומה תפקידם של צבאי הבית בהבשלתה של התודעה של מי שחי על פני הכוכב של בוני הקשתות.

שאלה של זרות

לא בכדי זיכה "נערה בנוף" את לת'ם בתשבחות גורפות ובכבוד של היכללות ברשימת "100 האנשים לאלף הבא" של הניוזוויק. "נערה בנוף" הוא ספר יוצא דופן. הכוח שלו, מקורו במפגש לא שגרתי בין שני רכיבים; כתיבה מדהימה ברגישותה ותחבולה ספרותית מבריקה. "נערה בנוף" הוא ספר על גילוי עצמי ועל מציאת זהות, לפיכך הוא משופע בשורה של חשיפות, של הסרת הלוט מעל סודות. לשורת החשיפות יש דינמיקה משלה, היא משלה את הקורא להאמין שישנו סוד אחד סופי שהגילוי שלו יפתור את כל התעלומה האופפת את החיים המסתוריים של בוני הקשתות, כלומר, יהפוך את החייזרים לנגישים להגיון האנושי, ליצורים שאפשר להשיג במחשבה, יערטל אותם מן הזרות.
תהליך מעין זה מקובל מאוד בספרי מדע בדיוני, ויש לו חלק נכבד בהנאה שמפיק הקורא מן הספר. לא אצל לת'ם, הוא קשה אל הקורא כמו שהוא חסר רחמים כלפי הדמויות שלו. חשיפה בהחלט מגיעה בסופו של דבר, אולם היא מעמידה בספק את כל הידע שרכש הקורא על החייזרים ומראה לו שהוא, כמו גיבורת הספר, הסתכל במקום הלא נכון. השאלה איננה הזרות של החוצנים, אלא הכוכים האפלים שהאדם מכיל בתוך עצמו.

עדות מושלמת

"נערה בנוף" איננו מה שהוא נראה על פניו. ומדוע שיהיה? הספר עצמו חג סביב האשליה הגדולה מכל, האשליה של העד, של מי שמתסכל מבחוץ וסבור שהוא איננו חלק ממהלך העניינים שבו הוא צופה. מאוחר מדי ומופתע מדי הקורא מגלה שלא מדובר באלגוריה על מפגש של העולם האנושי עם מציאות חיצונית מאיימת בזרותה כי אם בו ובמה שהוא בוחר להבין. הממד האלגורי של הסיפור נובע מטעות פרשנית של הגיבורה ושל הקורא השופט את משמעותם של האירועים בסיפור דרך עיניה.
"נערה בנוף" הוא יצירה מרעישה נוספת בסדרת יצירות ענק שסיפקו כמה מסופרי המדע הבדיוני הגדולים של המאה כמו קורדווינר סמית, אורסולה לה גווין ופיליפ ק. דיק. סדרת יצירות זו מוכיחה מעבר לכל ספק שהרומן הריאליסטי כבר כילה את תפקידו ההיסטורי ושהגיע זמנו לפנות את מקומו לסוג הכתיבה המרתק מכול, הפרוזה הספקולטיבית.

נערה בנוף; ג'ונתן לת'ם; תרגום יעל אכמון; הוצאת "אופוס"; 207 עמ'