ברכת שלום: בוסטון סלטיקס

בסך הכל עברה שנה מצוינת על אוהדי הספורט בבוסטון וסביבתה. ניו אינגלנד פטריוטס זכתה בסופרבול הראשון בתולדותיה, בוסטון ברואינס העפילו לפלייאוף ה-NHL ובוסטון רד-סוקס נראים מצוין עד עכשיו בעונת הבייסבול. האוהדים יכולים להיות מרוצים גם מהישגיה של קבוצת הכדורסל המקומית, הסלטיקס, שהעפילה לגמר המזרח, לראשונה מאז 88'. הבעיה היא שפתאום, אחרי תקופה ארוכה של בצורת, האוהדים בבוסטון הפכו רעבים וכשמדובר בקבוצה מעוטרת כמו הסלטיקס, הרעב הזה רק הולך וגובר.

אז מה היה לנו?

השנה מלאו ארבע עונות לשיתוף הפעולה של פול פירס ואנטואן ווקר במדי הסלטיקס, ולראשונה הצליחו השניים להוביל את הקבוצה לפלייאוף, ממנו הודחו רק בגמר המזרח כשהפסידו לניו ג'רזי נטס (2-4). פירס ו-ווקר הם הצמד הקטלני בליגה, למעט שאקיל או'ניל וקובי בראיינט, אך הם היו כאלה כבר זמן רב. השנה הצטרפו אליהם אריק וויליאמס, טוני באטי, אריק סטריקלנד ואחרים שהפכו לחבורת לוחמים היסטרית בהדרכתו של ג'ים או'בראין.
כמו תמיד, גם העונה לא היה לסלטיקס את מי להציב כסנטר לגיטימי (אלא אם כן מחשיבים את באטי ו-ויטאלי פוטאפנקו ככאלה) אבל או'בראין נתן לקבוצה חותם הגנתי תזזיתי שחיפה על החסך בגבוהים. הגנת הלחץ, הטראפים, ההתחייבות של כולם ללכת על הכדור כל הזמן הפכה את ההתמודדות מולם לטירדה של ממש. במיוחד כשיש לך את פירס ו-ווקר על הראש בהתקפה.

עצובים עד התקרה (של השכר)

רושון מקלאוד, רודני רוג'רס וסטריקלנד, שהגיעו השנה, יהפכו לפרי-אייג'נטס לאחר עונה אחת בלבד בירוק. רוג'רס וסטריקלנד היו שניים מהלוחמים היותר נחושים בחבורה של או'בראין; השאלה היא האם שווה לקבוצה לתגמל נחישות בשכר הגבוה שהם ידרשו. למעט השניים הללו, לא צפויות לג'נרל מנג'ר כריס וואלאס ולנשיא החדש-ישן, רד אורבך, דילמות גדולות מדי. פירס, ווקר, קני אנדרסון ושאר השחקנים האיכותיים נשארים בקבוצה בעונות הקרובות, ועכשיו נראה כי הגיע הזמן למצוא סנטר של ממש. לקבוצה אין בחירת סיבוב ראשון בדראפט הקרוב ויהיה עליהם לפנות לשוק השחקנים החופשיים, שם מוצגים לראווה מייקל אולווקאנדי מהקליפרס, רייף לפרנץ מדאלאס, ראדוסלאב נסטרוביץ' ממינסוטה ולא הרבה מעבר לזה.

משהו לישון עליו בקיץ

הסלטיקס הוכיחו העונה התלהבות גדולה, אנרגיות עצומות ואופי, שהספיקו כדי לנצח בפלייאוף קבוצות מאותה אסכולה פראית כמו פילדלפיה 76' ודטרויט פיסטונס. בסדרת גמר המזרח הסתבר לאו'בראין ולכולם כי השיטה שלו לא תנצח קבוצות אינטלגנטיות ומסודרות כמו הנטס או קבוצות מן המערב. צירוף סנטר דומיננטי ועושה משחק נוסף (לא כמו סטריקלנד ודלק) יכולים לסייע מאוד לייצוב הקבוצה וסתגלנותה לשיטות משחק אחרות.

משהו להתחרט עליו כבר עכשיו

לסלטיקס היו שלוש בחירות בסיבוב הראשון בדראפט האחרון והם ניצלו אותן כדי להשיג שלושה סווינגמנים: ג'ו ג'ונסון, קדריק בראון וג'וזף פורטה. דווקא ג'ונסון המרשים הועבר לפיניקס סאנס (תמורת רוג'רס וטוני דלק), בראון ופורטה נשארים בקבוצה לפחות עד 2004 וכמו שהם נראים היום, לא מדובר בהשקעה מבטיחה לעתיד. המחשבה על בחירה בסנטרים כמו ג'ייסון קולינס (נטס) או ברנדאן הייווד (וושינגטון), שנבחרו מאוחר יותר, או אפילו בסווינגמן אחר כמו ריצ'ארד ג'פרסון (נטס), בוודאי לא פותרת לראשי הסלטיקס את הדיסוננס אליו נקלעו.