אוכלים על התקרה; ישנים בעמידה

חיים מחוץ לכדור הארץ היו מזה שנים רבות משאת נפשם של חולמים ואנשי מעשה כאחד. מעבורות החלל של נאס"א - סוכנות החלל האמריקנית - הן אחד מהצעדים הראשונים בדרך ארוכה, שבסופה עשויים בני-אדם לצאת למסעות ארוכים מאוד בחלל, ואולי גם ליישב כוכבי-לכת אחרים. בינתיים, מדענים ומהנדסים ממשיכים לפתח ולשכלל את האמצעים שנועדו להפוך את החיים בחלל לנוחים יותר.

אפשר לנשום, אבל צריך ללמוד לרחף

על סיפונה של מעבורת החלל לא נדרשים האסטרונאוטים ללבוש חליפות חלל או מסכות חמצן. האוויר על המעבורת נקי אף יותר מזה שמצוי בכדור הארץ. בתא המגורים של האסטרונאוטים - שמשמש גם כמעבדה, כחדר אוכל וכחדר שינה - מותקנת מערכת סינון, שמרחיקה את הפחמן הדו-חמצני שנפלט בנשימה. המערכת אחראית גם על מידת הלחות, והיא דואגת לווסת אותה לרמות נוחות למחיה. הטמפרטורה ניתנת לויסות בין 16 ל-32 מעלות צלזיוס, כך שהאסטרונאוטים יכולים להסתובב בטי-שירט, מבלי לקפוא או להזיע.
הבעיה העיקרית שעמה צריכים האסטרונאוטים להתמודד היא היעדר כוח משיכה (והמדקדקים יאמרו: "מיקרו-גרביטציה". בניגוד למה שמקובל לחשוב, על סיפון המעבורת אין "אפס גרביטציה" - כלומר, היעדר מוחלט של כוח משיכה - אלא יש כוחות משיכה קטנים מאוד, שאינם מונעים מהאסטרונאוטים לרחף).
עוד לפני שהם יוצאים לחלל, האסטרונאוטים עוברים אימונים כדי להסתגל לחוויה של חוסר משקל. ביומן שכתב ל"בטאון חיל האויר" תיאר האסטרונאוט הישראלי, אילן רמון, טיסת אימונים במטוס של נאס"א, שבמהלכה ריחף לראשונה בבטן המטוס. "תוך שנייה אני מוצא את עצמי משייט ומרחף בבטן המטוס, שוחה בחלל האוויר, כמו בועת סבון", סיפר רמון, "התחושה נהדרת! כולם צוחקים ונהנים. איזה כיף!
אחד החבר'ה, גרט, הביא אתו בובת אלמו כתומה ואנחנו, מתחילים להעיף אותה בינינו. בהמשך, עברנו לשחק פוטבול בשתי קבוצות, כשבובת האלמו משמשת ככדור. חלק מהחבר'ה הביאו אתם סוכריות M&M ואנחנו מעיפים סוכריה מאחד לפה של השני - הסוכריה עפה בקו ישר, ואם כיוונת טוב את הפה - נכנסת ישר לפיך...
אחרי כ-20 מחזורים, מתחילים להרגיש קצת לא טוב... לאט לאט אתה רואה עוד מישהו מהחבר'ה נכנס למין אפתיות ונשכב על הרצפה בכל הפוגה. גם אני מרגיש קצת בחילה... לקראת הסוף, התחושה כבר ממש לא טובה, וכולנו די מחכים שזה ייגמר כבר".

האוכל מגוון - שרק לא יעוף

האסטרונאוטים נדרשים לאכול בזהירות - שהאוכל לא ירחף להם מהצלחת. מזון דביק עדיף, ומזון שמתפורר כלל אינו נשלח לחלל - זה יכול להיות לא נעים להתמודד עם ענן של פירורים מרחפים. גם משקאות שותים בקשית, כדי שהנוזלים לא יתפזרו בחלל המעבורת.
אנשי הצוות אינם זקוקים לשולחן או לכיסאות - מגשי האוכל מצוידים ברצועות דביקות, המאפשרות להצמיד אותם לברכיים או לכל משטח אחר. ניסיונם של אנשי נאס"א לימד אותם שאת רוב המזונות ניתן לאכול בכפית הישר מהצלחת, כל עוד המעבורת אינה מבצעת זינוקים, עצירות או סיבובים פתאומיים. בנאס"א טוענים כי בסיכומו של דבר, הארוחה בחלל אינה שונה בהרבה מארוחה על פני כדור הארץ.
בימים הראשונים של המסעות לחלל אכלו האסטרונאוטים משפופרות מזון. כיום, השתכללו הן צורת ההגשה והן הרכב התפריט. על המעבורת אפשר לאכול בעיקר סוגים שונים של מזון מיובש, שמאוחסן בשקיות ואקום. לפני שהם אוכלים אותו, האסטרונאוטים מוסיפים מים ומערבבים.
בנאס"א מתפארים כי לרשות אנשי צוות המעבורת עומדים כ-70 פריטי מזון וכ-20 סוגי משקאות, כך שאסטרונאוטים מפונקים יוכלו לשנות את תפריט ארוחתם מדי יום במשך שישה ימים אם ירצו.
באתר של נאס"א טוענים שמזונם של האסטרונאוטים טעים ומזין. ארוחת בוקר טיפוסית במסלול מעל כדור הארץ כוללת מיץ תפוזים, אפרסקים, חביתה מקושקשת, נקניקיה, שוקו ולחמניה מתוקה. בצהריים ניתן להגיש נזיד פטריות, כריך האם וגבינה, עגבניות מאודות ובננה ועוגיות לקינוח, ובערב מוצעת מנה של שרימפס, סטייק מבשר בקר עם ברוקולי, ותותי שדה, פודינג ושוקו לקינוח. סיכום קלוריות יומי: 2,700 לערך. בסקר שעשו בנאס"א לא מכבר התברר שהמנה המועדפת על הטסים לחלל היא תבשיל שרימפס ברוטב.
בצוות הישראלי מספרים כי לאסטרונאוטים יש גם ארון של חטיפים. לקראת הטיסה התבקש אילן רמון למסור רשימה של החטיפים האהובים עליו, ואנשי נאס"א ידאגו שהוא יוכל ליהנות מהם במהלך שהותו בחלל.

האסלה שיונקת

אחת מהשאלות השכיחות, וכנראה גם המרתקות ביותר לגבי החיים בחלל היא: כיצד אסטרונאוטים הולכים לשירותים?
בטיסות הראשונות האסטרונאוטים נאלצו ללבוש חיתולים כל העת. גם כיום, כאשר הם צריכים לצאת מהמעבורת למשימות מיוחדות, האסטרונאוטים לובשים חיתולים. אבל על הסיפון מותקנת אסלה משוכללת.
לצד האסלה הזו מוצבות ידיות אחיזה ורצועות קשירה, שהאסטרונאוטים נעזרים בהן כדי לייצב את עצמם בשעה הגורלית.
כאשר הם מבקשים להטיל את מימיהם, האסטרונאוטים יכולים לעשות זאת באמצעות צינור ששואב את הנוזל לתוכו. כאשר הם מבקשים להיפטר מפסולת מוצקה, עליהם לכוון לתוך האסלה, שפועלת כמו שואב אבק: היא שואבת את הפסולת לתוכה. אילן רמון, כמו אסטרונאוטים אחרים, נדרש לעבור אימונים על האסלה הזו, בעזרת מצלמות שמסייעות לכוון.
הפסולת המוצקה עוברת ישירות לאריזה אטומה ולאחסון. חלקה מושלך לחלל, וחלק נשמר ומועבר למעבדות נאס"א, שם בוחנים הרופאים האם המזון שאכלו האסטרונאוטים התאים לצרכיהם, אילו תהליכים מתרחשים בגוף בעת השהייה בחלל, והאם יש להוסיף למזונם מינרלים שחסרים להם.
באופן כללי, שמירה על הניקיון היא פעילות שכיחה מאוד במעבורת החלל, שכן מחקרים גילו שחיידקים מסוימים מתרבים באופן מהיר ביותר דווקא בסביבה סגורה ובהיעדר כוח משיכה. לפיכך מנקים אנשי הצוות את השירותים וכלי האוכל שלהם במטליות לחות ספוגות חומרי חיטוי, ואפילו ערסלי השינה זוכים לניקוי יומי.
על אמבטיה כמובן שאין מה לדבר, וגם מקלחות במים זורמים אינן באות בחשבון. האסטרונאוטים מתנקים באמצעות ספוגים לחים. טיפות מים מעופפות יכולות להיות מסוכנות לציוד הרגיש, ולכן "מתקלחים" אנשי הצוות מתחת למקלחת של זרם אויר, שדואגת לנתב את המים המיותרים לאזור הפסולת.
גם לגילוח דואגים בנאס"א - מכונת גילוח עם "שואב אבק" או סכין גילוח בטיחותי מונעים משערות או מזיפים לרחף בתא ולגרום נזק לציוד.
כביסה לא עושים בחלל, ולכן אסטרונאוט רשאי להחליף חולצה, תחתונים או גרביים פעם ביום-יומיים, ומכנסיים - פעם בשבוע. הבגדים המלוכלכים נאטמים בשקיות ומאוחסנים עד לנחיתה.

לישון בעמידה

בנאס"א מקפידים על בריאות האסטרונאוטים ולכן שינה, התעמלות ופעילות פנאי משובצות בתוכנית המשימה כמו כל פעילות מקצועית אחרת. אחת המטרות העיקריות של ההתעמלות - על אופני כושר או מכונת חתירה - היא מניעת הידרדרות חוזק השרירים והעצמות - תופעה שנגרמת בסביבה חסרת כוח משיכה וכן חיזוק מערכת הלב והריאות, כדי להקל על החזרה לכבידה של כדור הארץ.
לשם תרגול המוח מציעה נאס"א לאנשי הצוות קלפים ומשחקים אחרים, ספרים, כלי כתיבה וטייפים וקלטות - להקלטת רשמים אישיים או האזנה למוזיקה.
כשמגיע הזמן לישון, נכנסים האסטרונאוטים לשקי שינה מיוחדים המחוברים לדפנות תא המגורים. בחלק המעבורות קיימות גם מיטות קומותיים המתאימות לארבעה אנשים - שני תאי שינה רגילים, תא שינה "הפוך" אחד (כלומר, ישנים בו עם הגב לתקרה ועם הפנים לרצפה), ותא נוסף "עומד". בסביבה חסרת משקל האסטרונאוטים ממילא אינם מודעים למיקום שלהם ביחס ל"רצפה", כאשר הם עוצמים את העיניים.