פרק 2: אז מה עושים כשאין עבודה

הימים הראשונים הם משהו מיוחד. היום הראשון בו אתה לא קם לעבודה הוא כמעט כמו לאבד את הבתולים. לא צריך לכוון שעון מעורר באמצע השבוע (מתי בפעם אחרונה זה קרה לכם?) וצלצול של בית ספר יסודי לא רחוק המודיע על ההפסקה הגדולה בשעה עשר בבוקר מעיר אותך בנעימות (מתי בפעם האחרונה זה קרה לכם?).

רגע, מובטל זה לא ממש נורא

קפה יוגש לכם על ידי עצמכם במיטה תוך כמה דקות. אם תרוצו מהר, תספיקו לתפוס את עצמכם מוכנים בחזרה בפוזה של כרית תומכת בראש, יד מתחת לשמיכה ויד מחזיקה את הקפה. זהירות, תוך כמה שניות בטח תטפחו על המצח ותגידו: "רגע, מובטל זה לא כל כך נורא". מנסיון, תקפידו שהיד הטופחת לא תהיה זו האוחזת בקפה. אחרת זו תהיה גם היד המכבסת את הסדינים.

בעיית הבטטה

בשעה עשר וחצי יוצאים מהמיטה לאחר זפזופ בוקר המגלה כי ל-BBC יש אחלה לוח משדרים גם בשעות הגדולות של הבוקר. באחת עשרה מתחילים לחשוב מה כדאי לאכול לארוחת בוקר – חביתה או סנדביץ'. באחת עשרה וחצי, אחרי שאכלתם משהו והכנסתם את הצלחת המלוכלכת לכיור, קוראים את העיתון, את כולו. בשעה שתים עשרה מתחילים לחשוב מה לאכול לצהריים עוד שעתיים. בדיקה במדף הספרים מגלה את החדש של אהרוני. לאחר קריאה מעמיקה אתם מחליטים לבחור ב'ניוקי ברוטב בטטה'. רגע, אני יודע מה אתם חושבים – אין לנו בטטה בבית, איך נעשה ניוקי ברוטב בטטה בלי בטטה?

רגע, מובטל זה ממש סבבה

תחזיקו חזק, אני הולך להפיל אתכם מהכיסא: אתם מובטלים. יש לכם זמן. לא צריך לחכות לקניות של סוף שבוע, פשוט תרימו את עצמכם מהכיסא שהיפלתם, תקחו את עצמם למטה למכולת ותקנו שתי בטטות. ככה, פשוט. אחרי המכולת אפשר להתחיל לבשל איזה משהו קטן. תדליקו רדיו, תפתחו איזה יין או בירה של בוקר ותהנו מהחיים. חשוב להמשיך לערבב את הרוטב, אבל שימו לב להחליף יד, כי תוך כמה שניות תטפחו על המצח ותגידו: "רגע, מובטל זה ממש סבבה!".

מערכת יחסים חדשה עם הוידאו

בעצם, יכול להיות שאתם עוד לא ממש רעבים כי רק אחת וחצי בצהריים. לא נורא, זוכרים את ה-DVD מהספרייה? זוכרים את אוסף קלטות הוידאו של "חברים" שהקלטתם ולא הספקתם לראות כי הייתם עסוקים בעבודה כל השבוע? הגיע הזמן לומר להם שלום, ולהודיע להם שאתם Here to stay, לפחות לחודשיים, ואם כמוני, גם אתם מתחום השיווק, אז נראה לי שיש מצב למערכת יחסים של חצי שנה עם הוידאו וה-DVD. בשקט חצי שנה.

הזמן הוא ידידכם הטוב

אוקיי, מגיע במפתיע או שלא הרגע בו אתם מתחילים לחוש רעב? אתם יודעים מה לעשות. אל תשכחו לעצור את ה-DVD/וידאו בזמן שאתם אוכלים. אתם כבר לא צריכים לעשות שני דברים במקביל כמו בתקופה ההיא, אז, כשעוד עבדתם. עכשיו במובטלות, הזמן הוא ידידכם הטוב יותר. משסיימתם לאכול, וכמובן הכנסתם את הצלחת לכיור, אתם יכולים להתרווח ולהמשיך לצפות בתוכנית.

אין כמו שינת צהריים

מה זה, מנקרים? העיניים נעצמות? אני יודע, לא קל לרדת למכולת לקנות שתי בטטות. זה מעייף. אבל למה לנקר בסלון כשאפשר לישון צהריים במיטה? כמו שבטח תגלו כבר לבד בהמשך, שנת צהריים היא אחת מאבני היסוד של המובטלות. לצד, כמובן, ספרים, עיתונים, חברים, ים, בריכה, טלויזיה, DVD, אינטרנט, אכילה ובהייה בקיר. אז יאללה, לכו לישון צהריים ותראו שאין כמו ללכת לישון באור יום ולהתעורר בחושך עם 'חמש עם אושרת קוטלר'.

אני מתלבט על המשך דרכי

טיפ ביניים: תתקשרו לבן/בת הזוג, תתלוננו על היום העמוס שהיה לכם בחיפוש עבודה. 'זה לא קל לחפש עבודה' היא האסטרטגיה המועדפת בעיני. יש לי חברים שבוחרים ב'אני שבור נפשית' או 'אני מתלבט על המשך דרכי'. מבחינתי, כל שטות כזו היא מבורכת ובלבד שמאמינים לכם שאתם עובדים קשה. תסיימו את השיחה ב'אני חושב/ת שאלך לנמנם טיפה, אז אל תתקשר/י אליי בזמן הקרוב'.

לא להלשין לשר העבודה

אני חושב שהבנתם מה אני הולך עכשיו לספר. תראו, אני מסתכן עכשיו. אני יכול לגמור כמו וענונו. שר העבודה יכול לדאוג שהמוסד יחטוף אותי אם הוא יידע שסיפרתי לכם. תגידו, ראיתם את הסרט 'החוף' עם ליאונרדו דה-קפריו? אז הסיפור הוא על חבורה שגרה באי ליד תאילנד או משהו כזה, וזה אי מדהים עם חוף עוד יותר מדהים, עם אגוזי קוקוס, מריחואנה גדלה שם והכל סבבה. אבל מה, אסור להם לספר לאף אחד על המקום הזה. אסור.

המובטלות היא אי

המובטלות היא האי. לנו המובטלים אסור לספר לאלה שעדיין עובדים שהכל סבבה כשאין עבודה ופתאום החיים נראים טוב. אסור לנו לספר להם שאין כמו לשבת באמצע יום שלישי ולראות את הסרט החדש עם רוברט דה נירו ב-DVD, אחר כך לבשל מרק פטריות וללכת לישון צהריים. אחרת, הם לא ירצו לעבוד ואף אחד לא יעבוד יותר. אז כשאתם, המובטלים, פוגשים אנשים שעדיין עובדים, כה סתם באמצע הרחוב, אתם צריכים לעשות פרצוץ חמוץ כדי שהם ירחמו עליכם, נכון? אז כשהם עוברים הלאה וממשיכים בריצה (הם ממהרים, זה ברור, הם הרי עובדים וכל הזמן רצים ממקום למקום), אתם יכולים להוריד את החמיצות מהפרצוף ולהסתכל עליהם מרחוק. אתם עוד תרחמו עליהם.

מתי בפעם האחרונה ראיתם דינוזאורים בטלוויזיה?

מתי בפעם האחרונה הם ישבו באמצע היום בבית קפה וקראו הארץ? מתי בפעם האחרונה הם פתחו את ערוץ הספורט החדש ביום ראשון וגילו שיש שידור ישיר מהליגה האנגלית בשעה 13:55 ואם הם ירוצו מהר הם יספיקו לקנות בירה ופיצוחים? מתי בפעם האחרונה הם פגשו חברים לארוחת בוקר אצלהם. מתי הם ראו באשיונל גיאוגרפיק תכנית של שעה וחצי על דינוזאורים ומיד קפצו לים, אפילו שלא ממש חם, וישבו עם צידנית ליד כשהם קוראים ספר שחיכה להם על המדף (מאז שבוע הספר לפני שנתיים).האבסורד הוא שהם מרחמים עלינו, המובטלים. הם לא יודעים את כל זה, וחשוב גם שלא יידעו. אסור לאף אחד לספר את זה, לאף אחד. נשבעים?

הטיפ של הפרק: מתכון להכנת לימונצ'לו

מצרכים: בקבוק כוהל 96%, 6-8 לימונים טריים, שליש חבילת סוכר.
קודם כל יש לקלוף את הלימונים, לחתוך את הקליפה לפיסות קטנות, לשפוך קצת מהכוהל ולהכניס לבקבוק את כל קליפות הלימון. תסגרו טוב את הבקבוק, שימו אותו במקום מוצל וחכו שבועיים. הרי זה לא שתמצאו עבודה בינתיים.
לאחר שבועיים יש להוציא את הכוהל ולשפוך דרך מסננת, כך שיתקבל נוזל נקי בצבע צהוב. כעת, יש למדוד בדיוק את נפח הנוזל ולהכין תמיסה של מי סוכר באותו נפח (ע"י המסת הסוכר במים בסיר שעומד על האש), כאשר היחס בין הסוכר למים הוא 1:1. לאחר שמי הסוכר התקררו (יש לבחוש כל הזמן), ערבבו אותם עם הנוזל הצהוב. יש לאחסן את המשקה במקפיא.
ניתן להגיש בכוסות מקושטות עם פלחי לימון.