פרק 9: ראיון בחברת השמה

הגיע השלב של פנייה לחברות השמה. בהתחלה אתה תשלח קורות חיים לחברת השמה שעוסקת בתחום מסויים. לאחר שתתקשר אל אותה חברת השמה, תאמר לך הפקידה 'אם לא זימנו אותך – סימן שאתה לא מתאים'. אתה ממש תעלב כי אתה בעצמך עוד לא יודע מה אתה רוצה, אז איך אתה יכול לא להתאים לזה?
"אני רוצה שתבדקי אם בכלל קיבלתם את קורות החיים שלי", תאמר לפקידה.
"איך שלחת?" היא תשאל.
"בפקס. למה, יש לכם email?"
"לא, אנחנו מקבלים קורות חיים רק בפקס", היא בטח תאמר.
"אז תבדקי", אתה תבקש. "בבקשה".
אין לי איך", תענה הפקידה. "תיאלץ לשלוח שוב".

יום אחר, תסריט דומה

למחרת שוב תשלח פקס אל אותה חברה, וכשתתקשר לאחר כמה שעות נדמה יהיה לי שהרוטינה כבר מוכרת.
"אני רוצה שתבדקי אם בכלל שלחתי את קורות החיים שלי", תאמר לה.
מתי שלחת?"
"לפני כמה שעות".
"כנראה שאתה לא מתאים", היא תענה.

על סף ייאוש

"חמודה'לה, בפעם הבאה שאת אומרת לי שאני לא מתאים, את גם תצטרכי להגיד לי למה אני לא מתאים, ותאמיני לי, זה לא יהיה לך קל. אני מסובך, אני מזל בתולה, יש לי נפש של אמן. יהיה לך קשה מאוד לדעת מה אני מחפש. אני מנסה לדעת עשרים ומשהו שנה, ואני עדיין מחפש את התשובה למה אני מחפש. אז איך את תעשי את זה רק מקריאה בקורות החיים שלי?". בקיצור, אתה תהיה על סף ייאוש. "או קיי, בסדר. אז תשלח שוב ותתקשר מייד", היא תאמר באסרטיביות.

שים פעמייך הפקסה

מיד תרוץ, תשים פעמיך הפקסה ותשלח בפעם המי יודע כמה את קורות חייך אל אותה חברת השמה. אני מציע שתוותר על הרעיון של להוסיף שורה בקורות החיים מיד לאחר תפקיד השיווק האחרון: "בין החודשים ספטמבר ואוקטובר לא מצאתי עבודה כי הייתי עסוק מדי בלשלוח אליכם פקסים עם קורות חיים!". וואלה, הגיע. קורות החיים הגיעו אל חברת ההשמה בשלום. מדהים שחשבת שקשה לשלוח אליהם קורות חיים. זה כלום לעומת לקבל מהם טלפון בחזרה.

עזוב כבר את שלושים ומשהו

לאחר שלושה שבועות תזומן לראיון. אתה תתרגש, כי כנראה אתה מתאים. למה, אגב, עדיין לא הבנת. ידידי, אז תקום מוקדם ממה שאתה רגיל בבוקר ותוותר על הפרק היומי של 'שלושים ומשהו' בערוץ 2. בכל זאת, הסדרה הזאת משנות השמונים, זאת אומרת שמה שלא קרה להם בעשרים שנה כבר לא יקרה להם היום הבוקר. אתה תתקלח (אני מקווה) ותלבש בגדי ראיון עבודה.

מה לובשים לראיון בחברת השמה

בגדי ראיון עבודה הם בד"כ מעין תלבושת אחידה שלובשים כאשר מגיעים לראיון עבודה, שברוב הזמן הם נמצאים למעלה, בין מדף בגדי הקיץ ומדף בגדי הפסח. מדובר על נעלי עור שחורות, מכנס כהה וחולצה כחולה. כדאי שתכפתר את החולצה עד הכפתור האחרון אם אתה חושב שלתפקיד שאליו אתה מרואיין יידרש אדם אחראי ושקול, או שתשאיר כפתור עליון פתוח אם אתה חושב שלתפקיד שאליו אתה מתראיין נדרש אדם בעל אומץ לב וביטחון עצמי. אגב, שני כפתורים עליונים פתוחים
הם למצב שבו אתה חושב שלתפקיד שאליו אתה מתראיין נדרש אדם בעל חזה שעיר בעל אומץ לב ביטחון עצמי.

חתיכת לא מתאים שכמותך

"היי, שמי שרית. אתה תספר לי קצת על עצמך ואני אספר לך עלינו ועל התפקידים שמתאימים לך", תאמר המראיינת.
בעצם היא תתכוון ל: "אתה תספר לי על מה שעברת עד עכשיו בחיים, חתיכת לא מתאים שכמותך, ואני אעצור אותך ואשאל שאלות על המשפט האחרון שאמרת כדי להעביר את הזמן (מה זאת אומרת בחרת ללכת לשרת בקרבי בצבא? מה זאת אומרת התחתנתם בגן ולא באולם? מה זאת אומרת?). כמובן, כמו כל תהליך מסודר בחברה ישראלית, הקשר בין השאלות שלה והרלבנטיות שלהן לחיפוש עבודה - מקרי לחלוטין.

טוב, אז כרגע אין עבודה

בסוף הראיון תמיד קורים שני דברים: האחד, נזיפה על הבועה שיצר כאן ההיי-טק: "מה חשבתם, שזה ימשיך לנצח? זה הרי היה ברור שלא". הדבר השני הוא ניתוח מעמיק של השוק והמתרחש בו מהיבט מיקרו ומקרו, תוך השלכה של מודלים המפגישים בין ביקוש והיצע. "תקשיב, כרגע אין עבודה, להתראות". יש כאלו שמוסיפות משהו כמו "אנחנו לא מבטיחים שתהיה גם בחודשים הקרובים, וגם אם כן – אנחנו לא מבטיחים שנתקשר אליך, כי יש עשרות כמוך". במילים אחרות: גם אם כן, לא בטוח שתוזמן לראיון, וגם אם כן, בטוח מישהו מחפש כבר שנה יותר ממך עבודה ומוכן להרוויח חצי ממך.

תן לציפורים לחרבן

ואז, איכשהו, תמצא את עצמך מצייר עץ בתור לראיון בחברת השמה. חודשיים קודם היית בסינגפור על חשבון החברה, אכלת סושי טרי וישנת במלון של חמישה כוכבים. פתאום, הבועה התפוצצה. מיליוני אנשים מסתובבים ברחובות ומחפשים עבודה ואתה אחד מהם. אומרים שכשאתה צריך לצייר עץ בראיון, אז צריך לצייר אותו עם קצת, אבל לא יותר מדי, עלים. כמו כן, להיזהר מיותר מדי שורשים ונחמד לשתול איזו ציפור ככה בסבבה. אבל שהיא לא תחרבן, הציפור, רק שהיא לא תחרבן כי אז זה אומר שאתה סכיזופרן מתוסבך ושבחיים לא תמצא עבודה. האמת ? גם ככה לא תמצא עבודה. אז לדעתי, תצייר אותן מחרבנות חופשי. המצב מחורבן, לא? אז תן לציפורים לחרבן.