פרק 15: פשוט תיהנה מהחיים

זה מתחיל כשאתה רץ לזוגתך ומספר לה על הפרסומת החדשה עם הגבינה הצהובה. היא, כמובן, לא יודעת על מה אתה מדבר. זה ממשיך כשאתה מוצא את עצמך מתחיל להכיר את השירים החדשים של קיילי מינו המתנגנים ברדיו, וכשאתה מעודכן בסטטוס הנוכחי של בראד פיט עם בת זוגתו, או כשאתה מזהה את הפרומואים לעונה החדשה בערוץ השני כבר מהתו הראשון.

יותר זמן, יותר זיכרון פנוי במוח

זה ימשיך עוד ועוד כאשר תלמד את לוח משדרי הבוקר של ערוץ הילדים בעל פה, את שמות המשפחה של כל דיירי הבניין שלך ואפילו תתחיל לזהות את השריקה של השכן. אני גם יודע מתי בדיוק זה יפסיק: אתה תעמוד במקלחת, תסבן את הגב בהנאה, כשלפתע תגלה שאתה שורק את המנגינה של הפרסומת החדשה עם הגבינה הצהובה. כן, כן, ההיא.
אתה תפיל את הסבון בבהלה על רצפת האמבטייה והכאבים שאתה עומד להרגיש (לא הכאב בגב מזה שהתרוממת לא נכון כשהרמת את הסבון) יהיו כאבים בראש. ככה, כמו טפיחות קטנות שמישהו טופח על ראשך עם ספר (או גוש כבד של גבינה צהובה). יש לך יותר מדי זמן פנוי ויותר מדי זכרון פנוי במוח.

כמה נמוך אפשר להגיע?

אל תצא מהמקלחת רטוב כי זה ירטיב לך את הרצפה וחבל. אני מכיר כמה אנשים שרצו הלוך ושוב ולכלכו את הבית שלהם. אחר כך הם נאלצו לנקות את הרצפה היטב עם סמרטוטים טובים לפני שבת זוגם הגיעה מהעבודה (זה התקדים הראשון הידוע בעולם הפרסום שפרסומת לגבינה צהובה עם שיר גרוע העלתה את מכירות סמרטוטי הרצפה). אתה בטח חושב שאתה חייב, אבל חייב, למצוא עבודה כי זוהי נקודת השפל. לשרוק במקלחת את המנגינה המטופשת מהפרסומת לגבינה צהובה? יותר נמוך אתה כבר לא ת יכול לרדת.

תמיד יש יותר נמוך

אתה בטח חושב שיש לך יותר מדי זמן פנוי ויותר מדי זכרון פנוי במוח. אז אני יכול לנסות ולהניא אותך מהצעד הבא שאתה עומד לעשות. אני יכול גם ללחוש לך, ככה בשקט, שיש עוד הרבה נקודות שפל בדרך למטה כמו לדעת בעל פה את הוראות הבטיחות במעלית (אסורה הנסיעה לילדים מתחת לגיל ארבע עשרה ללא ליווי של מבוגר), או כמו לצפות בשידור חוזר של תוכנית פוליטיקה מלפני שבוע.

חוכמה סינית עתיקה

אני יכול לומר: תגיד, זכרון פנוי במחשב זה טוב, אבל זכרון פנוי במוח זה רע? איך זה יכול להיות, וחוץ מזה, מה רע בזה שיש לך יותר מדי זמן פנוי. תתחיל ללמוד לנצל את הזמן הפנוי בצורה נכונה יותר ותראה שלא תשרוק יותר מנגינות של פרסומות לגבינה צהובה במקלחת. אגב, חכם סיני אמר פעם שעדיף עודף זמן פנוי מחוסר זמן פנוי. לא ככה?

אני מוכשר ויש לי מה לתרום

אבל אני לא אעשה זאת, ואתה יודע למה? מי אני שאעמוד בדרכך לחפש עבודה? מי אני שאפריע לך לשלוח קורות חיים במייל, פקסים מתחננים לתשומת לב? בחיים לא אעצור אותך מלשאול כל אדם שאתה פוגש אם הם צריכים עובדים. גם לא אמנע ממך את התענוג בלהיות יצירתי ולשים קורות חיים בלוח המודעות של הבניין (אולי אחת השכנות עובדת בחברת השמה) או ללבוש סוודר שחור עליו מודפס באותיות לבנות: אני מוכשר ויש לי הרבה מה לתרום.

נו, כבר התייאשת?

בהתחלה עוד תהיה אופטימי. תענה למודעות בעיתון ותרשום לחברות למה אתה כל כך מתאים למשרה. אחר כך תעבור לשלוח קורות חיים לכל חברות ההשמה. יש גם כמה אתרי אינטרנט שעושים זאת במרוכז בשבילך. שבועיים אחר כך תזמין טכנאי של בזק לשאול איך זה שאתה לא מקבל שיחות לטלפון. הטכנאי ישאל אותך אם קיבלת שיחות מחברים, וכשתענה שכן, הוא ישאל אם אתה מובטל ששולח קורות חיים לחברות השמה. וכן, הטלפון בסדר גמור. נו, כבר התייאשת?

בסוף תדע גם איך קוראים לדוור

אחרי שבועיים נוספים תעבור לטקטיקה של משלוח קורות חיים למשרות שמפורסמות באתרים של החברות עצמן. אחרי שבועיים נוספים פשוט תשלח לכל חברה שאתה מבקר באתר שלה, אולי הם צריכים מישהו בדיוק כמוך והם עדיין לא פירסמו. חודש אחר כך תגלה ששמו של הדוור שלך הוא משה. ומדי יום, משה יצלצל באינטרקום ויבקש שתרד למטה לקחת את המכתבים כי אין מספיק מקום בתיבה. אתה באמת צריך שאספר לך מה המכתבים האלה אומרים? וזה נמשך, ונמשך.

עכשיו אתה בדרך למעלה

אני יודע את כל זה, כי גם אני עברתי את השלבים האלה ואני יודע מה בדיוק זה עושה לבן אדם. אני גם יכול לספר לך שעכשיו, מתישהו אחרי שגילית שלדוור קוראים משה, בערך עכשיו הגעת לנקודת השפל. אז תחייך, תגיד שלום יפה למשה ותעלה לשרוק את המנגינה מהפרסומת החדשה לגבינה צהובה. כי מעכשיו, כשהשלמת עם המצב, מעכשיו אתה בדרך למעלה.

זו בעצם תקופה נפלאה

כי להיות מובטל זה מצב שאפשר להתמודד איתו בכמה דרכים. אם תיכנס לדכאון ותחשוב שלא קיבלו אותך לעבודה כי אתה לא מספיק טוב - זו תהיה טעות, אבל אם תמשיך ותאמין בעצמך לאורך כל הדרך, תחייך ותנצל את הזמן שאף אחד לא אומר לך מה לעשות איתו, תגלה שזו תקופה נפלאה.

הגיע הזמן להנות מהחיים

אומרים שעל ערש דווי אף אדם אינו מצטער על כך שלא בילה יותר שעות במשרד. אם אתה מאמין במשפט הזה, אז כנראה שלהיות מובטל זה לא כל כך נורא. מתישהו אתה הרי תסתכל אחורה על התקופה הזו, בגעגועים, ותאמר שזו הייתה אחת התקופות היפות בחייך. בסוף הרי תמצא עבודה, ותחזור לעבוד עד גיל שישים וחמש. אז עוד חודש, חודשיים, או ארבעה בהם תבלה קצת 'זמן איכות' עם עצמך לא יזיקו לך וכנראה גם יועילו לנפש.
הבודהיזם אומר שאסור לחשוב על המחר כל הזמן, כי אנחנו מפספסים את העכשיו. אז נכון שאתה חושב מה יהיה עוד חודשיים אם לא תמצא עבודה, אבל בסוף הרי כולם מסתדרים. ועכשיו זה הרגע שלך להנות מהחיים.
קח את זה בקלות.