סושי בטדי

הקיבה האנושית מייצרת שיכבת ריר חדשה כל שבועיים אחרת היא תעכל את עצמה. בית"ר ירושלים מייצרת משבר חדש כל שבוע, אחרת היא תאבד עצמה לדעת. בכל יום נולדים בעולם 12 תינוקות שמגיעים להורים הלא נכונים, בכל עונת כדורגל מלוהקים ארבעה או חמישה מאמנים למקומות הלא נכונים. כמות גדולה של שוקולד יכולה להרוג כלב, זה משפיע על מערכת העצבים והלב שלו, כמות גדולה של כדורגל גוטמני יכולה להרוג את אוהדי בית"ר ירושלים. מידע חשוב למי שמוצא עצמו בביצה טובענית: הרם רגלייך לאט והישען על הגב, כך תוכל לא לשקוע. מידע חשוב למי שמוצא עצמו בטדי: אתה חייב להראות לקהל שאתה אחד משלהם, אחרת אתה הופך לאויב.
המטמורפוזה הכפויה שעוברת בית"ר ירושלים החלה כבר בעונה שעברה, כשנפלה החלטה לבחור באלי גוטמן, מאמן פדנטי שחולם כדורגל בגרמנית, במקום אלי אוחנה, איש בית"ר הישנה והמקופחת. בטקס פתיחת העונה פנה גד זאבי הבעלים לאוהדים וקרא להקים ממשלת אחדות, הוא ידע שהוא יקבל שריקות בוז אדירות, אבל זו היתה הצהרת כוונות, לכן לא היה איכפת לו. הוא לא רץ ברשימה של הליכוד לעיריית ירושלים והוא לא צריך מזומנים או קומבינות אחרות מאוהד אולמרט.
במשחק נגד מכבי תל אביב התגודדו שוטרים סביב האזור הבעייתי בטדי ועיכבו מקללים ונוהמים שונים לחקירה. הם הסבירו שלא מדובר במברכי ודורשי שלומה של אימו של שמעון גרשון, אבל מה זה רלבנטי. פעם הם היו מנסים לעצור רק משליכי חזיזים וגם זה בקושי. נראה כאילו התקבלה החלטה אופרטיבית להרוס את בית"ר הישנה, לדכא את האוהדים המקללים, לעשות רדוקציה בחומר האנושי. להשאיר ביציע רק אוהדים שמקללים יפה, רק אוהדים שאפשר לשכנע אותם בנחיצותה של ממשלת אחדות.
ואז נפתחה הליגה, ופתאום בית"ר החדשה נראית כמו גלגול נשמות של הפועל תל אביב. כדורגל זהיר, כדורגל שהוא משגל נסוג, כדורגל שבא להגן מתוך רגשי נחיתות, מתוך קונספציה אנטי יזמית. אומרים שבית"ר כל השנים היתה קבוצה סופר התקפית בגלל האופי הפוליטי של אוהדיה. הימין תמיד אגרסיבי, מיליטנטי, רוצה לתקוף כמה שיותר, בלי לחשוב על ההשלכות. השמאל הוא פחדן מטבעו, זהיר, רוצה רק לעבור את המשחק בשלום, לא רוצה להתעלל באף אחד, כדורגל יפה נפש. האנלוגיה היא מופרכת, אבל אין מה לעשות, הכדורגל ההתקפי במתכונתו הישנה עבר מהעולם הזה, יורו 2000 היתה תפילת האשכבה שלו. שיטת ה-2:4:4 הקלאסית הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה הטקטית. היום החלוץ השני הוא שחקן קישור לכל דבר.

מועדון חברים אקסלוסיבי

הכדורגל ההגנתי של גוטמן הוא מעבדת ניסוי תדמיתית. הוא כלי נשק מניפולטיבי. זה היה צפוי ש"קומץ" אוהדים יעשו בעיות, זו תהיה הזדמנות מצוינת לסמן אותם. רבים מאלה שלא אוהבים לראות אותו יאלצו להסתגל, או במילים אחרות, יחונכו מחדש, ומי שלא, שילך לאהוד את בני יהודה, או שישתה ממי הים של עזה. בית"ר האוטופית תהיה קבוצה כמו כל קבוצה אחרת, ביבי לא יבוא יותר להדליק נרות חנוכה במחצית, הנוהמים יושמו בכלובים של המשטרה, ומי שירגיש צורך עז לשיר "מוות לערבים" יצטרך לעשות זאת עם המיליציות של כהנא.
אוהדי הפועל תל אביב פחדו להגיע לטדי ושלחו מדגם מייצג. לבעלי הקבוצה המארחת מדובר בהפסד כספי. אוהדים אורחים רואים בטדי מעין בית סוהר, מקום שאי אפשר לצאת ממנו מבלי לבוא במגע עם אנשים, מקום בלי דלתות אחוריות או פתחי מילוט, מקום עם ריח של מוות. אסור שזה יקרה, הקבוצה צריכה את הכסף של האורחים. אם הם ימשיכו לפחד, הם תמיד יעדיפו להתבהם מול מסך הטלוויזיה ולעודד בשלט רחוק. הם יעדיפו להפוך לאוהדים וירטואלים, קהילה שהולכת וגוברת כל תקרית נוסח דני לוי ובתו.
זאבי ושות' רוצים להפוך את טדי לבילוי משפחתי של שבת במקום הספארי ופיקניקים ביער בן שמן, זו מגמה כלל עולמית, להפוך משחק כדורגל לחוויה תרבותית במקום חוויה דתית. בעולם המודרני אתה מגיע למגרש, מדריכים אותך לחניה האופטימלית, אתה נכנס בלי דוחק תחת מעגל סטרילי של מסבירי פנים, מקבל תוכנייה עם נייר כרומו עבה, מתיישב על כיסא מרופד זהב, משפד סושי לתוך הקיבה, דופק אספרסו של לבאצה בהפסקה. נגמר המשחק, התוצאה היא שולית, אתה יורד לחנות המזכרות של הקבוצה ומשאיר שם משכורת של שבוע. אתה כבר לא אספסוף, אתה חלק ממועדון חברים אקלוסיבי.