הלקח הרוסי והאסיאני: יש תקווה

הקפיטליזם המערבי שוקע, שמחים הרוקדים על דמו. האמנם? החיזוי הלפני-אחרון לקריסת המערב בוצע בסתיו 1998. באוגוסט באותה שנה הפסיקה ממשלת רוסיה (הפוסט-קומוניסטית) לכבד את התחייבויותיה הכספיות. המשקיעים במערב, שרכשו בזול את איגרות החוב הרוסיות נושאות הריבית הגבוהה, גילו את שוויין האמיתי: אפס.
הם הפסידו מיליארדים. הרוח הרעה מהקרמלין הצטרפה לסערה שכבר התחוללה בשווקי הכסף של המזרח הרחוק ושהפילה בעשרות אחוזים את שערי המטבעות ואת הבורסות בדרום קוריאה, בתאילנד, באינדונזיה ובפיליפינים. במשך כמה שבועות מעצבנים בספטמבר ובאוקטובר 1998 נדמה היה שדבר לא ימנע משבר כלכלי עולמי חדש. נבואות הזעם והחורבן של הקפיטאליזם צצו בכל מקום, ובעיקר על שערי עיתונים. הכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון ב-1998 היה קודר, מייאש ומתוח.
חלפו 4 שנים, לא יותר, והמשבר הרוסי-אסיאני הוא היום רק זיכרון רחוק ועמום. רוב המשקים הנגועים אז בחיידק פיננסי הבריאו לגמרי: אצל אחדים נרשם נס רפואי של ממש. בצל המיתון הכלכלי הרובץ היום על המדינות התעשייתיות, הם בולטים באיתנותם.
רוסיה נחלצה ממה שנראה כמחלה סופנית למצב של פריחה כלכלית מדהימה. במאזן המסחרי שלה נרשם בשנה שעברה עודף של כ-36 מיליארד דולר. דרום-קוריאה, שאזרחיה התבקשו לתרום זהב משפחתי לקופת האוצר הריקה, תפסה כעת את מקומה של יפאן ככוח הכלכלי המוביל של אסיה. תאילנד, שהפגנות הסטודנטים והסוחרים הדיחו בה מהשלטון מדינאים מושחתים, התייצבה, התאוששה ורצה במלוא הקיטור קדימה. אפילו אינדונזיה, מדינה רדופת משברים פוליטיים אחרי סילוק סוקארנו, עלתה על מסלול של צמיחה נאה.

המסקנות מפיחות תקווה

בעוד 6 שבועות תתכנס בוושינגטון קרן המטבע הבינלאומית לוועידתה השנתית הנוספת (הוועידה אשתקד בוטלה לאחר פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר והשנה היא תיערך במתכונת מצומצמת למדי). בפני משתתפיה יונחו מימצאים של מחקרים המסכמים את מה שיודע היום על הסיבות של המשבר מלפני ארבע שנים ועל הדרך שבה הוא הסתיים - ונוצח. המסקנות של המחקרים מפיחות תיקווה.
ארבעה דברים קרו ברוסיה ובאסיה לאחר התחלת המשבר, והיו חיוניים לפתרונו:
1. פיחות המטבע. שער חליפין גבוה מדי של המטבעות המקומיים העיק על כושר הצמיחה של כל המשקים, שנקלעו לסערה ב-1997 ו-1998. בגלל השקעות זרות נדיבות ומשקיעים זרים שלא עשו חשבון, נוצרה בארצות אלו אשלייה של עושר ועוצמה. נדרשו פיחותים של עשרות אחוזים, בין 50% ל-80%, כדי להחזיר את אזרחיהן לקרקע המציאות. משם, הדרך להבראה הייתה כבר יחסית פשוטה.
2. מהפכה בבנקאות. בדיעבד נמצא, שלא ספקולנטים זרים צמאי-בצע היו אחראיים למפולת בשוקי ההון מוסקבה ובבנגקוק אלא בנקים מקומיים שהגיעו לקצה יכולת לתת אשראי. במהלך המשבר רבים מהבנקים המקומיים פשטו את הרגל, אחרים מחקו חובות בעייתיים במיליארדי דולרים על-חשבון בעלי המניות, רבים נמכרו ומוזגו וכולם נדרשו לבצע רפרומות מיבניות מהותיות. ענף הבנקאות ברוסיה ובמזרח אסיה (שלא כמו ביפן) שילם את מלוא מחיר הרפתקנותו.
3. חילופי מימשל ושינוי אווירה. בכל המדינות שהיו במשבר לפני ארבע שנים הוחלפו הממשלות וברובן הוחלפו גם המישטרים. הצבא הורחק מהפוליטיקה. הדמוקרטיה התבססה. האולויגרכיות - קומץ המשפחות העשירות הגדולות - הורחקו מברזי העושר הממלכתי. שקיפות העיסקית והציבורית גדלה מאוד. גברה התחרותיות. נחקקו חוקים להבטחת מינהל כלכלי ועיסקי תקין. השחיתות הצטמצמה והמושחתים הבולטים הועמדו למשפט. הרפורמות עדיין לא הושלמו, אבל הן בכיוון הנכון.
4. עבודה קשה. בשלבים שונים של המשבר הוצעו לממשלות באסיה וברוסיה תרופות פלא ומעשי קסם שהיו אמורות להביא להן מזור מידי ולהבריא את המשק בלי כאבים ובלי קרובנות. שיקויי ההתאוששות הללו, מבית היוצר של הפופוליזם, נדחו על הסף ולא הופעלו. במקומן, נבחרה השיטה המסורתית הישנה, נטולת האשליות: לעבוד יותר, לחסוך יותר ולהשקיע יותר.

סופרים כל אגורה ומביטים קדימה

ביקרתי בסיאול בירת קוריאה ובמוסקבה בירת רוסיה כשנה לאחר שיא המשבר וראיתי את תושבי הערים קמים לעבודה בחמש לפנות בוקר וחוזרים הביתה בשמונה בערב. ראיתי את מנהלי העסקים המקומיים לא רק סופרים כל אגורה אלא גם מביטים קדימה ומשקיעים בתוכניות שנראו, על רקע המפולת, חסרות כל סיכוי. ראיתי את הרצון לקום מחדש על הרגליים, לייצר, להתבסס, לייצא, להרוויח. חזרתי אופטימי.
במבט לאחור, המהפך האסיני-רוסי משמש משל למה שקרה ויקרה בוול-סטריט. שערי המטבעות של אסיה ורוסיה סבלו בשנים 1997 ו-1998 מבועה פיננסית באותו סדר-גודל שאליה התנפחו כעבור שנתיים שערי המניות של חברות הטכנולוגיה בבבורסה האמריקאנית. הבועה האסיאנית אף התפוצצה באותה הפתאמיות - הצפויה - שבה
תפוצצה הבועה של נאסד"ק. שם ופה נפגעו עשרות מיליוני חוסכים. שם ופה נמשך תהליך הוצאת האוויר החם כשנתיים. שם ופה נהגו הבנקים בחוסר אחראיות משווע. שם ופה נדרשו רפורמות עמוקות בניהול המשק ובניהול החברות כדי להחזיר את האימון ואת היציבות. שם ופה האחראים לכישלון הלכו (וילכו) לכלא. שם ופה, השיטה לא קרסה, היא דווקא הוכיחה את גמישתה ושרידותה.

לקח חשוב לישראל

המשבר באסיה וברוסיה נגמר מפני שבני האדם לא שקעו ביאוש, לא דרשו כסף קל, לא התמידו לספור את הפסדיהם אלא קיפלו שרוולים ויצאו לתקן בעצמם את הטעויות והעיוותים. הם לא נסחפו לאשלייות פופוליסטיות, הם נסחפו לשיקום. לקח חשוב לארה"ב, לקח חשוב מאוד לישראל.