ניסן פרימרה - גוב האריות

היא לא הייתה יחידה כאן. היו לפניה, יש היום, ויהיו ללא ספק בעתיד. אך הפרימרה של ניסן, זו שזכתה באירופה בעיקר למחמאות יוצאות דופן על איכויות דינמיות, זכתה אצלנו בעיקר לכישלון שיווקי אדיר. תאשימו את המחיר, את התזמון, את המראה או היבואן. עובדה אחת ברורה. הפרימרה הקודמת הייתה מכונית איכותית מאד, ונכשלה כאן לחלוטין.
וכידוע, כישלון שיווקי בעבר משפיע לא מעט על דעת הקהל בהווה. דוגמאות כאלה יש למכביר, כמו סובארו לגאסי למשל, או פורד מונדיאו. שתי מכוניות שחייבות היו לזכות בהצלחה, אך במקרה הרע מדשדשות לאיטן, במקרה הטוב נמכרות לא-רע. ומה זה אומר על הפרימרה? ובכן, המצב כאן שונה במקצת. בעיקר כי לא רבים הנהגים ששמעו את השם המפורש בעבר. ועל המחסור הזה בידע מוטורי סומכים כנראה אצל היבואן.
לשמחתם, הם לא נדרשים לסמוך רק על כך. אפשר גם לתת לניסן-רנו לעשות את העבודה. כי היצרן היפני, אשר מאז איחד כוחות עם הצרפתים משגר חדשות בקצב מהיר, החליט להעביר את הפרימרה הקודמת לעולם שכולו טוב, והותיר בידיו בעיקר את השם המוערך בחו"ל. והתוצאה? כשנה לאחר שמתחו בפעם האחרונה את פניה של הקודמת, הציגו מכונית חדשה כמעט לחלוטין, ובעיקר יוצאת דופן.

מראה

אתם זוכרים כיצד נראית ניסן מיקרה ישנה, אלמרה, או פרימרה דור קודם? אתם יכולים להיות רגועים. הסיבה לאובדן הזיכרון הזה אינה קשורה לגיל מתקדם, אלא בעיקר לעיצוב חסר-זהות. ואם תטענו (בצדק) כי משפחתיות יפניות מעולם לא הרשימו במראה, נזכיר רק כי אפילו בין המתחרות מארץ המוצא, ניסן נחשבה לאפרורית ומשעממת. לא עוד. אתם יכולים לאהוב את המראה של הפרימרה החדשה או לסלוד ממנו. את העבודה היא עושה. המשפחתית הגדולה הזו אינה מותירה אותך אדיש, אפילו בצבע "ציי-רכב" לבן וצח לו זכתה מכונית המבחן.
מבט מהצד מגלה את צללית ה"מונו" של ניסן, החובקת את המרכב בקו רציף ומעוגל קלות. כך היא נראית גדולה מחד, אך לא מוגזמת בממדיה. זאת, למרות שלעומת קודמתה היא צמחה ב-4.5 ס"מ באורך הכללי וברוחב, 7 ס"מ בגובה, 8 ס"מ בבסיס הגלגלים ולא מעט במפסק. והחרטום כאן הוא גולת הכותרת. צמד יחידות תאורה גדולות זוכות לחיפוי שקוף-עכשווי, עם סבכה קדמית חצויה המציגה חרטום מחודד ומשתפל. מאחור מציגה הפרימרה קו מעט פחות הרמוני, הנחתך באגרסיביות ומציג לראווה יחידות תאורה גדולות מאד. אם תרצו, המראה כאן ענייני וייעודי.
ואם חשבתם שהמקוריות נגמרת כאן, יש לנו הפתעה עבורכם. בעבר, הפרט היחיד ששיעמם יותר מהמראה החיצוני של המשפחתיות לבית ניסן היה עיצוב הפנים. היום, הוא מתחרה במקוריותו בעיצוב החוץ. לוח המחוונים הממוקם במרכז התא, ולא מול עיני הנהג, הוא הפריט המעניין ביותר, המתחרה רק ב"מרכז הבקרה" הממוקם אופקי, עם מערכת שמע ואקלים.
יש כאן ניסיון מעניין להציע לנהג שליטה ממוקדת על שלל מתגים הממוקמים בדרך כלל על הקונסולה המרכזית, כולל "מתג-ג'ויסטיק" השולט על הרדיו-דיסק.
הרעיון נראה מזמין, נוח לתפעול ובעיקר מקורי, אם כי לאחר זמן מה הוא מתגלה כפחות נוח לתפעול מהשיטה המקובלת. וזה עוד לפני שגילינו כי נוריות החיווי, עקב הקרנת השמש, בלתי נראות לחלוטין באור יום. צג המידע הענק מעל אינו סובל מכך, והוא מציג את כל המידע הנדרש באופן ברור, גם אם עמוס מעט יותר מהנדרש.
בחזרה לשלושת המחוונים הגדולים במרכז. יש כאן מד סל"ד גדול מימין, מד מהירות במרכז וחיווי חום עם רזרבות דלק משמאל. ההחלטה למקם את המחוונים הגדולים מימין מקורית אמנם, וניתן אפילו להתרגל אליה, אלא שהיא אינה מאפשרת, גם לאלה שזכו בראיה מרחבית מעולה, לזהות מהירות מנוע ונסיעה מבלי להסיט את המבט מהכביש.
בסך הכל, סביבת הנהג מרשימה ומפתה לחובב הגאדג'טים, הגם שלא מדובר כאן בשלל אמצעי תפעול גדול מהמקובל בקטגוריה. אבל כדאי אולי לשים לב למה שקצת פחות בולט לעין, ונקרא איכות. כי ניסן עשו כאן צעד גדול לפנים.
מתגי התפעול של מערכות השמע והאקלים אינם יוצאי דופן באיכותם, אך הפלסטיק מסביב לנהג ולנוסעים, כולל מנופי תפעול מגבים ומאותתים, מרשים ביותר. אין כאן אולי את הפוזה המגיעה אלינו מגרמניה בדרך כלל (למרות ידיות אחיזה משוככות), אך לעומת תוצרת יפן המקובלת, מדובר ללא ספק ברמה גבוהה.

נסיעה

ניסן מציידת את הפרימרה אצלנו במנוע 2.0 ליטר בעל תזמו שסתומים משתנה, עם הספק מרבי של 140 כ"ס ב-6,000 סל"ד ומומנט מרבי של 19.6 קג"מ ב-4,000. לא מדובר כאן כמובן בערכים יוצאי דופן, אלא פחות או יותר "רף כניסה" מקובל של משפחתיות גדולות ומודרניות.
כך יכולה הרגל לרפרף קלות על המצערת, מד הסל"ד יראה 2,600 ומד המהירות מקובע על 120 קמ"ש. במהירות זו, מנוע ה-2.0 ליטר כמעט ואינו מורגש, ותא הנוסעים נכנע אך ורק לרעשי רוח מיותרים מאזור המראות וחלון הנהג. בינינו, כמעט אידיאלי לרוכש הפוטנציאלי כאן. שהרי גילינו במהלך השנים שחדוות נהיגה, פעולת הגה ומתלים איכותית, מנוע נמרץ וחזק, תיבת הילוכים מתגמלת או שלדה מצוינת, אינם כלי שיווק עם משמעות הולמת בישראל.
אבל זמנים משתנים גם כאן, ואמות המידה בתחומים אלה גבוהות בהרבה מכפי שהיו אך לפני שנים מספר. והפרימרה, הגם שאינה יכולה להתמקם בצמרת הטבלה בתחומים אלה, מציגה יכולת סבירה ומעלה. בתנועה עירונית היא עדיין לא משכנעת. כיול עומס קפיץ ראשוני ושיכוך כיווץ גבוה יחסית – שניים האחראים על ספיגת מהמורות במהירות נמוכה – מציג פעולה נוקשה מדי של מערכת המתלים. מרכב הפרימרה אינו מצליח לספוג את המהמורות ומזעזע קצת-יותר-מדי את נוסעי המכונית.
מה שמותיר לפחות תקווה להתנהגות מרשימה במחוץ לעיר, על כבישים מהירים, משניים ופיתולי הרים. ואכן, כאשר המהירות עולה והעומס על המתלים גבוה יותר, קל לפרימרה להתמודד עם המעמסה. הנוקשות היחסית מונעת זוויות גלגול מוגזמות, וחלוקת המשקל הטובה מאפשרת לפרימרה להציג התנהגות נייטרלית ובעיקר בטוחה. על הכביש המהיר היא מציעה נסיעה חלקה ונעימה כצפוי, אם כי בכבישים פחות איכותיים, היא שוב נכנעת לכיול לא-מושלם.
באותם כבישים מתגלה גם הגה חסר השראה, עם היזון חוזר שאינו מספק, פחות מדי "חיים" במרכז ותגבור גבוה מדי בפניות. חובבי נהיגה יצאו כאן ללא ספק מאוכזבים במקצת. הוסיפו לכך תחושה "פלסטית" מדי של גלגל ההגה, ומיקום נמוך מדי גם במצבו העליון, ותקבלו בעיקר אהדה לכביש מהיר, פתוח ולא תובעני במיוחד.

ועוד

אני לא יודע מה אתכם. למרות שנהגנו בלא מעט מכוניות המצוידות בתיבת העברה רציפה, הסנסציה הזו של קול ותנועה בסנכרון יוצא דופן, הולמת בנו בכל פעם מחדש. וכמו באחרות, גם כאן יש צורך להתרגל לסל"ד הקבוע במהלך ההאצה ולכמות אין-סופית של יחסי העברה.
והתיבה הזו, כך נדמה, תקסום ללא מעט נהגים שיעברו את השלב ההכרחי של אמונה באמינות. כי ניסן הצליחה להביא את התיבה הרציפה שלה לרמת עידון גבוהה, ההופכת את הבחירה במצב ידני - בו מוצעים שישה יחסי העברה קבועים (בסגנון טיפטרוניק), למיותרת לחלוטין. למעט, בלימת מנוע כמובן.
על הכביש המהיר אין שום היגיון במעבר למצב ידני שלכאורה יאפשר שליטה טובה יותר, בעיקר מכיוון שהתיבה מעדיפה אחרת. שהרי אם זה לא כך, מדוע היא מסרבת להגיע אפילו לנקודת ההספק המרבי (6,000 סל"ד) ומחליפה להילוך גבוה באופן עצמאי, מוקדם יותר? לניסן פתרונות. לעומת זאת, האצה ברגל כבדה בכל מצב, מכל מהירות שפויה כמעט, תמקם את המחט במד הסל"ד אפילו מעל שיא ההספק, תוך האצה רציפה ומיטבית.
או בקיצור, כמעט בכל מצב תהיו מהירים יותר עם תיבה באופציה אוטומטית-מלאה. בעיקר כאשר התיבה מחליטה להעלות הילוך עקב החלקת צמיגים קדמיים, ואתם מוצאים עצמכם ב"שלישי, במקום ב"ראשון". עוד לפני שהגעתם למצב קיצוני שכזה, טוב לדעת כי מערכת הבלימה כאן נעזרת יותר מדי ב-ABS, ובכל מקרה אינה מציגה יכולת מרשימה. פעולתה אמנם פרוגרסיבית, וההיזון החוזר מהדוושה נאות, אך כוח אמיתי אין כאן ומהלך הדוושה ארוך מדי.

סיכום

ניסן פרימרה החדשה היא מכונית עם סיכויי הצלחה גבוהים במיוחד. לא רק מכיוון שהיא טובה, מרווחת, מרשימה ומעניינת מקודמתה. אלא פשוט כי היא מכוונת ופוגעת בדיוק היכן שהקהל המקומי חשוף במיוחד. יש לה את הפוזה, יש לה את האבזור והנוחות, והיא מוצעת כאן במחיר המתאים.
למרות זאת, חייה אינם עומדים להיות קלים במיוחד, היא תיאלץ להתמודד עם מספר בעיות, שלראשונה ולגדולה שבהן קוראים מאזדה 6, המאיימת לטרוף את הקטגוריה ולהותיר למתחרות טובות אחרות בעיקר פירורים. וגם אם לא תעשה כך, עדיין קיימת סיטרואן C5 המרשימה, או רנו לגונה החדשה, פורד מונדיאו שעדיין אינה מוערכת דיה, וזו רק רשימה חלקית.
עד כמה תצליח הפרימרה לשרוד בגוב האריות הזה? לא ברור עדיין. עם זאת, אין כל ספק כי היא הופכת באחת לבחירה לגיטימית בקטגוריה בה לא הצליחה עד עתה. וגם אם היא אינה מושלמת, ונאלצת להיכנע בתחומים שונים למתחרות, היא עדיין מציעה את אחת החבילות המפתות ביותר בשוק המקומי, אם לא המפתה שבהן. או אם תרצו, העסקה הקורצת לה ממתין מר ישראלי. ימים יגידו.