קטטה אלימה בסינמטק תל-אביב

תקרית יוצאת דופן התרחשה היום (שני) אחר הצהריים בסינמטק תל-אביב: ויכוח שהתפתח בין במאי הקולנוע דוד בן שטרית לבין מנהל הסינמטק, אלון גרבוז, עבר לפסים אלימים ואנשים שנכחו במקום נאלצו להפריד בין השניים. עדי ראייה סיפרו שבן שטרית תפס את גרבוז בצווארו, שרט אותו בפניו, האשים אותו בגזענות וכינה אותו "אשכנזי מסריח". בן שטרית טוען ש"לא היו מכות". דקות אחדות לאחר פרוץ הקטטה הגיעו למקום שוטרים והשניים נילוו אליהם לתחנת המשטרה.
התקרית החלה כוויכוח שגרתי שנושאו מספר המוזמנים להקרנת הבכורה של סרטו התיעודי של בן שטרית, "רוח קדים". הסרט, זוכה פרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים האחרון, אמור היה להיפתח להקרנות מסחריות בהקרנה חגיגית ביום חמישי הקרוב בסינמטק, אך נכון לרגע זה לא ברור אם ההקרנה אכן תתקיים.
עדי ראיה במקום סיפרו ל-ynet: "ישבנו בבית הקפה בסינמטק. גרבוז ניגש לבן שטרית ואמר לו שלהקרנה ביום חמישי יוכלו להגיע 367 מוזמנים בלבד, שזהו המספר המקסימלי לנוכחים באולם. בן שטרית רצה שלהקרנה יגיעו 500 איש וכשגרבוז אמר לו שאין אפשרות להכניס למעלה מ-367, הוא התחיל להשתולל. הטונים עלו, הוא קם ותפס את גרבוז בצוואר ואמר לו 'אתה גזען, כבר 20 שנה אתה מדכא אותנו. אתה רוצה שאני אתחנן אליך ואני לא אתחנן'".
"כשהמצב כמעט יצא משליטה", המשיכו וסיפרו עדי הראייה, "הצמיד בן שטרית את גרבוז לקיר, ואנשים שהיו באזור תפסו אותו ובדיוק אז הגיעו שוטרים לסינמטק ולקחו את שניהם לתחנת המשטרה".
בן שטרית מסר בתגובה: "הכל שקרים. לא היו מכות. מדובר בבעיה פוליטית-אידיאולוגית שיש לגרבוז עם העובדה הקולנועית שלי. הוא מבקש ממני תשלום גבוה פי שישה מהמקובל עבור הקרנות בסינמטק. הוא רוצה להציג אותי כמזרחי ביריון כדי לעשות לי דה-לגיטימציה. אני מוריד את הסרט במחאה על ההתייחסות שלו במהלך עשרים השנים האחרונות, בהן הוא מנהל את הסינמטק בצורה דיקטטורית. זו המחאה של החלש. הוגשה תלונה הדדית במשטרה וגרבוז ביטל אותה וביקש ממני סליחה על כך שהוא קרא לי מזרחי נחות. אני מצידי ביטלתי גם את התלונה, אני רוצה סולחה, אין לי עניין במאבקים. הקרנה של הסרט תיתן לו נשק – הוא יעלה על הבמה וישפיל אותי".
סרטו של בן שטרית, "רוח קדים – כרוניקה מרוקאית", מגולל את סיפורה של יהדות מרוקו דרך שש דמויות בנות הדור השני, המספרות סיפור אנושי דרמטי ונוקב על תהליך הקליטה של יהודי מרוקו שלווה בגזענות ובדיכוי. הסרט עובר בין אירועים דרמטיים משנת 1948 ועד היום, ביניהם העליות הגדולות, הסלקציה, תקופת המעברות, יישוב הגבולות והקמת עיירות הפיתוח. הוא נוגע במחאה החברתית דרך ואדי סאליב, הפגנות הפנתרים השחורים, הקמת ש"ס ובקשת הסליחה של אהוד ברק. הסרט מעלה את שאלת הזהות המזרחית כחלק משאלה רחבה יותר של הזהות הישראלית ומפגין מבט נוקב וביקורתי על הקיפוח, הכישלון והגזענות של הציונות והשמאל בישראל במהלך חמישים השנים האחרונות, בפרט ביחסם לעדה המרוקאית ולמזרחיים ומנגד חשבון נפש עצמי על כשלון המאבקים הפוליטיים והחברתיים של יוצאי מרוקו והמזרחיים במדינה החדשה.