מלחמה חדשה ישנה

20 בני אדם נהרגו בשבוע האחרון בתאונות דרכים. עד סוף חודש יולי השנה נהרגו 297 בני אדם בתאונות לעומת 285 בתקופה המקבילה אשתקד. ולא ש-2001 היתה פיקניק בתחום הזה - אשתקד נרשמה עלייה של 18% במספר ההרוגים בתאונות, וזאת לאחר מספר שנים של ירידה עקבית במספר ההרוגים. האם המצב חמור? הוא חמור מאוד.

לפי מומחה התחבורה ד"ר משה בקר, הסיכוי להיות מעורב בתאונה בישראל הוא הגבוה ביותר בין מדינות המערב (לפי נתונים מדווחים) וגבוה בין פי ארבעה לפי 40 אם לוקחים בחשבון את מספר התאונות האמיתי (שגדול ב-75% מהמדווח). ישראל מובילה בפער גדול גם במדדי המעורבות בפגיעה או בהיפגעות בתאונות. היא ניצבת במקום השני לאחר פורטוגל בסיכוי לפגיעה או היפגעות קטלנית; והיא מובילה בפער גדול במדד הסיכון הבטיחותי ביחס לקילומטראז'.

"אני יכול להבטיח דבר אחד: אפרים סנה לא מתכוון להיות עוד שר שדיבר. אני לא אומר דבר שאין לו כיסוי מעשי בביצוע". כך אמר שר התחבורה בעמודים אלה (1 במאי 2001) עם כניסתו לתפקיד. ובאמת, התוצאות מדברות בעד עצמן.

בשבוע שעבר נערך כינוס דחוף לרגל המצב. שר התחבורה, אפרים סנה, התפנה מעיסוקיו השוטפים, כתב מרשם זריז והציע להחזיר את ההגבלה על נהיגת צעירים בשעות הלילה. איך לא חשבנו על זה עד היום? אבל זה לא היה פתרון הקסם היחיד שהוצע בכינוס המיוחד. כי אין כינוס מיוחד, לא מיוחד, או סתם כינוס שבסופו מתפזרים הנוכחים בלי להסכים, כי יש להחמיר את האכיפה בכבישים, ולאכוף במיוחד את הגבלת המהירות.

שלשום, בישיבת הממשלה אף הגיש השר תוכנית חירום, שמקדמת את אותן נקודות: אכיפה מחמירה יותר, מצלמות מהירות דיגיטליות ועוד.