שתף קטע נבחר

סתם שמועות והשמצות ששמעתי

ניסיון לפיתוח פורמט חדש לתקליטורים, ספר שמבטיח הגנה על משרות העובדים, טלפונים הזויים ומעבדים מממוזערים. מספר שמועות מעמק הסיליקון

החיים בסן פרנסיסקו והעבודה בתחום התקשורת הפכו אותי לצינור דרכו מתנקזות כל השמועות של עמק הסיליקון. הפעם אחלוק אתכם כמה מהסיפורים האחרונים ששמעתי. אמיתות המידע אינה מוכחת אך המקורות שסיפקו לי אותו מהימנים למדי.

המחשב הסודי של מיקרוסופט

מדובר בסיפור עם זקן ארוך, על אודות התוכנית הסודית של מיקרוסופט למכור מחשבים אישיים ולא להסתפק בהפצת מערכות הפעלה ותוכנות. מאחר שניסיון לפתח מחשב PC רגיל היא מתכון להתאבדות, המשך העלילה משתנה בהתאם לאופנות החולפות. פעם הסיפור התבסס על UltimateTV, הקופסה שתהפוך את הטלוויזיה לאינטראקטיבית (פיהוקים), ואחר כך על Xbox, קונסולת המשחק שלא הפילה את סוני לקרשים.
בגירסה הנוכחית מדובר על "מרכזיית מדיה דיגיטלית" שתנהל את כל פעולות המיחשוב הביתיות - תתחבר לכבלים ול-DSL, תפיץ מוזיקה ווידאו ברשת הביתית, ותהפוך כל טלוויזיה ביתית לפלטפורמת משחק. זה נשמע הגיוני ולכן אלך לבקר את דוכני מיקרוסופט בתערוכת Comdex בסתיו הקרוב וב-CES של החורף הבא, כדי לראות את אב-הטיפוס מוצג במחשב "קונספט".

טלפון 802.11b של DoCoMo

חברת התקשורת היפנית התכוננה לצאת לשוק עם מכשירים סלולריים מהדור השלישי (G3), כבר הקיץ, אך ההצלחה של הרשתות האלחוטיות המקומיות גרמו לה לעשות חושבין. הפתרון: טלפון G3 עם מקמ"ש 802.11b אינטגרלי. כאשר הטלפון נכנס לטווח הקליטה של רשת אלחוטית מקומית, הוא מתחבר לרשת. כאשר המשתמש יוצא מטווח הקליטה, הוא עובר אוטומטית לרשת הסלולרית. מגניב, למרות שאני חושד שהפתרון הזה לא יהיה זול.

מחשבי DeskNote מגיעים מהמזרח

בסין ובטאייוון מדובר במכת מדינה. יצרני המחשבים הניידים מציעים "גירסה שולחנית" של המחשבים, בה המעבד הוא "שולחני" (כלומר, זול יותר מהגירסה הניידת), במקום סוללה פנימית יש מתאם AC, וכל העסק לא עובד בלי חיבור לרשת החשמל. היתרונות: קומפקטיות ויכולת לקחת את המחשב ממשרד למשרד בקלות. החסרונות: מי צריך את זה?. לפני עשרים שנה, חברה בשם GRiD הציעה קונספט דומה. מי זוכר אותה?

מחפשים את הספר About Your Company

IBM הוציאה לאור ספר זה להפצה פנימית בלבד, אי שם בשנות ה-70, כשההנהלה עדיין האמינה בהבטחת מקום העבודה לעובדיה. הספר רמז, כך אומרים לי, שמקום העבודה בטוח לכל החיים ולכן אין צורך להתאגד במסגרות מקצועיות. עכשיו IBM מפטרת אלפי עובדים ורבים מהם מרגישים שעבדו עליהם. לא שילמו להם שעות נוספות, לא הרשו להם להתארגן וציפו מהם לנאמנות בלתי מסויגת, הכל בשם "מסורת החברה". גם הביטחון במקום העבודה היה חלק מהמסורת, אך היום מתעלמים מכך.
המכה הקשה ביותר נופלת בחלקם של עובדי חטיבת ה-PC בפלורידה, שידוע בשם Research Triangle Park. הענק הכחול מסיים את תפקידו כיצרן מחשבים. היצור בפועל כבר נמכר לחברה שתבצע את העבודה ב"מיקור חוץ" (אאוטסורסינג) ועכשיו גם המשרות של העובדים שמתכננים ומעצבים את המחשבים מצויות בסכנה. החשש הוא ש-IBM תעביר גם את המשרות האלה למיקור חוץ (אאוטסורסינג), או שתרכוש מחשבים טאייווניים או סיניים מיצרני OEM ותסתפק בהדפסת הלוגו שלה בחזית. כך יקיץ הקץ על ה-PC - וה"תואמי IBM" למיניהם יהיו המקור האמיתי.

הצהובים שוברים את מונופול ה-DVD

אתם בוודאי לא מודעים לכך, אבל כל מכשיר DVD שיוצא ממפעל הרכבה בסין מכניס 20 דולר בכספי תמלוגים לרשימה ארוכה של בעלי פטנטים, פורמטים ופרוטוקולים, המאוגדים בקונסורציום DVD. מדובר בכסף רב, רב יותר משכר העבודה שמשולם לפועלים הסינים, ואף יותר מהרווח שזוכים לראות היזמים הטאייוונים שהקימו את המפעלים ויותר מהרווח כל יצרני הרכיבים.
לכן, אין פלא שבשתי הארצות האלה נעשה מאמץ לפתח פורמט חדש לתקליטורים, שלא ישתמש בפטנטים המוגנים של חברות אמריקאיות ויפניות. לגרסה הסינית קוראים AVD ולטאייוונית EVD. הן תואמות זו לזו ושתיהן מאפשרות להקליט יותר מ-4.7 גיגהבייט של DVD סטנדרטי.
תאגיד DVD לא עומד לקרוס, משום שחברות בו גם בעלות התכנים הנחשקים ביותר - סרטי קולנוע וטלוויזיה. אבל זו קריאת אזהרה לחמדנים. הם לא יכולים לצפות שהמצב, בו הקופונים שהם גוזרים ממוצר שאחרים מזיעים עליו יגיע ל-20-25 אחוז, לא יגרור מרד. היצרנים לא מתכוונים להמשיך לשלם תמלוגים שנקבעו בימים שכונן DVD עלה פי עשרה ממחירו הנוכחי. והם כבר הוכיחו את יכולתם הטכנולוגית בפיתוח תקליטורי Super Video CD, הפורמט הפופולרי שהשימוש בו מתרחב במהירות הודות לדחיסת MPEG-4. אנו מתקרבים לנקודה בה "לייזר כחול" יביא להכפלת נפח הדיסקים האופטיים פי 5 לפחות. היצרנים במזרח ינצלו את ההזדמנות כדי להשתחרר מעול גוזרי הקופונים במערב.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: פי סי מגזין
ג'ון דבורק
צילום: פי סי מגזין
מומלצים