א-יידישער קווטערבאך. ראיון עם ג'יי פידלר

בשנים האחרונות הוא הפך למנהיג של קבוצת מיאמי דולפינס ובפברואר הוא מקווה להופיע איתה בסופרבול. בראיון ל-ynet מספר ג'יי פידלר, הקווטרבק היהודי המצויין, על הקריירה, על החינוך לספורט וגם מתייחס לישראל: "זו תהיה חווייה אדירה מבחינתי לבקר שם"

אמיר בוגןפורסם: 31.10.03 , 19:07

לא רבים הם היהודים שזכו להצלחה כמנהיגים בקרב הגויים. בנג'מין ד'יזראלי היה יד ימינה של המלכה ויקטוריה כראש ממשלת אנגליה במאה ה-19, בלה קון עשה זאת כראש ממשלת הונגריה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ברונו קרייסקי נחשב עד היום לקאנצלר הנערץ בתולדות אוסטריה - תפקיד בו כיהן לאורך כל שנות השבעים, תקופה בה ניהל הנרי קיסינג'ר את הדיפלומטיה העולמית כולה כשר החוץ של ארצות הברית. מיעוט מנהיגים יהודים להתגאות בהם, הביא את עם הסגולה לפנות לאמצעים קיצוניים ולנכס לעצמו את ולדימיר לנין, יוזף סטלין, כמאל אתא טורק ואפילו, כך אומרת השמועה, גם את יאסר ערפאת. הם כמובן, אפילו לא ידעו על כך.

לא כך הוא במקרה של ג'יי פידלר, ילד יהודי טוב מאושנסייד שבמדינת ניו יורק, שהפך בשלוש השנים האחרונות למנהיג קבוצת הפוטבול של מיאמי דולפינס ומתכוון להוביל את חבריו הגויים עד לסופרבול ביוסטון. על דבר אחד אין עוררין השנה. פידלר בן ה-32 הוא הספורטאי היהודי המצליח ביותר בספורט המקצועני בארצות הברית ולפי יכולתו בשנתיים האחרונות, הוא גם אחד הקווטרבקים הטובים בנמצא. "אני בהחלט חושב שיש לנו סיכוי להגיע לסופרבול העונה", אומר פידלר בראיון בלעדי ל-ynet. "הקבוצה שלנו מאוזנת. יש לנו כשרון בכל עמדה. הפעם לא מדובר רק בקבוצת הגנה". פידלר מתכוון בדבריו בעיקר לראנינג-בק המצוין, ריקי וויליאמס, שהגיע בקיץ שעבר מניו אורלינס.

שוחה עם דולפינים

ההצלחה של פידלר בעונה שעברה ב'פינס' נגזרת לא מעט מיכולתו המצוינת של וויליאמס, שלשם שינוי נותן לקבוצה אופציה של נשיאת כדור ובכך שיפר את משחק ההתקפה של הקבוצה כולה ושל פידלר בפרט. בששת המשחקים הראשונים של העונה שעברה, בהם פתח פידלר בהרכב, ניצחו הדולפינס בחמישה ונסקו אל ראש דירוג המועמדות לסופרבול אשתקד.

פידלר עצמו פקח עיני רבים שלא העריכו אותו בעבר, במשחקו היעיל והספקטקולארי לא פעם, אולם שבר בידו של הקווטרבק בשבוע השישי (מה שלא מנע ממנו להוביל את קבוצתו לניצחון חוץ דרמטי בדנבר), הביא להשבתתו לחודש וחצי. בתקופה זאת הפסידו הדולפינס שלושה משחקים. הקאמבק שניסה להוביל נעצר על סף הפלייאוף בהפסד חסר מזל בהארכה לניו אינגלנד פטריוטס. השנה, ליתר ביטחון, הובא לקבוצה הקווטרבק מדנבר, בראין גריסי, אולם פידלר נותר הקווטרבק הפותח של הקבוצה (עד למשחק האחרון מול סן דייגו, בו פתח על הספסל בעקבות פציעה בברכו).

"כשאתה מתחיל את העונה, אתה מסתכל על הסופרבול כמשהו שאתה צריך ורוצה להגיע אליו", אומר פידלר. "אתה חייב להבין, שאינך יכול פשוט להסתכל קדימה כל הדרך עד לפברואר. אתה חייב לקחת את זה משחק אחרי משחק ולהתמקד יום אחרי יום בלהפוך את עצמך טוב יותר בכל צעד וצעד. בסופו של דבר הפרס יחכה לך בסוף".

חינוך גופני

קריירת הפוטבול של פידלר אינה דבר של מה בכך בהתחשב בחינוך הספורטיבי שהיה נהוג במשפחתו. "תמיד אהבתי את משחק הפוטבול", הוא מספר. "בתיכון נהגתי לשחק פוטבול וכדורסל ורצתי על מסלול האתלטיקה. למעשה, אני בא ממשפחה של שחקנים ומאמני כדורסל. אבי היה מאמן כדורסל בתיכון, אחי שיחק ואימן כדורסל בקולג', כך שבעצם די גדלתי מסביב לכדורסל. כשהייתי צעיר צפיתי שאשחק כדורסל בעצמי, אך בסופו של דבר, הסתבר בתיכון שאני טוב יותר בפוטבול. דברים התחילו ללכת מבחינתי כשהקולג'ים התעניינו לגבי כשחקן פוטבול ואצן, הרבה יותר מכדורסלן. בזמנו גם אהבתי יותר לשחק פוטבול וזה מה שהתמקדתי בו בדארטמות' (המכללה היוקרתית אליה הצטרף פידלר - א.ב)".

קשר משפחתי

קשר מפתיע נוסף שיש לפידלר ('כנר' ביידיש) עם ענף הכדורסל הוא אנתוני מייסון, עד לא מזמן פאוור-פורוורד נוקשה ממילווקי באקס ובעבר הרחוק נער שחור ממשפחת מצוקה, אותו אימן אביו של פידלר בתיכון ולקח עליו את חסותו. מייסון התגורר במשך שנים בבית המשפחה היהודית החמה והפך לידיד אמת של ג'יי עד היום. פידלר, כמו מייסון, מעריך מאוד את התא המשפחתי בו גדל. "להורים שלי היתה השפעה עצומה על חיי והקריירה שלי. אני חייב להורי ולחינוך שלהם את היותי האדם שהינני והדרך בה אני נוהג. לאמי היתה השפעה חזקה על האופי שלי והענווה שאני נושא עמי. כמאמן, אבי לימד אותי על ספורט ומחויבות, העבודה הקשה והמשמעת שזה דורש ממך כדי להיות ספורטאי מקצועני".

היורש של דן מרינו

תחילת הקריירה המקצוענית של פידלר היתה בעונת 1995 בפידלפיה איגלס, שצירפה אותו כשחקן חופשי (פידלר לא נבחר בדראפט). עם זאת, הוא לא זכה לשחק ולו משחק אחד באותה עונה ושוחרר בסופה לאמסטרדם אדמירלס מליגת ה-NFL האירופית, שם שיחק שנתיים. לאחר מכן חזר ל-NFL וזכה להזדמנויות מעטות במינסוטה וייקינגס וג'קסונוויל ג'אגוארס. בסתיו 2000 הוחתם על ידי הדולפינס ממיאמי ואף נבחר על ידי המאמן דייב וונסטדט, כקווטרבק הפותח של הקבוצה. מעמד מחייב במיוחד בהתחשב בכך שהחליף בתפקיד את דן מרינו האגדי שפרש. פידלר ביסס מאז את מעמדו בקבוצה ואף האריך בקיץ שעבר את חוזהו בחמש שנים נוספות.

"אני לא מרגיש את הלחץ ממקורות חיצוניים", אומר פידלר, "אני מטיל על עצמי מספיק לחץ כדי להיות שחקן טוב ולנצח - כל דבר אחר הוא תפל ביחס לזה. מעולם לא הרגשתי שאני צריך לנסות ולהיות עוד דן מרינו. תמיד אמרתי לעצמי: 'אני הולך לעשות זאת בדרכי שלי'. לנצח משחקים זוהי השורה התחתונה שלי וזה כל מה שחשוב. אם ננצח, אזכה בהערכה מצד הקהל, חברי לקבוצה והמאמנים".

כנר על הגג

גם אם אינו מוכר בישראל, ג'יי פידלר הוא גיבור תרבות ודמות לחיקוי בקהילה יהודית בארצות הברית. בניגוד לספורטאים רבים אחרים שמאבדים זיקה למורשתם, פידלר מקפיד לשמור על קשר לקהילה ונוטל חלק בפעילויות שונות במסגרתה. מעורבות זאת הקנתה לו את הפרס על שם דיק סטיינברג, על תרומתו לקהילה (פידלר פעיל בקרנות לטובת חולי סי.אף. וסרטן שד). "אני גאה במוצא שלי, אם כי אני לא מציג אותו לראווה בכל מקום", מצהיר פידלר, "זה לא משהו שאני תובע לזכותי, או מחצין ואומר: 'תסתכלו עלי. הנה אני - הבחור היהודי היחיד בליגה (אגב, הקווטרבק המחליף של הדולפינס, סייג' רוזנפלס, גם הוא בן למשפחה יהודית מעורבת). אני מודע לכך שאני מודל לחיקוי בקהילה היהודית ואני בהחלט רוצה להצדיק את הציפיות ממני".

מנהיג ציוני

פידלר אינו מרבה להתבטא בנוגע לישראל ובמיוחד בכל הנוגע לנושאים הפוליטיים שסביבה. עם זאת, במהלך משחקי 'מכבי הצעיר' בארצות הברית לפני שנתיים הוא הביע תקווה לבקר במדינה: "יש שם היסטוריה רבה, וזאת תהיה חוויה אדירה מבחינתי לבקר במדינת ישראל". פידלר עדיין לא ביקר בישראל, אך היום הוא כבר מדבר עליה מתוך הזדהות אמיתית: "אני חושב שזה חיוני שליהודים יש מקום לו אנו יכולים לקרוא 'שלנו'. יש לנו מולדת שאנו יכולים להתגאות בה מאוד".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו