עולם בלי חמלה

הרבה סופרי מד"ב במשך העשורים האחרונים היו אחוזי תאגידופוביה. הם התריעו וחששו מהסיבות הגורמות כיום לתנועות האנטי גלובליזציה לחשוף את עכוזיהן נגד בניין האו"ם. למעשה, אולי מלבד מפגשים עם אינטיליגנציות מכוכבי לכת אחרים, זה היה הנושא הפופולרי ביותר. העתיד, כפי שחזו אותו לפני שלושים, ארבעים וחמישים שנה, הוא התגשמות מוחלטת של ספרה של נעמי קליין "NO LOGO". תאגידים ענקיים ותמנוניים שולטים בחיינו, וחיינו הן למעשה התפלשות יום יומית במותגים, ולפיכך אנחנו ממש לא חופשיים כמו שאנחנו חושבים, והאח הגדול תמיד צופה בנו ועוקב אחר תנועות האאוטלוק שלנו. חלק מסופרי המדע בדיוני לא יכולים להיפטר מהתאגידופוביה שלהם, כאילו העתיד הזה, אותו הם מציירים, לא נמצא כאן כבר כמה שנים.
באוסף המד"ב החדש של הוצאת אופוס, "מיטב סיפורי המדע בדיוני" בעריכת דיוויד ג' הארטוויל, עדיין נתקלים בפחדים אלה, לפחות בשני הסיפורים הראשונים: "דו"ח שיווק" של אלכסנדר יאבלוקוב, סיפור חביב וכתוב היטב, אך נוטה תחושה שקראת כבר עשרות כמוהו ו"שנת העכבר" של נורמן ספינאד, ככל הנראה הסיפור הפחות טוב בקובץ. עדיין, אין בעובדה הזו כדי להמעיט מההנאה הכוללת.
עורך האסופה, דיוויד ג' הארטוויל, אושיה מד"בית ראויה, רצה ליצור קובץ בלתי יומרני המטפל בקשת רחבה של נושאים, והוא עומד במשימה בצורה ראויה. אנתולוגיות הן מחלות מבורכות עם תופעות לוואי קבועות: תמיד יהיו סיפור או שניים פחות טובים וסיפור או שניים הנמצאים הרבה מעל לשאר. כך גם כאן.
הסיפור המרכזי והארוך של הקובץ הוא "סיפור חייך" של טד צ'יאנג, והוא אכן סיפור מעניין על בלשנית הנאלצת להתמודד עם שפה חייזרית בעלת קודים התנהגותיים מופרכים, אך הוא מעט מסורבל, למרות היותו חכם ושובה לב. הזוכה בתואר הבלתי רשמי של יהלום הקובץ הוא "דלתות בוהקות" של מייקל סוואנוויק. מדובר בסיפור המתאר עולם מצמרר בעל מאפיינים ניאו-נאציים הנאלץ להתמודד בדרך בלתי אנושית עם גידול האוכלוסיה שמתנפל על המציאות כמו טורפדו ענקי, ואין ברירה אלא לחסלו בשיטתיות. הגיבורה מכנה זאת כ"התקשות קיבוצית של המצפון האנושי. דטרמיניזם מעגלי. טבעם התוקפני המובנה של מערכים הירארכיים. תשישות החמלה. הבנאליות של הרוע. אולי אנשים הם פשוט זבל (עמ' 98')".
מה שמעמיד את הסיפור הזה מעל שאר הסיפורים, הוא היותו ניסיון לאבחן את העתיד מנקודת מבט יותר חברתית ופחות טכנולוגית. לעיתים, מרוב טכנולוגיה, לא רואים את כוונת המחבר. במקרה הנוכחי, הסיפור דחוס אלמנטים פארנואידים קלאסיים, עליהם חולשת גיבורה ייחודית, עוקצנית, שנונה ומעוררת אמפטיה. בסיפור "החבר שלי קנאקי" מאת רון גולארט, שהוא הסיפור השני הטוב ביותר בקובץ, ניכרת השפעתו הישירה של האייקון פיליפ ק. דיק. זהו סיפור שופע הומור על כלב דיגיטלי וסלברטאי הקם על יוצרו.
כל הסיפורים פורסמו בשנת 1998, שלהערת העורך היתה שנה מרגשת לסיפורת המד"ב הקצרה. כולם ראויים ומרתקים במידה זו או אחרת. כמה חבל שעד שכבר יוצא קובץ איכותי שכזה יש בו רק עשרה סיפורים בלבד.

מיטב סיפורי המדע בדיוני בעריכת דיוויד ג' הארטוויל, תרגום: רחביה ברמן, הוצאת אופוס, 184 עמודים