בודפשט - לא עוד עיר מעבר

המלון של קדאפי

כשעה וחצי אחרי הנחיתה הגעתי לבית המלון המפואר Corinthia Acquincum. המלון ממוקם בבודה, דקות נסיעה ממרכז העיר, אך מומלץ בחום: החדרים נעימים, ארוחות הבוקר חביבות ומכון הספא עושה פלאים לגוף הדואב אחרי יום הליכה מאומצת בעיר. מה שלא ידעתי לפני שנעשתה הזמנת החדרים, היתה העובדה השולית, שהמלון (חלק מרשת מלונות באירופה) שייך לאחד – מועמר קדאפי, הידוע יותר בתואר שליט לוב ומי ממש בשבוע שעבר הואיל בטובו לתת מקלט מדיני ליקיר מועצת האו"ם, סדאם חוסיין. מלבד הבלגן ששהותי במלון גרמה בבידוק הביטחוני בחזרה ארצה, יש לומר שמדובר במלון נפלא ולאלה שמחפשים לתפוש מרחק מישראלים, זה המקום להיות בו.

בית המלון היה מלא ולכן קבלת החדר נדחתה לשעה 14:00 בצהרים כמקובל. למרות העייפות או אולי בגללה החלטתי לפתוח את הביקור בבית הקפה המפורסם ביותר בבודפשט – Cafe Gerbeaud, שנמצא בקצהו של רחוב ואצי אוצה (Vaci Utza), מדרחוב ששוקק חנויות של מותגים יקרים. Gerbeaud הוא המקום הנכון כנקודת מפגש אם אתם לא לבד ומעונינים להתפצל. כמו שכל הדרכים מובילות לרומא, כל הדרכים בבודפשט מובילות ל-Gerbeaud וטוב שכך. בצהרי יום שבת המקום הומה בשמנה ובסלתה של בודפשט ועם האווירה המכובדת, השוקו החם (משוקולד אמיתי) ועוגות הקצפת, קשה שלא לחוש את הנינוחות ההבסבורגית המלכותית המתפשטת בגוף. קפה ועוגה יעלו לכם פחות מ-20 שקל.

חברת המוניות היחידה שנהגיה לא יבלפו אתכם היא City Taxi (טלפון: 2111111) ויאמר לזכותם שסדרני התחנה דוברים אנגלית ומבינים ללבם של ההולכים לאיבוד בין שלטי העיר שכולם בהונגרית. אם בכל זאת החלטתם לתפוש מונית ברחוב, זכרו להביט במונה שאמור להתחיל ב-300 פורינט (כשישה שקלים) ודרשו קבלה עם תום הנסיעה. במידה ותתקלו בבעיה עם נהג המונית בבית המלון ישמחו לעזור לכם בכל תלונה שהיא. נהגי מוניות כמו כל שאר נותני השירותים בעיר חובבים טיפים, עשרה אחוז מערך הנסיעה הוא תשר יותר ממספק.

מיד לאחר הישיבה בבית הקפה וטיול קצר בואצי אוצה, חזרתי למלון לקבל את החדר ולנוח לקראת ארוחת הערב המוקדמת במסעדת 'סר לנסלוט' (Sir Lancelot) הממוקמת ברחוב פודמניצקי 14 (טלפון להזמנות: 3024456). דלת עץ כבדה מובילה מהרחוב הקר לגרם מדרגות אבן כבדות ולחום התת קרקעי של חלל האבירים. שולחנות עץ כבדים וספסלים ארוכים, על הקירות סמלי אבירים, חניתות ומגנים ובשטח המסעדה מסתובבים מלצרים ומלצריות לבושים בבגדי התקופה. השתייה והרטבים מוגשים בכלי טרקוטה והאוכל (מנות בשר ציד ענקיות) מוגש על מגשי כסף גדולים ובלי מזלגות. במסעדה הזו אוכלים בידיים ועם כל הכבוד לנימוסי השולחן, מדובר בחוויה די נחמדה.

האוכל נפלא ולא יקר, אסור לוותר על מרק Game Ragout, שמזכיר מרק גולאש מטובל כהלכה, שניסיונות חוזרים ונשנים למצוא עוד אחד כמותו בבודפשט, נכשלו. מבין מנות הבשר הגדולות מאד מומלצת מנת מנהל הציד (Meal Of Chief Hunter) שכוללת צלעות, קלחי תירס, לטקעס ענקיות, ברווז, עוף עטוף בבייקון וכרוב כבוש. המנה כוללת מרק ומנה אחרונה ועולה 3,990 פורינטים (כ-80 שקל). למי שמוכרח לשטוף ידיים אחרי כל נגיעה באוכל, ליד כל שולחן ישנה מזרקה קטנה המופעלת ברגלית לטובת האיסטניסטים. רוב האוכלים במסעדה הם מקומיים למרות שמדי פעם אפשר למצוא כאן תיירים שקבלו המלצה חמה.

חנה סנש, תיאודור הרצל והקהילה היהודית

ליום השני קמתי נמרצת עם לא מעט תכניות על סדר היום. כנסיית סנט סטפן (או אישטוון תלוי איזו שפה אתם דוברים) הענקית נמצאת בשיפוצים ולמרות שמבחוץ היא לא מאד מרשימה, חלל הפנים שלה פוער פיות. הרומנסקות והכיפה היפהפייה והמוזהבת נצבעות מחדש והיא מרהיבה.

מרחק הליכה משם נמצא בית הכנסת הגדול ואזור הגטו היהודי. יהודי הונגריה נרדפו לאורך מאות שנים אם כי מאמצע המאה הקודמת זכתה הקהילה היהודית לפריחה מסוימת, שדעכה עם פרוץ המלחמה ובשנת 1941 חוּקקו שורת חוקים אנטישמיים. שלוש שנים מאוחר יותר הוקם הגטו בפשט ממנו נשלחו בכל יום עשרות אלפי יהודים למחנות המוות.

בית הכנסת בפשט הוא הגדול ביותר באירופה (יכול להכיל 3,000 מתפללים) ועדיין פעיל. מדובר במבנה בסגנון ביזנטי ומורי שנבנה בין השנים 1854-1859, תערובת של מבנה כנסייתי ומסגד. במקום לוח זכרון לצנחנית היהודייה חנה סנש, ילידת העיר. בצמוד לבית הכנסת נמצא מוזיאון היודאיקה שנבנה על חורבות הבית בו נולד תיאודור הרצל. מאחורי הבית נמצא פארק ראול ולנברג, שהוקם לזכר הדיפלומט השבדי שהציל עשרות אלפי יהודים הונגרים במהלך מלחמת העולם השנייה. בגן נמצא פסל מרהיב של ערבה בוכייה שעומד מעל קבר אחים של יהודי בודפשט ועליו נושאים את שמות היהודים שנספו בשואה. משם המשכתי ברגל לכיוון כיכר הגיבורים ולפארק המקסים שמאחוריה. למרות הקור המקפיא הטיול בפארק מרענן, חובבי החלקה על הקרח יוכלו להחליק על משטח ההחלקה שבפארק וחובבי הארכיטקטורה לבטח יהנו מהטירה שבה ממוקם מוזיאון החקלאות.

אם אתם מגיעים לסופשבוע הייתי מוותרת על הסתבכות מיותרת בקווי הרכבת התחתית שבניגוד לפריז בלי הוראות מדויקות קשה לעקוב אחריהם. אחרי שהפשרתי בתוך מונית שהובילה אותי לכיוון הרכבל שלמרגלות מצודת הדייגים, הצליח נהר הדנובה להוציא ממני אנחת השתאות גדולה וזה היה ללא ספק אחד הרגעים היפים בטיול. את המצודה שווה לבקר גם בבוקר וגם עם רדת הלילה, הנוף שנשקף ממנה פשוט עוצר נשימה. זה ללא ספק המקום היפה ביותר בבודפשט והוא כולל את הטירה, שבה שני מוזיאונים ואת הספרייה הגדולה ביותר בהונגריה.

המצודה מובילה לכיכר הכנסייה ולרחובות קטנים ומקסימים שבהם אינספור בתי קפה. לביקור במצודה רצוי שתצאו מצוידים בבגדים חמים שיהפכו את הטיול לאפשרי, אל תוותרו על צעדה על החומות ואם תרצו תוכלו לשתות בירה בבר שנמצא על החומה מול מלון הילטון. אחרי סיור רגלי בין חנויות עבודות היד הקטנות באזור תרצו לנוח בבית הקפה הוותיק Ruszwurm Cukraszda. פה תוכלו למצוא את השוקולדים הכי טובים בעיר (מעשי יד) ועוגות נפלאות. למרות הפוזה של קפה Gerbeaud, אין ספק ש-Ruszwurm הוא הקפה החביב עלי. אולגה, אחת המלצריות היחידות שיודעות לחייך בבודפשט, קבלה את פניי בעברית שלמדה בתקופה קצרה בה עבדה בקזינו ביריחו.

מקום לארוחת הערב הזמנתי במסעדת Sipos הממוקמת מרחק הליכה מבית המלון שלי (Fo Ter 6) ומנפקת בין היתר גם להקת מוזיקאים צוענים נהדרים שתמורת תשר קטן ישמחו לנגן לכם בפעם המי יודע כמה את הדנובה הכחולה. זה מביך אבל נחמד והאוכל טוב. הזמנתי מרק גולאש נהדר (550 פורינט), פטריות ממולאות בכבד עוף ועטופות בצק (1,650 פורינט), פלטת מיקס גריל בנוסח טרנסילבניה לזוג שמגיעה על פלטת עץ כבדה (3,700 פורינט) וכמובן יין טוקאי (Tokaji) המקומי שמזכיר מוסקט מתקתק. (כדאי להזמין מראש, טל': 3888745, 2501812).