מתחם בזל
כמו כל ערי שוייץ, גם העיר השנייה בגודלה במדינה מצוחצחת ומאורגנת ללא דופי. אבל בזל, לא רק בגלל חיבתה היתרה לאמנות מודרנית, מספקת בעיר תחושה רב תרבותית
תושבי בזל נוהגים לומר: מי שבא ברוך הבא, חוץ מתושבי ציריך. בין שתי הערים הגדולות ביותר בשוייץ שוררת יריבות טובת מזג, הנובעת מהדרך שבה רואה כל אחת מהן את עצמה. אנשי ציריך מחשיבים את עצמם למביני עניין ובעלי שיק; הבזלרים סבורים שהם יותר פתוחים ומכניסי אורחים.
יכול להיות שבזל כל כך רוגעת ונגישה בגלל הריין - הקשר היחיד של שוייץ אל הים - ובגלל קירבתה של העיר לצרפת ולגרמניה. נוכחותן בעיר של שתי ענקיות תרופות, נוברטיס והופמן לה-רוש, מוסיפה ניחוח בינלאומי. בזל, כמו כל ערי שוייץ, נקייה, ללא רבב, ומאורגנת ללא דופי, אבל יש בה גם תחושה אקלקטית, רב-תרבותית, וחיבה יתרה לאמנות מודרנית. ב-1967 הצביעו תושבי העיר בעד רכישת שני ציורים של פאבלו פיקאסו, 'ארלקינו יושב' ו'שני אחים'. האמן כל כך התרגש מהמחווה, שמיד תרם לעיר עוד ארבעה ציורים. כולם תלויים עכשיו ב-Kunstmuseum, המוזיאון לאמנות (בכתובת St. Alban-Garden 16, ימים שלישי עד ראשון, מ-10 בבוקר עד 5 אחר הצהרים).
דוגמה נוספת לאהבת האוונגרד של הבזלרים היא המזרקה האבסטרקטית המקרקשת ב-Theaterplatz, מעשה ידי הפסל השוייצרי ז'אן טינגלי. לאמן יצאו מוניטין כיוצרם של פסלים נעים מחלקי מכונות ישנים, גרוטאות מתכת וג'אנק למינהו. המקומיים גאים בעובדה שטינגלי בילה את השנים המעצבות של חייו בבזל, ויש בעיר מוזיאון המוקדש ליצירתו, בעיצובו של האדריכל השווייצרי מריו בוטה (Paul Sacher-Anlage 1).
ויש בה גם סצנת מועדונים
בזל מלאה אתרים המעידים על עברה כאחד ממרכזיה של תנועת ההומניזם האירופית. במאות ה-15, ה-16 וה-17 נהרו לכאן משכילים ובעלי דעות חופשיות, כדי להימלט מרודפיהם. אחד מהם, התיאולוג ההולנדי אראסמוס, קבור ב-Munster, קתדרלה מאסיבית מהמאה ה-16, עשויה אבן חול אדומה. ביום בהיר אפשר לראות ממנה מראות מהממים של הריין ושל היער השחור בגרמניה.
אבל יש בה בבזל גם שפע של שכיות חמדה נסתרות. התעכבו ב-Marktplatz (שוק) בכל בוקר פרט ליום ראשון, כדי לספוג לקרבכם את הניחוחות של שוק פתוח ותוסס. כאן קונות עקרות הבית של בזל תוצרת טרייה, וכאן ממלאים החוגגים את הרחובות בסוף פברואר תחילת מרץ, במהלך ה- Fasnacht הקרנבל המפורסם של העיר לציון סופו של החורף.
במארקטפלאץ אל תשכחו לבקר ב-Rathaus (בית העירייה), מבנה נהדר מימי הביניים, עם דמויות מגולפות וציורי קיר מורכבים. מכאן שימו פעמיכם צפונה לעבר Schifflaende וקצהו הדרום-מזרחי של ה-Mittlere Rheinbruecke (גשר הריין האמצעי). מהגשר תראו את מסעדת Churasco; חפשו על חזית המסעדה את הפרוטומה (פסל ראש וחזה) של Laellekeenig, או מלך הלשון. זהו העתק של האוריגינל מהמאה ה-17, שפיאר את שער הגשר וקידם את פניהם של עוברי האורח בגלגולי עיניים והושטת לשון -הודות למנגנון מכני נסתר.
חצו את הגשר, ותמצאו את עצמכם ברובע מלא-החיים Kleinbasel (בזל הקטנה) -תערובת של מוסדות תרבות, חנויות אתניות ומרכזים לאורח חיים אלטרנטיבי. אחד מהם הוא Kulturwerkstatt Kaserne (ב-Klybec kstrasse 1), מועדון מוסיקה ומסעדה עם מזנון עשיר לבראנץ' בסופי שבוע. אם רצונכם לדגום משהו מסצינת המועדונים השיקית של בזל, חצו בחזרה את הנהר למסעדה ומועדון המוזיקה אטלנטיס, בקלוסטרברג 13, שם תוכלו להאזין ללהקות בעודכם טועמים מאכלים יוצאי דופן במחירים סבירים. נסו את תבשיל הטופו בחלב קוקוס, תמורת כ-12 אירו. לא מה שהייתם מצפים למצוא במסעדה שוייצרית, אבל הבזלרים תמיד היו קצת שונים.
עוד כמה דברים
ספציאליטה מקומי: Laeckerli עוגיות ג'ינג'ר המעלות ריר על השפתיים, עשויות דבש, שקדים, אגוזי לוז, ליקר דובדבנים, וקליפת תפוזים ולימונים. אסור להחמיץ. המחירים משתנים לפי המשקל, מ-6 עד 17 אירו.
Laeckerli-Huus, Gerbergasse 57, טל. 41612642323.
טיול יומי: אוגוסטה ראוריקה, המושבה הרומית העתיקה ביותר על הריין, נמצאת במרחק חצי שעת נסיעה בלבד באוטובוס. המבקרים יכולים להתרשם מהחפירות ומשכיות החמדה הרומאיות, וכן משחזורים בגודל טבעי של בית וחווה רומאיים. אוטובוס מספר 70 מ-Aeschenplatz.
הריין: יש גשרים, כמובן, אבל חציית הנהר כייפית יותר במעבורות כבלים, המעבירות נוסעים מאז המאה ה-19. יש ארבע נקודות עגינה לאורך הנהר, ולוח הזמנים הוא עונתי. טל. למידע: 41616927173.
תרגום: נמרוד אברהם
לפנייה לכתב/ת 
