העיר ברמן: אגדה חיה

משרה על הבאים בשעריה קסם

ברמן היתה ונותרה עיר של אגדות. יופיה הרומנטי של עיר הנמל בת ה-1,200, ששימשה במשך מאות שנים נקודת מפגש בינלאומית לספנים וסחורות מרחבי העולם, משרה עד היום על הבאים בשעריה קסם. 62 אחוז מבתיה, מפעליה וארמונותיה של ברמן נהרסו בהפצצות בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השניה, אבל העיר הצליחה להתאושש ולקום מהריסותיה.

חוצות ברמן העתיקה עברו שיקום מופתי. לכיכר השוק ההרוסה הובאו בתים ישנים מרובעים אחרים של העיר, שנותרו ללא פגע. אבן לאבן פורקו הבתים העתיקים, על חמש או שבע קומותיהם, ונבנו מחדש בכיכר, כשהם מחזירים לה את פניה המקוריות. בתים אחרים שנותרו על תילם שוחזרו. רחובות שלמים הפכו לפסאז'ים מסחריים מודרניים, השומרים על ציביון קודם. כיכר השוק שבה לארח מוכרי פרחים וירקות, דוכני יינות ונקניקיות, ובשבועות שלפני חג המולד מתמקם כאן שוק צבעוני וריחני ששמו הולך לפניו.

לא סוגרים את דלתות התאים

גם בית העיריה הישן, שנבנה בסגנון רנסנס טיפוסי לצפון גרמניה, עובר בימים אלה מתיחת פנים. בית העיריה המקורי נבנה בשנת 1410 והורחב 200 שנה לאחר מכן. בתוכו שוכנים חדרים ואולמות מרהיבים, ספוני עץ, המעידים על עושרה הרב של עיר המסחר הבינלאומית.

מתקרת האולם המרכזי בבית העירייה ('האולם העליון'), ששימש בעבר את הפרלמנט המקומי וכיום מארח קונצרטים ואירועים, תלויים דגמי עץ גדולים של אוניות סוחר ומלחמה, שנודעו בתולדות העיר.

בשולי ההיכל, בתחתיתה של קתדרת עץ מרשימה, ניתן להבחין בשתי דלתות עץ כבדות המוליכות לחדר שבו נערכו ישיבות סודיות של ראשי העיר. החדר המרהיב עוצב מחדש בתחילת המאה הקודמת בסגנון היוגנדשטיל.

מצדו הימני של השער הישן, המקושט והמעוטר, נמצאת הכניסה ל'מרתף העיריה'. באולמותיו התת קרקעיים שוכנת אחת המסעדות הטובות בעיר והמומלצות בעולם. במחסניה שוכן האוסף הגדול בעולם של יינות גרמנים, 650 סוגי יין שונים, שהישן בהם הוא משנת 1653. יש סיורים מודרכים במרתף היינות וניתן גם לקנות פה יינות גרמניים וליהנות ממאכלים מקומיים. החודש, אגב, החלו להגיש במסעדת 'מרתף העיריה' גם יינות ממדינות אחרות. כדי להשרות על הסועדים אווירה של פעם, לבושים המלצרים בבגדי שירות צבעוניים מימי הביניים. לאורך קירות האבן של המרתף ניצבים גם תאי אוכל פרטיים, 'ספארה'.

בשעתו היו המלצרים נמנעים מלסגור את דלתות התאים אם רק שני אנשים היו יושבים בהם. מטעמי צניעות. היום כבר לא מקפידים על המספרים.

תושבי העיר נגד ההריסה

את בתיו הצרים של רובע הדייגים הציורי 'שנור', שעל גדת נהר הווסר, כבר עמדו פרנסי העיר להרוס, כדי להחליף את המבנים הרעועים והמטים לנפול בבתי מגורים חדישים. תושבי ברמן התגייסו נגד הריסת הרובע, וכך ניצלה אחת השכונות היפות ביותר בעיר. הבתים הישנים שופצו והם משמשים כיום למגורים ולמסחר. אפשר למצוא כאן חנות לתיבות נגינה, דגמים מנייר, עתיקות, מיניאטורות מכל הסוגים, דברי ים וחנות לקישוטי חג המולד, הפתוחה בכל ימות השנה.

בית סנקט יאקובוס, המכונה גם 'פאקהאוס' בשל היותו מחסן סחורות ישן, הוסב למוזיאון אודיאו-ויזואלי לתולדות העיר ברמן. הבית מציע מסע בזמן, המתחיל עם הקמתו של הבית במאה ה-17 כמעון לאלמנות, ומסתיים בשיקומה של ברמן בשנים האחרונות. משמאל ליציאה מהפאקהאוס שוכן המלון הקטן בעולם, 'בית החתונות' שמו. יש בו רק שני חדרים, המוצעים לזוגות טריים, וכאשר התפוסה מלאה מתנוסס על הכניסה שלט המבקש 'לא להפריע'.

בימי החורף הקרים נח על רחובותיה הקטנים של ברמן הישנה, על מזחיה המחודשים בהם עוגנות אוניות-מסעדה, ובגנים הרחבים שנבנו על הריסות חומת העיר העתיקה - ה'וואל', ערפל כבד המוסיף למסתוריותה של העיר.

לא רק 'נגני העיר' תרמו להילתה האגדית של ברמן. תושבי העיר מעלים עד היום בגאווה את זכרו של קיטע, שהפך לגיבור העיר. אדוני ברמן נעתרו בשעתו לבקשת נתיניהם להקציב להם אדמות, בהן יוכלו לאכסן את בעלי החיים שלהם. "ניתן לכם אדמות בגודל השטח אותו יוכל אדם להקיף בריצה ביום אחד", אמרו האדונים. אבל בקמצנותם הם בחרו בקיטע לביצוע משימת הסימון. רוחו של הלה לא נפלה. במאמץ עילאי הוא נע על ידיו והקיף שטח עצום. בסוף היום נפח הקיטע את נשמתו, אך תושבי ברמן זכו באדמות רבות. על פי אחת הגירסאות, נמצאות אדמות אלה באזור הידוע כיום כ'פארק האזרחים' ('בורגרפארק'), שבו שוכן אחד המלונות הטובים והיקרים בעולם, 'פארק הוטל ברמן'. פניו של הקיטע הונצחו למרגלות פסלו הגבוה של 'רולנד', מגן העיר האגדי, המתנוסס לגובה של יותר מעשרה מטרים בכיכר השוק.

שבעה אחים עצלנים יש בברמן

שמה של ברמן יצא לתהילה גם בזכות סוחריה, שהקימו בין היתר תעשיות מזון משגשגות ואיכותיות. ברמן היא ביתם של בירת 'בק'ס', קפה 'ג'ייקובס' ושוקולד 'האשה'. ממציא הקפה נטול הקפאין, לודוויג רוזליוס, היה אף הוא מבניה של העיר. עם פריחת עסקיו, החליט רוזליוס לשקם את הרחוב בו התגורר ולהפוך אותו למרכז אומנויות כתרומה לעיר מגוריו.

'בוטכרשטראסה' יוצא מכיכר השוק, מתחת לתחריט מוזהב גדול, הנקרא 'מביא האור'. לאורך 110 מטרים מציע הרחוב הקטן, שבתיו משלבים סגנונות ישנים ו"אר נובו", שפע של גלריות, מוזיאונים, חנויות, מסעדות ואף מיצג פעמונים, המתקיים אחת לשעה.

בתחילת הרחוב ניצבים תחריטים גדולים לזכר שבעת האחים העצלנים בני ברמן, שאביהם הכריח אותם לעבוד, וכדי שיוכלו להמשיך בחיים הטובים הם המציאו - כך האגדה - את המכונות. ובסופו של הרחוב ניצב 'בית רובינזון קרוזו'. רוזליוס, שביתו הפך למוזיאון עתיקות, טען כי אביו של קרוזו היה איש ברמן, ולכן הנציח את סיפורו של הימאי הנועז בבית הנושא את שמו. במוזיאון פאולה-מודרזון-בקר, השוכן גם הוא ברחוב המדהים הזה, מוצגות תערוכות אמנות מודרניות. כעת מתארחת במוזיאון תערוכה המוקדשת לצמד הרקדנים אלכסנדר וקלותילד סחרוב, מאבות הריקוד המודרני, שיצירותיהם ואישיותם הצבעונית היוו מקור השראה לגדולי היוצרים בגרמניה ובאירופה בתחילת המאה הקודמת.