סרבני המונה

הטור הנוכחי מיועד הפעם לנוסעי המוניות שביניכם (בעיקר אלה שמחוץ לתל-אביב), שנתקלו בוודאי בתופעה של נהגים המסרבים להפעיל מונה. הסירוב נע בדרך כלל החל מ"שכחה" פשוטה ("אה!, למה לא אמרת?"), דרך לחץ פיזי מתון ("לא כדאי לך", "זה יעלה לך יותר") ועד אילוץ בוטה ("אני מונית שירות...", "ככה זה אצלנו בתחנה"). במקרה האחרון סביר להניח שהתעקשות שלכם על הפעלת המונה תעלה לכם בהורדתכם מהמונית.
היכן סביר במיוחד שתתקלו בתופעות כאלה? בכל מקום בו אתם תלויים בנהגי המוניות לחלוטין וניתן לנצל זאת לרעה כנגדכם. כך למשל תמצאו את אותם סרבני מונה בכניסות לבתי-החולים השונים, לבסיסים צבאיים (מחנה תל-השומר על חייליו, המתגייסים הטריים והמיועדים לשירות בראשם) ועוד.
בבתי-החולים נפוצים סרבני מונה למיניהם אשר עושים "כסף קל" על גבי אותם אומללים שבילו את הלילה בחדר המיון ומבקשים לשוב לבתיהם. במחנה תל-השומר, למשל, קיימת חבורה שלמה של סרבני מונה שעושה, מזה שנים, רווחים נכבדים על גבם של חיילים, מתגייסים חדשים ומיועדים לשירות הניצבים חסרי אונים בגשם השוטף או בשמש הקופחת.
כדאי לדעת שהפעלת המונה אינה זכות העומדת לנהג המונית, כי אם חובה. אי-הפעלת המונה (אלא אם דרשתם זאת במפורש) מהווה עבירה פלילית(!) ועוולה אזרחית. היא עשויה לעלות לנהג המונית בקנס כספי כבד ובפיצויי שיידרש לשלם לכם.

לרשום את הפרטים

אז ביקשתם לפעיל מונה והנהג סירב, כדאי לדעת שיש מה לעשות. המשיכו את הנסיעה עד סופה, שלמו את התמורה שדרש הנהג אך עם זאת ודאו היטב שרשמתם את פרטי נהג הרכב ובעל הרכב, מספרם ואת מספר ה"כובע" – רישיון המונית (כולם חייבים להיות רשומים על לוחית המצויה בתוך המונית) ולבסוף רשמו את מספר המונית.
תתפלאו (או לא) אך יישנם "תרגילים" שונים שנועדו להסתיר מכם את פרטיהם האמיתיים של הנהג ו/או בעל הרכב. לפיכך אתם עשויים לגלות מספרים ו/או שמות פיקטיביים שבדיעבד יתגלו כחסרי תועלת. עם זאת, מספר הרישוי של המונית יאפשר לאתר בנקל ובכל מקרה את בעל הרכב. בכל מקרה שימרו היטב את החשבונית שקיבלתם בתום הנסיעה.
איך ממשיכים מכאן? אם באמת הרגיזו אתכם (ודי סביר להניח שכך הוא הדבר במקרים האמורים) קיימות בפניכם שתי דרכים שיובילו האחת לענישת הנהג העבריין (או סרבן המונה) והשנייה לפיצויכם על המעשה.
כדי לפעול בדרך הראשונה עליכם לפנות לאחד מחוקרי התחבורה הציבורית באגף הפיקוח שבמשרד התחבורה (פרטים רלוונטיים ניתן לאתר גם באתר משרד התחבורה באינטרנט).
כדי לפעול בדרך השנייה ניתן לפנות לעו"ד שיגיש תביעה בבית-משפט השלום לפיצוייכם. כמובן שמרכיב הפיצוי בתביעה יהיה גבוה משמעותית ממחיר הנסיעה כך שסביר מאוד שאתם לא תצאו ניזוקים מהעניין. כפי שמומלץ תמיד במדור זה כדאי לפעול באמצעות עורך-דין בבית-משפט השלום ולא בבית-המשפט לתביעות קטנות, שם הכל יכול לקרות. במקרה זה אחד היתרונות שיש לעוה"ד הינו יכולתו לאתר עבורכם, בקלות יחסית, את הפרטים המדויקים של בעל הרכב במידת הצורך.
יש להקפיד שהסכם שכר הטרחה עם עו"ד יזכה את עוה"ד בתשלום אך ורק מתוך מה שיתקבל עבורכם בפועל כך שלא תצאו מהסיפור בנזק נוסף. במרבית המקרים תוכלו לקבל מהצד השני, נוסף על שכ"ט עוה"ד שישולם על-ידו ואגרת בית-המשפט גם פיצוי של 500 או 1,000 שקל בהתאם לנסיבות. כמו-כן במקרים כאלה רבים הסיכויים שתקבלו את הפיצוי בתוך 30-60 יום ממועד הגשת התביעה ובלא שיתקיים ולו דיון אחד בבית-המשפט.
כדאי שהציבור יתחיל להבהיר לסרבני המונה הסוררים כי לא זו הדרך להשתכר למחייתם גם כשהמצב קשה. אם אותם סרבנים יחלו להיענש קשות על מעשיהם סביר להניח כי יגלו כי הסרבנות אינה משתלמת, לא ישובו לסורם וכולנו (במיוחד אלה הזקוקים לכך במיוחד והתלויים בנהגי המוניות) נקבל את השירות המגיע לנו מרכב ציבורי. כן, למי ששכח – מונית היא רכב ציבורי.

תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי. הכותב הינו עו"ד, חבר וועדות החקיקה למדע וטכנולוגיה, לבנקאות ולתובענות ייצוגיות של לשכת-עורכי-הדין.