הבנק נגד עצמו

מאז הודיעה הנהלת בנק הפועלים על פיטורים, לא מפסיקים הפרשנים להתפעל מתעוזתו של המהלך. אבל ההוכחות שהצטברו בלימודי מינהל עסקים על תהליכי התייעלות בתאגידים כלכליים מספיקות כדי להבהיר שפיטורי עובדים ותיקים ומנוסים הם, בחשבון הכולל, צעד מזיק לעסק. לפעמים אפילו קטלני. חברה שעולה על מסלול של פיטורים גדולים, 10% מכוח העבודה ויותר, לא פותרת בכך את בעיותיה. להפך: הסטטיסטיקה מוכיחה שחברה כזו ממשיכה להתכווץ, וכעבור זמן מה נאלצת לבצע עוד סבב של פיטורים, ואחריו עוד סבב. אז היא מוצאת את עצמה מוחלשת יותר, פגיעה יותר למתחרים ומנותקת יותר מהשווקים. עד שבא מנכ"ל חדש, ופותח במסע התחדשות של החברה, שמטרתו להגדיל הכנסות, להחזיר לקוחות וגם, אכן, להגדיל את מספר העובדים.
מבצעי הפיטורים נכשלים, קודם כל, כי הם משבשים את הקשרים בין הפירמה לקהל הלקוחות הנאמן, ועוד בתקופה שבה נאמנות הלקוחות לא תסולא בפז. נסו בימים אלה לקבל שירות יעיל מחברה "מתייעלת" ותראו שאין לכך סיכוי.
בעבר הרחוק, שוק המניות היה מגיב על הודעת פיטורים המוניים בחברה בהקפצת שערי מניותיה. היום, תגובת וול סטריט להודעת פיטורים היא בדרך כלל הורדת שערי המניות של החברה המפטרת. האנליסטים שולחים ברכות חמות להנהלה האמיצה, ובו בזמן ממליצים ללקוחותיהם למכור את המניות כי העסק "הולך להידרדרות". משום כך המגזר העסקי בארה"ב – שלא לדבר על אירופה, ששוק העבודה בה נוקשה מאוד – נמנע עד כמה שאפשר מפיטורים, גם במיתון הנוכחי. מקצצים בשכר, בהטבות, בשעות נוספות, בבונוסים ועושים הכל כדי לא לפטר. האסטרטגיה של "אגירת עבודה" נשענת על התפיסה שעובד מיומן הוא נכס כלכלי ושיווקי וצריך לשמור עליו עד שיתחדשו הביקושים והצמיחה.
לא אומץ חסר בניהול הבנק. חסרו כלכלנים בעלי מעמד שקולם נשמע כשהבנק העניק אשראי נדיב לפרוייקטים הרפתקניים חסרי בסיס. חסרו בעלי יוזמה שיציעו לציבור אפיקי חיסכון חדשניים, טכנולוגיה מפתה ומוצרי השקעה מקוריים. מצד אחד נרשמו סיכונים בלתי סבירים. מצד אחר שרר קיפאון בניהול השוטף.
אחרי שבנק הפועלים יפטר וישלם פיצויים גדולים, יתברר שהוא זקוק לרבים מהעובדים שפיטר. הבנק יגייס תחליף זמני, לא מיומן ולא מקצועי, מחברות כוח אדם. החיכוכים עם הלקוחות יתעצמו. פריון העבודה לא יעלה אלא יצנח. בבנק תשתרר אווירה של חשדנות, תסכול וייאוש. רק מה? עלויות ההעסקה של העובדים לא יופיעו בסעיף השכר אלא בסעיף "הוצאות כלליות". וכך תוכל ההנהלה לטעון שהחיסכון אכן הושג, אבל כוחות עליונים פגעו במקומות אחרים.
לו אני מנכ"ל בנק הפועלים, הייתי בוחר אסטרטגיה עסקית אחרת. הייתי פותח במסע אגרסיבי לגיוס לקוחות חדשים לבנק. הרפורמה במס, למשל, יכולה להיות מנוף מצוין לכך. הייתי יוצר קשר חד משמעי בין הצלחה עסקית של כל יחידה בבנק לשכר ולבונוס של העובדים והמנהלים. הייתי מגיע להסכם על קיצוץ בהטבות הנלוות לשכר, מהלוואות מסובסדות ועד שעות נוספות. הייתי מעודד את העובדים עצמם להציע פתרונות למצוקה (היחסית) שהבנק נקלע אליה – לא באשמתם.
כל זאת, לפני מסע הפיטורים. כי בעולם, להבדיל מישראל, כבר יודעים את הסוד: פיטורים אינם תמיד מפגן של מנהיגות עסקית.